סיפורה של מתחלפת

ראיתי אותו שוב בערב של הטיול האחרון אחרי כאוס של מטען ששבק חיים, טלפון גוסס וכמובן שמוכשרות שלי לנעול את קודן הרכב בלי יכולת לצעוק הצילו עקב שמלה קצרה מדי שרצוי לא להסתובב איתה בשכונות כמו זו שהייתי בה.

הלכנו בטיילת שהוא לצידי, יפה ודרוך.. מזכיר לי דוברמן שהיה למשפחה שלי בילדות, מפוסל, שרירי, מדוייק.

התיישבנו בספסל נמוך כאשר הוא אומר לי שלום כראוי וחולץ את נעלי העקב המציקות, כמובן שיש כפכפים ברכב שלקח עבורי.

היא ירד לברכיו בהוראה חדרה ונישק את רגליי, המבט נפגש ואני רוצה אותו באותו רגע. כל מילימטר בו צעק "תגעי בי, תכאיבי, תקחי מה שרק תרצי, אני שלך." ואני? הגוף שלי רוצה אותו, לנשום אותו, להרגיש את העור תחת הציפורניים ולנשוך לו את הצוואר עד שארגיש טיפות דם קטנות על השפתיים שלי.

מצד שני איפוק. את צריכה סבלנות.

שחקתי בו קצת, לא מספיק עבור אף אחד מאיתנו מה שיצר תסכול שלא ברא השטן(!)

נפרדנו בחיוך וחיבוק כשהוא מלווה אותי חזרה ואני רוצה שהוא ישאר, אבל יש לי יפנית בחדר וזו בעיה..

לא יודעת אם זו חרמנות של התנזרות של שלושה שבועות, המשיכה בנינו או נטו שינוי האווירה אבל מה שבטוח.. אחרי שהחברה נוסעת יהיה פה כאוס.

חבר'ה מאזור עכו? נהריה? 

פרינססה מפונקת מטיילת עם חברה מחו"ל ונשמח לפרטנרים לטיולים

Feeling spoiled in the most beautiful place in Tel Aviv.The food is soooo good!!!

התמונה של הגוף המושלם שלי נמחקה..הפסדתם😋

והוא היה מושלם, 

הגובה, המבנה.. אני יודעת שהוא יפה, בעיקר שהוא כואב עבורי.

היינו בפארק ליד הים כשהוא יורד על ברכיו להגיד שלום כראוי.

אני יודעת שהוא אוהב את כפות הרגליים שלי אז כדווקא אני עם נעלי ספורט.

הפטמות שבלטו מעבר לחולצה קראו לי, לוחשות את הצורך שלו לכאב קל.. אני מעבירה אצבעות סקרניות והוא מילל "בבקשה לא" ובכך האחיזה בפטמותיו מתהדקת, אחת אחת... לוקחת את הזמן ומקדישה את תשומת הלב שלי למבט המתמסר ולאיבר שמתקשה מעבר למכנסיים.

עוד קצת והוא גומר לטענתו, אני מחליטה לבדוק את הקצה.. עוד טיפה לחץ, חצי סיבוב לפטמה הימנית מבעד לחולצה והגוף שלו מתחיל לרעוד קצת. אני עוצרת.

אצבעות מלטפות עוברות על הפטמות המעט דואבות שלו, החיוך שמגיע בידיעה שלו- זאת רק ההתחלה.

החיבוק פרידה שמלווה באף שלו שמסניף את הצוואר שלי עוד פעם אחת. ועוד נשימה אחת עמוקה.

אני צריכה אותך פה לידי צעצוע.. פתחת לי את התאבון לעוד.

he leads me to the table and with a master-hand lays my head down on the edge of it, and, with the other canting up my petticoats and shift, bares my naked posteriors to his blind and furious guide; it forces its way between them, and I feeling pretty sensibly that it was going by the right door, and knocking desperately at the wrong one, I told him of it:—“Pooh!” says he, “my dear, any port in a storm.” 

