בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניל פצפוצים

תמונות קטנות מחיי הנישואין
לפני שנתיים. 4 במרץ 2022 בשעה 12:49

היום בעלי אסף אותי מעבודה. זה נחמד מצידו ואני מעריכה.

בדרך שאלתי אותו, איך הנישואין והחיים שלנו היו נראים ללא ילדים. הוא ענה משהו בסגנון שהם היו שונים.

ואז סקרנית שכמותי (זוכרים שסקרנות הרגה את החתול, חחח) שאלה, אם הוא היה נשאר איתי כל כך הרבה שנים אם לא היו לנו ילדים.

וברגע ההוא בעלי החליט פתאום להיות כנה, לגמרי כנה וענה בפשטות: לא.

זה לא נעים לשמוע ואף כואב, אבל זו תהיה צביעות מצידי להגיד משהו רע עליו, כי גם אני לא הייתי נשארת.

אין פואנטה, רק תמונות מחיי הנישואין.

 

 

לפני שנתיים. 8 בינואר 2022 בשעה 20:42

אני די בטוחה שהוא כאן או לפחות חלק מהעולם הזה. לא יודעת אם נשלט, או שולט, או מתחלף או אחר, אבל בטוח כאן. האמת, זה לא משנה.

לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם היינו שורדים את החברות שלנו ומגיעים למשהו רציני כמו נישואין. רוב הסיכויים שהיינו מתגרשים, כי הוא היה נפש חופשיה ואני לא.

רוב הסיכויים שלא הייתי מגלה איתו את העולם הזה. בטוח הייתי מתנגדת, מראה סלידה, חוסר רצון וכו'. אז, לא נראה לי שהייתי פתוחה מספיק לקבל משהו שונה בלי להעביר ביקורת.

אני חושבת שדווקא החיים עם גבר מאוד סגור, מאוד מקובע ומרובע בכל הקשור למיניות, דחפו אותי לרצון לחקור, להבין ובטוח לא לשפוט.

כאשר נותנים לך את ההרגשה שאתה שונה, מוזר ומשהו לא תקין אצלך, אתה מתחיל לחקור. כנראה זה מגיע מהרצון האנושי להוכיח שהכל בסדר איתך או שהרצון לגלות עולמות חדשים והסקרנות הטבעית דווקא מתעוררים כאשר יש חוסר, כאשר יש רעב, כאשר אסור.

 

לפני שנתיים. 5 בספטמבר 2021 בשעה 9:50

לא מזמן יצא לי ללון במלון בוטיק מקסים במרכז תל אביב. החדר היה מעוצב ללא רבב, ומה שמשך את תשומת לבי היו מדפי הספרים. האמת, אוסף נפלא של קלאסיקה וספרי אומנות. אך המחשבה שעברה בי, הייתה שלא הייתי רוצה לקרוא אף ספר בחדר המופלא הזה, למרות שאני אוהבת לקרוא והרבה. 

מאחלת לכולם שבשנה הזאת לא נהיה בודדים  ולא נקרא ספרים במלון בוטיק יפיפיה או סתם בית מלון (מקסימום ספרי שירה רומנטים), שיהיו לכם דברים הרבה יותר מרתקים ונועזים לעשות. את הספרים נשאיר לבית, כי המוח בכל זאת זקוק להזנה, בדיוק כמו הגוף.

שנה טובה לכולם❤

לפני שנתיים. 30 ביולי 2021 בשעה 9:50

לפעמים, על מנת להחזיר לעצמך את הכבוד, פשוט צריך לטרוק את הדלת, ללכת קדימה ולא להסתכל לאחור.

תנסו, הרגשה  משחררת ביותר.

 

 

 

*לא, אני לא מתגרשת כי מה שיש לי בבית בכלל לא רע.

לפני שנתיים. 28 ביולי 2021 בשעה 4:54

הרבה פעמים אנחנו קוראים פוסטים בין אם בכלוב בין אם בפלטפורמות אחרות ולרוב רואים רק צד האחד של המטבע, את החוויה האישית של כותב או כותבת הפוסט. אני לא מדברת על הפוסטים שמספרים על אונס (אונס זה נורא ולא זה לא), אני מדברת על פוסטי תלונה, על הפוסטים שמעורבים בהם כמה אנשים, אך כותב/ת הפוסט הוא/היא זה שמשתף בחוויה האישית שלו/ה.. 

ואז באים המגיבים וכמובן תומכים בכותב/ת הפוסט, לפעמים אף יורדים על הצד השני, וכל זה בלי לדעת את כל הפרטים, בלי לשמוע את צד השני.

אנשים נוטים לשכוח ואף להתעלם מדבר מאוד בסיסי בטבע האדם, שכולם רוצים להראות טובים יותר, יפים יותר וכו'. מי שכותב את הפוסט לא רוצה להצטייר באור שלילי ויכול להיות באמת מספר את האמת, אבל לפעמים משמיט חלק מאוד קטן אך מאוד חשוב בעלילה- החלק שבו הוא לא טלית שכולה תכלת.

