שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניל פצפוצים

תמונות קטנות מחיי הנישואין
לפני 3 שנים. 14 בפברואר 2021 בשעה 10:36

ראיתי הרבה פוסטים באתר שטוענים נגד מיזוגניה ושוביניזם והם צודקים. כי כל אשה וגבר מזדקנים, משמינים וכו'.

אך לא ראיתי פוסטים שמדברים על מיזאנדריה- שנאת גברים.

לפני כמה ימים קראתי פוסט באחת הקבוצות בפייסבוק. מישהי שמה תמונה של סידור סירים כושל במקרר, זה לא היה מי יודע מה מצחיק, אך מה שמשך את תשומת לבי היה הכיתוב: ביקשתי ממחמם האסלה לסדר את הסירים.

זה לא נורא לבגוד, כי הכל יכול לקרות בחיים ואף אחד לא חסין, אך זה נורא לא לכבד את האדם שלצדך.

 כאשר גבר קורא לאשה בהמה, מטומטמת וכו' כולם פה אחד יגידו שהוא מיזוגן ושוביניסט ובצדק.

אך זה גם אמור לעבוד בצד השני. כאשר אשה קוראת לבן זוגה: מחמם אסלה, אפס, תורם זרע וזה לא חלק ממשחק תפקידים בדסמי זה או אחר, זה נורא וזה כיעור בהתגלמותו.

אם כבר בחרת את הגבר הזה, אז תני לו את הכבוד המינימלי ובכך תכבדי גם את עצמך.

כבוד זה דבר הדדי.

באמת, סתם מחשבות, לא מופנה לאף אחת ספציפית.

* אגב היום זה היום הגבר הערום היפני, רק אומרת 😉

לפני 3 שנים. 13 בפברואר 2021 בשעה 10:49

אני עדיין זוכרת את ריח הפרחים שקנית לי ברמבלה.

זוכרת איך הסתובבנו בעיר שיכורים מיין ואהבה, לא יודעת ממה יותר, ואולי כן.

זוכרת איך הזדיינו בתא המדידה באחת החנויות.

זוכרת את החדר שלנו במלון וסקס סביב השעון, לא ספרנו כמה פעמים אהבנו והזדיינו באותו שבוע קסום. 

ראינו מעט מהעיר והרבה אחת את השני.

 

 

מאז עברנו הרבה יחד, המון , ימים, שבועות, שנים.

אני לא זוכרת מתי השתכרנו יחד, זה היה כל כך מזמן.

אני עדיין אוהבת... אהבה פיכחת מדי.

לפני 3 שנים. 9 בפברואר 2021 בשעה 8:45

רקפות לבנות ויפות פרחו במרפסת שלי. פעם לא ידעתי איך מגדלים אותן נכון ועשיתי הרבה טעויות כגון השקיית יתר וכו'. טעויות קטנות, אך קריטיות לגידולן. למדתי מהטעויות האלה. גם בחיים, לפעמים טעות קטנה יכולה להרוס את כל הרושם הטוב, אך כבר אי אפשר להחזיר גלגל לאחור. עם רקפות זה הרבה יותר קל.

עדיין לומדת מהטעויות :)

לפני 3 שנים. 8 בפברואר 2021 בשעה 8:49

אנחנו יושבים על הספסל ולוגמים קפה. יום נעים היום. יושבת נינוחה, מסתכלת על הים, השמים, השמש, החול, על החתול השמנמן שמסתובב לידי.

הוא יושב על קצה הספסל, מכונס בעצמך כמו  פרוש מצוי. לא יודעת למה, תמיד הציפור הזאת עוררה אצלי אסוציאציה עם מסכנות, בדידות, קור.

אני תוהה למה כל כך קר לו, למה הוא משדר מסכנות הרי הוא איתי.

אני שואלת אותו.

הוא עונה שחושב על עבודה, על החיים...

מסיים מהר את הקפה ושואל אם סיימתי. 

אני מושכת את הזמן, אני נהנית מהרגשת החופש של הפרת הסגר.

אני לא רוצה לסיים את הקפה שלי כל כך מהר... טוב לי בבועה הפנימית שלי.