סיפורה של מתחלפת

"If you like it you should take care of it, not brake it"

מדברים כבר כמה ימים והלב דופק בכל הודעה..

אני רוצה אותו פה לצידי.

אני רוצה לחלוק איתו את הרגעים קטנים האלה, הגנובים, את חיוך שלו שנוטף סקסאפיל והראש הזה, שיודע ללחוץ על כל כפתור.

בהיותי שטן קטנה וטובה אני יודעת שהחיפזון מגיע well...ממני.

אז לבנתיים אחכה בסבלנות, אמתין לרגע הנכון, סקרנית מה יקרה הלאה..

עוד 5 ימים לוציפר ואין לי מה ללבוש.

עוד 124 שעות לוציפר ויש לי סשן מושלם אבל לא את הלוק המדויק.

עוד 7440 דקות לוציפר ואני כבר מעכשיו מתוסכלת שעל הנייר יש הכל למעט את הדבר היחידי שיעשה את זה למושלם.

אני צריכה את הערב הזה.

אני צריכה את הדיוק ביציאה הזו.

אני צריכה את הכוס ויסקי הקרה עם הויסקי החמים לאחרי סשן שהוא לא פחות משלמות מדממת.

הייתי צריכה לחשוב על זה מראש, אוףףףףף

ועל זה נאמר... אני מ(יאו)תוסכלת מעצמי לפעמים..

מה גברים אוהבים יותר:

כוס מגולח/ עם שיער קצר ומטופח/ בוש?

וקצת נוסטלגיה לחרמנות בוקר:

הכלבלב כותב לי כל יום, מחכה. למוצא פי, אני כותבת לו כדי להעלות לו את הדופק.. לא משהו מרגש מדי אלא הניואנסים הקטנים של "ילד טוב" או "צעצוע".

אני רוצה אותו רועד מבפנים,  רוטט כמו הכלבה הקטנה שהוא עבורי ובשבילי.

אני רוצה אותו על קצה, בציפייה, דרוך..

ובסוף כל יום הוא יודע כשהוא הולך לישון שהוא שלי, כל המהות שלו- שלי.

למה כל כך קשה למצוא זוגיות קוקהולדית אוהבת ומעצימה? 

האם יש מישהו ששם לזוגיות אמיתית או שלכולם זה רק פנטזייה / חוויה?

ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה זה בלתי.. לפחות יש לי את הכלבים הטובים שלי שמעלים לי חיוך עצום כל יום מחדש.

ילד טוב שכמותך, מרצה, קשוב, מוצלח קטן..

כמה שאתה דואג לי🖤

מתלבטת אם לעשות.. מה אומרים? אם כן למה וכנל לגביי אם לא

אתה מביא את המסיכת הפנים שאני אוהבת, קרם הגוף וגרבי ברך חדשות.

אני נשטפת ואתה בנתיים מנקה ומסדר, אני שמה את המסיכה ושותה את הקפה של הערב שמחכה לי בדיוק כמו שאני אוהבת על השולחן.

מדליקה טלוויזיה להמשיך את Wonda-vision בזמן שאתה מסיים את מטלותייך בחוטיני השחור היפה שמצניע כמעט כלום וחושף בדיוק כמה שצריך ובא לשמש כהדום עד שארצה את המסאז' של מוצ"ש.  

בהיותך הדום כל כך טוב, והכוס כבר לא הכי חמה, אני מניחה את הכוס על גבך, רואה את חוסר הנוחות וההיסוס שהכוס תיפול.

אני מלטפת את ראשך ומהדקת את עיטוף החוטיני על גופך ופיסת הבד שמשפשפת את החור שאתה מת שאפתח. 

כל הידוק ואתה נפתח עוד, הכוס רועדת ואתה מיילל כמו כלבה טובה.

אני לוקחת את הכוס לכיור שהחוטיני שלך משמש כרצועה ואתה ב"רגלי".

אתה מתנהג כל כך יפה שאתה זוכה שדחוף את הפלג שאתה צמא אליו כל כך, רטוב כל כך שלא צריך חומר סיכוך.

אני מושיבה אותך מולי, כשהפלאג נדחף עוד פנימה בישיבה שלך על הרצפה, אתה מתבכיין על זה שהחור שלך נמתח ואני מגחכת ושואלת אם אתה רוצה להוציא.. אתה משפיל ראש ואומר שלא, שזה נעים לך, ובהתאם לכך..נעים גם לי. מאוד.

עוד פרק עובר ואני שקועה במחשבות שמתרוקנות לך מהראש, אתה שקוע במסאז, אצבע אחר אצבע, משם לקשת ולעקב, לשוק, לירך, ואתה מקבל הוראה לעצור, זה לא בשבילך ולא ממקומך להמשיך. 

אני רואה את הז' שלך מנסה להתמתח ולגדול בכלוב ונבלם, את הרעד של הכאב והעונג, ההשפלה ואת העובדה שאתה גאה כי אתה זאת עבורי.

"אתה מטפטף לי על הרצפה הנקייה", אתה משפיל מבט לראות את הנזק שעשית,  הראש שלך נדחף בעדינות ואתה מלקק את השלולית שנוצרה ממך ובגללך.

אתה יודע שעל בלאגן כזה ראוי עונש קטן. 

נותנת לך לבחור בין ה tens לבין הנר שאתה שונא כל כך. "חשמל תמיד עדיף" אתה אומר בעיניים בוהקות. שתי אלקטרודות מתחברות לצידי הכלוב ועוד שתיים בצידי החור הפעור שלך.

פולס חשמל ראשון ואתה גונח, מעלה דרגה ואתה נאנח, עוד אחת ואתה מתפתל וברביעית אתה מיילל בחצי כאב משולב בכל שלושת המצבים הקודמים.

משחקת עם העוצמות תוך כדי שמעבירה יד מלטפת על הראש והגב שלך, מושכת בזנב מדי פעם, מעבירה ציפורניים לסמן את הרכוש שלי."עוד קצת וסיימנו" אני לוחשת לך באוזן ואתה מגרגר מהנאה "תודה נסיכה שלי" ומרייר מאושר.

אני מורידה את האלקטרודות, מוציאה לך את הזנב ונותנת לך אישור ללקק, למצוץ, להעריץ ולקדש כל מילימטר בכפות רגליי.אין כמו טיפוח של מוצ"ש. 

מה עוד אפשר לבקש?