אז בפעם הבאה כאשר אתם קוראים פוסט שבו מעורבים שניים, קחו הכל בערבון מוגבל, במיוחד אם לא שמעתם את הצד השני. 

הרבה פעמים הצד השני הוא זה שנפגע באמת ולא מוצא את המילים מרוב ההלם או פשוט בוחר שלא לרדת לרמות האלה.

הפוסט הזה נכתב גם כתזכורת לעצמי, לקחת בערבון מוגבל את מה שאני קוראת והכי חשוב לא לשפוט, כי למטבע יש  שני צדדים.

 

 

 

*הפוסט הזה לא על משהו שקרה בביצה המקסימה שלנו ומוגש כשירות לציבור נטו.

לפני שנתיים. 26 ביולי 2021 בשעה 19:29

לפני 3 שנים. 1 ביוני 2021 בשעה 7:10

אז מה אני עושה פה?

התשובה פשוטה ואמיתית. אני אוהבת את המקום הזה, את תושביו, את הרגשת החופש שהוא מעניק וכמובן את הבריחה הבטוחה ממציאות קצת אפורה.

 

 

לפני 3 שנים. 24 במאי 2021 בשעה 5:26

כולם פה או במקומות וירטואלים או לא וירטואלים אחרים מחפשים משהו. חלק מחפשים ריגוש, חלק מחפשים רגש, וכולם מחפשים משהו שחסר להם בחיים. בחיפוש הזה אנחנו פוגשים כל מיני אנשים, מוצאים את עצמנו בכל מיני סיטואציות. ולפעמים תוך כדי חיפוש אנחנו שוכחים מי אנחנו, מה אנחנו שווים ומוכרים את עצמנו בזול.

טוב כאשר יש מישהו שמעריך אותך ויגיד לך את המילים הפשוטות, אבל מאוד חשובות האלה - אל תמכור את עצמך בזול.

לי יש חבר טוב בכלוב שאמר לי את זה וזה פיקס אותי.

אם אין לכם חבר כזה או ששכחתכם מה אתם שווים אפילו לרגע, תזכירו לעצמכם לא למכור את עצמכם בזול, כי אתם באמת שווים.

מוקדש לך, תודה.

 

* זה לא פוסט מטיף, סתם מחשבות וקצת עידוד.

 

לפני 3 שנים. 3 במאי 2021 בשעה 12:47

אני מחשיבה את עצמי אשה פמיניסטית. אני אשת קריירה מצליחה בתחומי, אני אמא, אני אשה. כל הדברים שהשגתי, השגתי בכוחות עצמי ועבורי זה פמיניזם.

וכאשר מישהי במסווה של פמיניזם מציגה חוסר תרבות, גסות רוח  והתנשאות שלא ברור מאיפה היא מגיעה ואם יש לה בסיס, אותי זה פשוט מרתיע ומזעזע.

נשים לא נלחמו כל כך קשה , שתוכלי להיות מגעילה וחסרת כבוד כלפי אנשים אחרים, הן נלחמו ועדיין נלחמות לשוויון זכויות. וכאשר את בוטה וגסת רוח, את מחבלת במלאכה הקדושה של אותן נשים - של פמיניסטיות אמיתיות.

ללכת עם ראש מורם, לא אומר לדרוך על כבודם של אנשים אחרים.

לפני 3 שנים. 3 במאי 2021 בשעה 5:42

כאשר אתם מכירים אשה בכלוב, תנסו להתייחס אליה כאל אשה שהכרתם בפאב, במשרד, ברחוב (לא ליד תחנה המרכזית בתל אביב או באיזור הבורסה).

אל תשאלו אותה ישר מה הפנטזיה שלה: קדימה תספרי מותק, אני רוצה לדעת הכל! 

רוב הסיכויים שהיא לא תספר, כי היא לא מכירה אותכם ואתם לא מכירים אותה.

תנסו באמת להכיר אותה, כבן אדם קודם כל ורק אחר כך כפרטנרית לפנטזיות פרועות.

הרי אם הייתם יוצאים לדייט או מכירים מישהי בעולם מחוץ לכלוב, לא הייתם מעיזים להראות לה שאתם מתייחסים אליה כאל חתיכת בשר. אפילו אם בתוככם הכל מתפרץ ומתפוצץ.

 

תתיחסו אל אשה כאל יין יוקרתי שאתם לוגמים לאט ונהנים מטעמו ולא כאל יין זול מקופסה. ואני מאוד מקווה שאתם לא שותים כזה.

 

 

*בינתיים יצא לי דווקא להכיר אנשים הוגנים וטובים, אז נא להיעלב בהתאם.

 

 

שיר של גבר שידע את סוד הפיתוי.