Memoirs of a Woman of Pleasure- 

(“Fanny Hill”) by John Cleland

מחפשת נשלט שירות לבראנץ בפרוטוקול גבוה בשבת הקרובה 

מהמרכז בלבד, חטוב, גילאי 25-40

I am beginning to feel a demonic curiosity to see how far your strength goes. I take a cruel joy in seeing you tremble and writhe beneath my whip, and in hearing your groans and wails; I want to go on whipping without pity until you beg for mercy, until you lose your senses. You have awakened dangerous elements in my being. But now get up.

Leopold von Sacher-Masoch, Venus in furs-

מטונפות ומלוכלכות

מי רוצה לנקות? ולקרצף?

*פעם הייתה פה תמונה*

בא לי לפנק אותכם לשנה החדשה

מה תרצו מתנה לחג? (תמונת כפות רגליים, סיפור מסשן, רעיונות אחרים..)

דיברנו תקופה לא מבוטלת והוא סיפר לי על הפנטזיות שלו, המיקוד היה בcbt וחבלים ולי גירד באצבעות למזוכיסט קל.

זו הייתה פעם ראשונה שלו.

ראיתי את הלחץ בעיניים, את הגוף שמנסה להסתיר את המבוכה.

הייתה בו רגישות עדינה, שביקשה ממני להיות שם לא רק כשולטת אלא גם כמי שמרגיעה, מסבירה, אוספת, מלטפת אבל גם מכאיבה.

כשהתיישבנו ודיברנו, היה רגע קטן שבו הביישנות שלו נמסה. המבט שברח הצידה ומיד חזר אליי, המשחק עם האצבעות בחוסר נוחות.. הכל עורר בי יצר ציד, הנפש החתולית שלי סובבת סביבו ורק מחכה לנתר ולצוד את הטרף שלה שמצפה לזה בכיליון עיניים.

ידעתי שאז הוא נתן לי את האמון שלו. שהרווחתי את זה.

בהוראה מלווה בנקישת אצבע הוא ירד על הברכיים מולי, חשוף, זרם חם ויוקד עבר בי. לא רק כוח – גם אחריות.

Game on.

התחלתי ממגע עדין יחסית של כפות רגליי באשכיו, והוא יודע לספוג, אני מקפידה איתו על נשימות- משחקי אוויר זה לאחר כך- תנשום!

הבעיטות התחזקו והוא מאשר לי פעם אחרי פעם "ירוק אני בסדר", ואני עוברת לידיים שמושכות, מועכות, מצליפות ומדי פעם מעבירות ליטוף. 

המבט שלנו לא מתנתק ואני רואה שהוא כואב עבורי, צמא לעוד אבל אחרת..

הוא מתחיל לרחף לי ואני הולכת להביא חבל.. החבל, הקשרים, חוסר האונים – כל זה לא היה רק משחק של שליטה.

זה היה מפגש אמיתי עם הפחדים שלו, עם הגבולות שנפתחו והרגע שבו הראש שלו הונמך והוא נאלץ להביט במה אני מעוללת למפשעה שלו, שם, בלי אפשרות לברוח – שם גם אני הרגשתי את עומק ההתמסרות.

בסוף, כשהגיע האפטרקייר, זה היה רגע השקט.

הנשימות, המגע המרגיע, החיבוק, ההחזרה לקרקע. דווקא שם, כשהוא ערום לגמרי ואני עדיין לבושה, נחשף מי הוא באמת, בלי מסכות, בלי הגנות, טהור לחלוטין ומתמסר עד כלות נשמתו.

עבורי זה לא היה רק סשן.

זה היה מסע קטן פנימה, לשנינו. בזהירות. בתקווה לראות אותו שוב ולהמשיך להכיר לו עולם של כאב ועונג, התמסרות ושליטה.