וניל פצפוצים

כולנו בשלב זה או אחר מחפשים אהבה. זה כל כך טבעי לרצות את זה.

פעם, כאשר הייתי צעירה וטפשה (אני עדיין לא גאונה, לא לדאוג), הייתה לי רשימה. רשימה של דברים שאני מחפשת בבן זוג. מצאתי הרבה מהתכונות שחיפשתי בגבר שהפך להיות בעלי ב 20 ומשהו שנים האחרונות.

עם השנים הרשימה שלי השתנתה. אני מתחילה לאט לאט להבין מה היא אהבה עבורי ומה לא.

אז מה היא אהבה בעיני? זה לא פרחים שנקנו בחנות, זה לא לנסוע לנופש כי הכרטיסים זולים וככה צריך. זה בטוח לא לחייך ליד אנשים ולהראות זוגיות מושלמת.

אז מה כן?

בן אדם שיתן לי עוד כמה דקות לישון ופשוט לא ידליק את השעון המעורר שלו או לפחות יכבה אותו מיד.

בן אדם שיקפל את הכביסה כאשר אני לא מרגישה טוב.

בן אדם שיחבק אותי בלילה אם אני רועדת ואולי עוברת התקף חרדה.

בן אדם שיקום ויכין לי תה כאשר אני חולה, ללא עצבים, עם חיוך, עם חמלה. למה? כי זה מה שהוא גם יקבל ממני. כי חלק מאהבה זו דאגה.

אהבה זה לרצות או לפחות לא לפחד להזדקן עם הפרטנר שלך, כי אתה יודע שהוא שם בשבילך ב 100%, שהוא ילחם עליך.

מישהו שאל אותי, אם יהיה לי פרק ב', אם זה יקרה, איזה בן אדם אני אחפש.

התשובה פשוטה - אדם עם עיניים טובות, ידיים חמות והכי חשוב עם לב שמסוגל לאהוב.

אהבה זה להסתכל באותו כיוון ולהבין אחד את השניה. אהבה היא השקעה בלי לצפות לתמורה. אהבה היא דבר שנותנים ומקבלים בחינם, אך היא שווה הכל.

*טיוטה ישן, אך אני עדיין חושבת ככה