וניל פצפוצים

יש כאן כל מיני אנשים, חלקם מחפשים קשר עמוק, חלקם ריגוש רגעי, חלקם סתם נהנים מהאווירה, מחוסר שיפוטיות, או סתם בורחים מהמציאות .מהשהות שלי כאן הבנתי כמה דברים ואחד מהם, זה שמה שמבדיל בין שולט/ת אמיתי/ת לשולט/ת צעצוע זו רגישות ויכולת לתקשר ולהבין את הצרכים של הנשלט/ת שלו/ה, היכולת לזהות את האדם שמולו/ה, ללמוד אותו ולכבד אותו/ה. אותו הדבר נדרש מהנשלט/ת. וכאשר זה מתקיים, הקסם האמיתי קורה, נוצר משהו יפה. לא תמיד זה מוביל לקשר מיני וארוך טווח עם כל המשתמע מכך, אך נוצרת חברות אמיתית ולפעמים היא שווה הרבה יותר.

רגישות, תקשורת וכבוד זו הפורמולה הבלתי מנוצחת בכל היחסים בין אם הם ונילים לבין אם הם בדסמים.

יושבת באוטו, מחכה שהגשם יעבור, ולא מבינה למה אני לא לומדת, לא לומדת לסתום, לא לומדת להפסיק לבקש את מה שאני יודעת שלא אקבל. למה אני לא מפנימה שאנשים לא מסוגלים להשתנות אפילו כאשר הם טוענים שאוהבים, או שאולי הם לא אוהבים מספיק בשביל להשתנות? אולי אדם לא משתנה כפי שאנחנו מצפים שיקרה? אולי זה דווקא הטבע הנשי לצפות בשקיקה לשינוי?

אני עדיין זוכרת את ההופעה של אביב גפן לפני המון שנים, כאשר עוד לא היה בו שום דבר בורגני  והוא היה צועק לקהל מעריצים: "רוצים שינוי? רוצים שינוי?"

לא הבנתי אז, בגיל 16, עד כמה השאלה הזאת קשורה לכל תחומי החיים ולא רק לפוליטיקה.

חשבתי לכתוב פוסט מצחיק על החיים באחוזת ראשונים, סליחה חיי נישואין וזה מה שיצא.

אולי בפוסט הבא :)

* דור מזוין יותר מתאים לפוסט, אבל הבית שלי לא מקום מגעיל וגם אף פעם לא היה, בכל זאת אחוזת ראשונים.

Sex is the consolation you have when you can't have love.

Gabriel Garcia Marquez

כמה פשוט ככה נכון. ואני מעדיפה את שניהם.

אז הלכתי היום לשתות קפה בים. הייתה רוח די חזקה והצטערתי שלבשתי חצאית מתנפנפת. הורגשה באוויר הארומה החזקה של אצות, וכמובן טעמתי את המליחות הנעימה של אגלי הים על השפתיי. עוד קסם קטן לאוסף.

להתהלך ולרוץ יחפה על דשא ירוק, רך ורטוב בשעות הבוקר המוקדמות זה קסם, זה קסם שעושה את היום.

* אפשר לא רק להתהלך ולרוץ :)

** כן השיר לא על שדות ירוקים, אבל זה בלוג שלי וזה שיר יפה. 

כבר יצא לי לקרוא כמה פוסטים שמבקרים ושופטים נשים נשואות באתר.

אני נשואה ואפשר להגיד שאפילו די באושר. עדיין לא בגדתי בבעלי, כי זה לא יכול להיות סתם. זה חייב להיות מיוחד, עם מישהו מיוחד עבורי. זה לא יכול להיות סתם סקס או סשן חד פעמי. אני לא יכולה אחרת. אני לא יכולה לשכב עם מישהו בלי רגש.

אז מה חסר בנישואין שלי?

אם מסתכלים מהצד אז שום דבר.

אך יש משהו שחסר- כנות.  כנות ופתיחות שחייבת להיות בין שני אנשים שחולקים מיטה אחת במשך שנים.

אולי זו לא רק הכנות, אולי זה הרצון להקשיב, להקשיב ולהבין את צרכיו ומאוויו של החצי השני שלך.

וכן זה ענין של תשומת לב למה שבן/בת זוג שלך אומר/ת ומבקש/ת. זה הרצון לתת, להעניק, לרצות.

אני מנסה להיות כנה ופתוחה, אך צריכים שניים לטנגו.

