|
|
|
besides love and great friendship I need a sub- the special one that's gonna be everything:
Or maybe, just maybe I need a proper sub that can be loyal, loving, submissive and adoring..
Does those exist?
חרמנית ומשועממת, בחופש ובא לי משהו juicy להעביר איתו את השעה הקרובה
המלצות?
בימים מורכבים אני אוהבת לשקוע למוזיקה, לברוח למרחב עוטף בצלילים.
עוד לילה שלא מצליחה להירדם והראש לא מפסיק לעבוד בתקווה לכמה שעות מנוחה.
אני שמה אוזניות, צונחת לתוך צלילי הכינור של פגאניני והפסנתר של באך, אני מרגישה את מוזיקה שוטפת אותי, כמו אמבטיה חמימה עם בועות סבון שמזככת לי את הנפש, אני רוצה להכניס את הראש מתחת למים, להיות עטופה.
כוס הויסקי שלי בצבע ענבר, מחליק כל כך בקלות בגרון, הצריבה הנעימה משתלבת בדיוק במוזיקה ואני מתחילה לרחף לספייס שהיא שונה מהספייס הרגיל שלי. הוא לא מצריך אדם אחר והלילה אני מודה עשרות מונים על כך.
הרגע הזה של הבריחה, של השקט של הלילה, האוויר הלח, המוזיקה, הוויסקי פשוט משתלבים לשלוות נפש שאני זקוקה לה נוראות. בעיקר אחרי היום.
מחר בבוקר הגלגל ישוב לקדמותו, עוד יום של תהיה יצוף אבל נכון לרגע זה, שאני בוחרת להתמקד בהווה- אני וותר בטוב, אחרי 4 שעות שינה רצופות שזה שיא, ואני בהודיה על מה שיש.
אני קצת מעל עשור בתחום בו אני עוסקת, אחרי אינטריגות מאוד רציניות בחודשים האחרונים אני מתכננת את הפיטורין שלי. הכל מפוסל ומדוייק. משחק שחמט שבו אני 10 צעדים קדימה.
היום הגיע המכתב שימוע שציפיתי לו כל כך והקיבה מתהפכת לי.
אני מוצפת, משהו קטן בי נשבר.. אין לי כל כך הסבר למה אבל אני לא מצליחה לעצור את הרגש.
אני מתה לעזוב/שיעזיבו אותי, רע לי שם אבל אני צריכה להיות חכמה.. מצד שני הקרירות בה זה נעשה מכאיבה.
אני שולחת הודעה באמצע הלילה.
הוא מגיע, אני מורידה אותו לרצפה ורוכבת לו על הפנים. כולו רטוב ממני, מהנוזלים שלי, מהרוק שלו.
הלשון שלו נעה בין התחת שלי לדגדגן והוא נוהם בחרמנות, בידיעה שזה כל מה שהוא שווה- נטו כי לא התחשק לי על הצעצועים שלי מהמגירה.
הוא נחנק וזה רק מחרמן אותי יותר, אני מתפרקת פעם אחרי פעם.
הוא מחורמן, זקוף, מתוח, מצפה ואני נותנת לו קצת להתחכך, לא לגמור, רק להתחרמן.
אני מביאה דילדו שגדול מתירוץ העלוב לזין שלו ומכריחה אותו לזיין אותי איתו, "תגמיר אותי זונה" והוא נוזל ואני משפריצה שוב ושוב..
"אתה מבין למה לעולם לא תזכה לזיין אותי?" אני שמה את הדילדו בצמוד לזין שלו, מראה לו כמה הזין שלו קטן ולא מספק.. הוא מיילל בתסכול ואני מתחרמנת מזה אפילו יותר.
אני כבר מרחמת קצת עליו
נותנת לו להתחכך ולגמור לעצמו ביד, לא מגיע לו מעבר.
הוא הגיע קצת באיחור אחרי שביקשתי ממנו לעצור לסודה(כן כן, אני מזדקנת) ומשהו טעים עבורינו.
הוא נכנס וישר חיבוק עוטף, הולך להיות לו קצת אינטנסיבי היום..
היא נכנס ובא לשבת על הספה ואני מונעת את זה, לגורים אין מקום על ספות, מקומם על הרצפה.
אני מסבירה על איך זה מתנהל אצלי ורואה את הראש שלו מתחיל לרוץ. הכפות רגליים, המכנס היחסית קצר, החבלים והשוט העדין שעל השולחן...
הוא חולץ נעליים ומסדר כמט שאוהבת לאחר הערה. מוריד חולצה שסימני ציפורניים חוקצות קווים אדומים רכים על בית החזה והבטן.
אני מלמדת אותו לנשום אותי, לזהות את הריח שלי, לשנן את מי שתהפוך עם הזמן לשיא הקיום שלו...
מלמדת אותו לנשום את הכאב החוצה, "נשימה מהאף ולהוציא מהפה" אני לוחשת שהידיים שלי עוטפות בחיבוק אבל האצבעות מותחות את הגבול הדק בין כאב לעונג.
