וניל פצפוצים

אז מה אני עושה פה?

התשובה פשוטה ואמיתית. אני אוהבת את המקום הזה, את תושביו, את הרגשת החופש שהוא מעניק וכמובן את הבריחה הבטוחה ממציאות קצת אפורה.

כולם פה או במקומות וירטואלים או לא וירטואלים אחרים מחפשים משהו. חלק מחפשים ריגוש, חלק מחפשים רגש, וכולם מחפשים משהו שחסר להם בחיים. בחיפוש הזה אנחנו פוגשים כל מיני אנשים, מוצאים את עצמנו בכל מיני סיטואציות. ולפעמים תוך כדי חיפוש אנחנו שוכחים מי אנחנו, מה אנחנו שווים ומוכרים את עצמנו בזול.

טוב כאשר יש מישהו שמעריך אותך ויגיד לך את המילים הפשוטות, אבל מאוד חשובות האלה - אל תמכור את עצמך בזול.

לי יש חבר טוב בכלוב שאמר לי את זה וזה פיקס אותי.

אם אין לכם חבר כזה או ששכחתכם מה אתם שווים אפילו לרגע, תזכירו לעצמכם לא למכור את עצמכם בזול, כי אתם באמת שווים.

מוקדש לך, תודה.

* זה לא פוסט מטיף, סתם מחשבות וקצת עידוד.

אני מחשיבה את עצמי אשה פמיניסטית. אני אשת קריירה מצליחה בתחומי, אני אמא, אני אשה. כל הדברים שהשגתי, השגתי בכוחות עצמי ועבורי זה פמיניזם.

וכאשר מישהי במסווה של פמיניזם מציגה חוסר תרבות, גסות רוח  והתנשאות שלא ברור מאיפה היא מגיעה ואם יש לה בסיס, אותי זה פשוט מרתיע ומזעזע.

נשים לא נלחמו כל כך קשה , שתוכלי להיות מגעילה וחסרת כבוד כלפי אנשים אחרים, הן נלחמו ועדיין נלחמות לשוויון זכויות. וכאשר את בוטה וגסת רוח, את מחבלת במלאכה הקדושה של אותן נשים - של פמיניסטיות אמיתיות.

ללכת עם ראש מורם, לא אומר לדרוך על כבודם של אנשים אחרים.

כאשר אתם מכירים אשה בכלוב, תנסו להתייחס אליה כאל אשה שהכרתם בפאב, במשרד, ברחוב (לא ליד תחנה המרכזית בתל אביב או באיזור הבורסה).

אל תשאלו אותה ישר מה הפנטזיה שלה: קדימה תספרי מותק, אני רוצה לדעת הכל! 

רוב הסיכויים שהיא לא תספר, כי היא לא מכירה אותכם ואתם לא מכירים אותה.

תנסו באמת להכיר אותה, כבן אדם קודם כל ורק אחר כך כפרטנרית לפנטזיות פרועות.

הרי אם הייתם יוצאים לדייט או מכירים מישהי בעולם מחוץ לכלוב, לא הייתם מעיזים להראות לה שאתם מתייחסים אליה כאל חתיכת בשר. אפילו אם בתוככם הכל מתפרץ ומתפוצץ.

תתיחסו אל אשה כאל יין יוקרתי שאתם לוגמים לאט ונהנים מטעמו ולא כאל יין זול מקופסה. ואני מאוד מקווה שאתם לא שותים כזה.

*בינתיים יצא לי דווקא להכיר אנשים הוגנים וטובים, אז נא להיעלב בהתאם.

שיר של גבר שידע את סוד הפיתוי.

יש כאן כל מיני אנשים, חלקם מחפשים קשר עמוק, חלקם ריגוש רגעי, חלקם סתם נהנים מהאווירה, מחוסר שיפוטיות, או סתם בורחים מהמציאות .מהשהות שלי כאן הבנתי כמה דברים ואחד מהם, זה שמה שמבדיל בין שולט/ת אמיתי/ת לשולט/ת צעצוע זו רגישות ויכולת לתקשר ולהבין את הצרכים של הנשלט/ת שלו/ה, היכולת לזהות את האדם שמולו/ה, ללמוד אותו ולכבד אותו/ה. אותו הדבר נדרש מהנשלט/ת. וכאשר זה מתקיים, הקסם האמיתי קורה, נוצר משהו יפה. לא תמיד זה מוביל לקשר מיני וארוך טווח עם כל המשתמע מכך, אך נוצרת חברות אמיתית ולפעמים היא שווה הרבה יותר.

רגישות, תקשורת וכבוד זו הפורמולה הבלתי מנוצחת בכל היחסים בין אם הם ונילים לבין אם הם בדסמים.

יושבת באוטו, מחכה שהגשם יעבור, ולא מבינה למה אני לא לומדת, לא לומדת לסתום, לא לומדת להפסיק לבקש את מה שאני יודעת שלא אקבל. למה אני לא מפנימה שאנשים לא מסוגלים להשתנות אפילו כאשר הם טוענים שאוהבים, או שאולי הם לא אוהבים מספיק בשביל להשתנות? אולי אדם לא משתנה כפי שאנחנו מצפים שיקרה? אולי זה דווקא הטבע הנשי לצפות בשקיקה לשינוי?

אני עדיין זוכרת את ההופעה של אביב גפן לפני המון שנים, כאשר עוד לא היה בו שום דבר בורגני  והוא היה צועק לקהל מעריצים: "רוצים שינוי? רוצים שינוי?"

לא הבנתי אז, בגיל 16, עד כמה השאלה הזאת קשורה לכל תחומי החיים ולא רק לפוליטיקה.

חשבתי לכתוב פוסט מצחיק על החיים באחוזת ראשונים, סליחה חיי נישואין וזה מה שיצא.

אולי בפוסט הבא :)

* דור מזוין יותר מתאים לפוסט, אבל הבית שלי לא מקום מגעיל וגם אף פעם לא היה, בכל זאת אחוזת ראשונים.

Sex is the consolation you have when you can't have love.

Gabriel Garcia Marquez

כמה פשוט ככה נכון. ואני מעדיפה את שניהם.

אז הלכתי היום לשתות קפה בים. הייתה רוח די חזקה והצטערתי שלבשתי חצאית מתנפנפת. הורגשה באוויר הארומה החזקה של אצות, וכמובן טעמתי את המליחות הנעימה של אגלי הים על השפתיי. עוד קסם קטן לאוסף.

להתהלך ולרוץ יחפה על דשא ירוק, רך ורטוב בשעות הבוקר המוקדמות זה קסם, זה קסם שעושה את היום.

* אפשר לא רק להתהלך ולרוץ :)

** כן השיר לא על שדות ירוקים, אבל זה בלוג שלי וזה שיר יפה.