נונה מלהגת

למען האמת כמעט תמיד חשתי אמפתיה עם הצד השבוי בכת. אפילו קצת הושראתי, קנאתי, צידדתי. היה נראה לי שגם אני יכולתי אבל לא הזדמן לי. זה היה נשמע כמו דבר שאני מכירה בלי לחוות. שהן לגמרי צודקות, זה מטריף כשאת כל כך דעתנית אבל הדעות כולן לא שלך. שאבסורד הופך להיות דבר מנומק. שאפשר לשנות אותך לבלי היכר. ולחשוב שאנשים מהצד רוצים לשבור להן את עגל הזהב, מה אכפת לכם, תנו לסגוד בשקט...