אני צריכה את הפטמות שלו כואבות, תנשום אותי אלייך.
עובדים על מנגנון של שכר-עונש. תכאב עבורי תקבל כף רגל, ליטוף או מילה טובה.
הוא לומד מה הוא "לוזר, צעצוע, רכוש, חפץ, גור, ילד טוב..", תשנן כלבלב, תגיד לי מה אתה.
הוא עף לי לספייס מהכאב, מהמילים, מהמגע..
אני מורידה אותו לרצפה ודורכת על קנה הנשימה, סופרת אחורה 10...9....8...7...6...5...4...3...2...1 ומשחררת את העומס, נשימה עמוקה ודוחפת לו את כף הרגל לפנים, לאף, לפה.. תשנן אני דורשת, "זו המכה שלך, הכותל, מרכז העלייה לרגל שלך"(וכן אמרתי את זה, no pun intended ).. הוא מסניף ונופל עמוק יותר לספייס..
אוחחח ההזדגגות😱😍😱😍😱😍
ממשיכה להכאיב קצת בפטמות וממשיכה לדחוף לו את הרגל לפרצוף.
ושוב סופרת אחורה מ10.. ושוב כפות רגליים, יוצרת את החיבור של כאב לעונג.
אני רואה שמתחיל להיות מאוחר והוא עמוק לתוך זה. לאט לאט הוא מוקם מהרצפה ויושב לרגליי.
אני מחבקת עד שרואה שהדופק יורד ויש פחות הרגשת ריחוף, מסובבת אותו אליי לחיבוק בשאלת "מה אתה צריך".. אני מתחילה לשאול שאלות- להכיר את הבתול שלי קצת. תמים.
מתחילה להרגיע אבל הוא חומק לי חזרה לספייס.. החתול שלי מגיע ועולה לבדוק לשלומו(יש לי חתול מתחשבבבבב) והמים שהבאתי לו קצת נשפכים, אני צריכה שהוא קצת יתאזן...
אני לוקחת את הכוס ושופכת המים שנותרו עליו בחצי חיוך.
"מאופס או שצריך עזרה?" והוא אומר שצריך קצת.
מדביקה אותו לקיר, יד סביב הצוואר. נשימה עמוקה וחיוך.. הוא חוזר אליי, למציאות.
הוא מתלבש ואנחנו מתחבקים, הוא מספר לי קצת על גיימינג (שהתחלנו מקודם) ואני רואה שהוא במצב נסיעה.
חיבוק אחרון בדלת ואני מחכה להודעה של "הגעתי" ולסיכום סשן ממנו מחר...
בנתיים כותבת פה, מנשנשת וופל לואקר מריר וטעים וסודה וחושבת מה עוד אפשרי לעשות בו, איך וכמה ולמה ועד איזה גבול...
עד הפעם הבאה בתול, let the games begin 😈😸💜🖤
היא הגיע אליי בתול, חדש מהניילונים.
ראיתי את הרעב בתוך הביישנות, את הסקרנות והרצון.
מרגישה את הזין שלו מתקשה מתחת לרגל שלי ואת ה920 גוונים של אדום שהוא החליף ששמתי אותה שם.
הוא רצה לחוות ואני חופרת ומסבירה, לומדת את קצב פעימות הלב, את תנועות הגוף. הוא ספר פתוח עבורי.
מביאה נר של כוסיות, טמפ' נמוכה ממש וראיתי אותו מתפתל, עצרנו. ליטפתי וקילפתי בעדינות.. מעבירה את המחשבה שלי הלאה מהצריבה הקטנה והלא נעימה. אפילו אדמומיות אין.
ממשיכים לדבר על הא ודא ואני מתה לבתק אותו בדסמית. משהו בתנועות הגוף שלו צורח הגבלה= חופש ואנחנו מדברים על זה.
אני מביאה חבל סגול, יד מקדימה ורודפת חבל. הוא שוקע לי למיני ספייס.
מהדקת שקצת יעצר הדם אבל לא מדי. רוצה שהוא ירגיש את החוויה של השחרור וחזרת זרימת הדם. חבל רודף ידואני משחררת אותו לגמרי, מהחבל ומהרצון להיות חופשי שוב.
"תתאפקי" הראש צועק כי יצר הציד גובר,הוא עדיין לא שם.. מצד שני לא רחוק היום.
אני מעסה את סימני החבלים, אנחנו מדברים והוא נוחת לי קצת חזרה. משחררת אותו בחיבוק הביתה ומחכה לדעת שהוא הגיע בבטחה.
שומעת את החיוך במילים שלו כשהוא כותב.
וכל מה שהיה צריך זה חבל קטן וסגול.
In Irish they say- Is breá liom tú meaning you are the beat to my pulse or you can say- mo chroí istigh ionat which means my heart is in you
Tell me the beautiful way you say I love you