זה מאתגר לחיות לצד גבר שאין לו פנטזיות או מאווים ושלא מעוניין לשמוע על שלך.

אני מלאה ואני חיה בשלום עם הגוף שלי רוב הזמן. 

אני מטפחת את גופי, עושה ספורט באופן קבוע.

אני גם עושה הרבה דברים לנפש, קוראת הרבה, מתפתחת בתחומי, עוזרת לאנשים.

אך הכי חשוב שאני אוהבת אנשים ומקבלת אותם כמו שהם- רזים, שמנים, גבוהים ונמוכים, כל עוד שאין בהם רוע, רוע סתמי, שנאה סתמית.

אני מלאה ואין לי בעיה אם מישהו לא מסתכל עליי ברחוב, כי רוב הסיכויים שגם אני לא אשים לב אליו.

אני מעדיפה שיאהבו אותי כאשר אני לא מושלמת, כי כך אדע שאוהבים אותי באמת.

אני אוהבת לצפות בפרסומות. לא בכל הפרסומות כמובן, אך במושקעות, מרגשות. הרי מה תפקידה של הפרסומת? לבדר, לסקרן, לעניין, לרגש, למכור פנטזיה.

ישנה פרסומת אחת שאני אוהבת במיוחד. אנג'ליקה יוסטון ביימה אותה עבור דונה קארן.

בהתחלה הצופה נחשף לאשה נאה שמתארגנת ליציאה, אחרי זה היא כבר יושבת על הבר. גבר ניגש עליה, מתחיל איתה, שואל אותה שאלה די בנאלית אך בקול מאוד סקסי, מלטף, רגוע:

?Haven't we met before

שיחה מלאה בפלירטוט נעים מתפתחת ביניהם ואז היא נזכרת שלא כיבתה את הנר, והוא מרגיע אותה שהוא כיבה. וכך הצופה מבין שזה זוג נשוי שפשוט משחק משחק של הכרות בפאב. כמובן שאת הערב הם מסיימים במיטה.

האינטימיות והחמימות המלטפת ביניהם  מרגשים ונוגעים בי כל פעם מחדש. 

?Haven't we met before

תהנו:

ראיתי הרבה פוסטים באתר שטוענים נגד מיזוגניה ושוביניזם והם צודקים. כי כל אשה וגבר מזדקנים, משמינים וכו'.

אך לא ראיתי פוסטים שמדברים על מיזאנדריה- שנאת גברים.

לפני כמה ימים קראתי פוסט באחת הקבוצות בפייסבוק. מישהי שמה תמונה של סידור סירים כושל במקרר, זה לא היה מי יודע מה מצחיק, אך מה שמשך את תשומת לבי היה הכיתוב: ביקשתי ממחמם האסלה לסדר את הסירים.

זה לא נורא לבגוד, כי הכל יכול לקרות בחיים ואף אחד לא חסין, אך זה נורא לא לכבד את האדם שלצדך.

 כאשר גבר קורא לאשה בהמה, מטומטמת וכו' כולם פה אחד יגידו שהוא מיזוגן ושוביניסט ובצדק.

אך זה גם אמור לעבוד בצד השני. כאשר אשה קוראת לבן זוגה: מחמם אסלה, אפס, תורם זרע וזה לא חלק ממשחק תפקידים בדסמי זה או אחר, זה נורא וזה כיעור בהתגלמותו.

אם כבר בחרת את הגבר הזה, אז תני לו את הכבוד המינימלי ובכך תכבדי גם את עצמך.

כבוד זה דבר הדדי.

באמת, סתם מחשבות, לא מופנה לאף אחת ספציפית.

* אגב היום זה היום הגבר הערום היפני, רק אומרת 😉

אני עדיין זוכרת את ריח הפרחים שקנית לי ברמבלה.

זוכרת איך הסתובבנו בעיר שיכורים מיין ואהבה, לא יודעת ממה יותר, ואולי כן.

זוכרת איך הזדיינו בתא המדידה באחת החנויות.

זוכרת את החדר שלנו במלון וסקס סביב השעון, לא ספרנו כמה פעמים אהבנו והזדיינו באותו שבוע קסום. 

ראינו מעט מהעיר והרבה אחת את השני.

מאז עברנו הרבה יחד, המון , ימים, שבועות, שנים.

אני לא זוכרת מתי השתכרנו יחד, זה היה כל כך מזמן.

אני עדיין אוהבת... אהבה פיכחת מדי.