|
|
|
שוכב בביתי על ספה אפורה,
מביט בקנבס בוהק כלבנה,
יוצא למרפסת, מכחול בידיי,
חושך בחוץ, מצייר נשימותיי,
שיר מתנגן לו, נכנס לאוזניי,
שומע אותו, ...מדבר אליי:
"יש ימים שפשוט אתה חייב להבין
שזאב באדם מעט מורכב לאחרים"
אז לוקח מכחול, מצייר נשימותיי,
יפה וחיה, חיה ויפה ,
מחייך ...היא .... תגיע אליי...
נכנס לביתך, לופתת רגלי,
כל נשמתך צמודה לשלי,
ושוכב ועוטף גופך בגופי,
טורף את אוזנך אל תוך פי,
מנסה לזוז, לא יכולה,
אוזנך רגישה ונפשי מרגישה..
שוכבים כאחד, קשורה לרוחי,
חיה בחיה בטריטוריה שלי,
כיסוי עיניים, קולר לצאוורך,
ידייך כבולות, מצבטים לפיטמותיך,
עכוזך אדמדם ממגע ידיי,
מתמסרת לשלווה במחוזותיי.
5 בבוקר , שירת ציפורים מעירה נשמתי.
5 בבוקר, פוקח עיניי, פרוס על מיטתי,
5 בבוקר, תמונה קופצת בדמיוני:
פוקחת עינייה..מחייכת ... "קשורה...לרגליי אדוני".
בוקר אור.
הירהורי זאב....
הנושא: היררכיה מושלמת ביחסי שליטה וחשיבותה.
(הפעם החלטתי להוציא ללא נגיעה , פשוט כך , איך שיצא מנפשי).
מיקום השולט בראש ההיררכיה, חשוב מעין כמותו, כמו גם מיקום הנשלטת שלו.
תפקיד השולט לחנך, לכוון, לדאוג, לעטוף, לגונן..... להכניס את בת זוגתו לעולמו, לעולמם, תחת חסותו.
במקביל ולא פחות חשוב תפקיד הנשלטת .
תפקידה הינו לשמור, לבטוח, להעניק נפשה לשולט שלה - כיחיד,
הררכיה כבר אמרנו......
אמת ושקיפות הן אבני היסוד על מנת להגיע להתמסרות טהורה.
***ללא שקיפות ישירה בני אדם בונים לעצמם סיפורים שאינם נכונים בראשם , פרי דימיונם.
שמש בוהקת על חול זהוב,
בירה צוננת, אבטיח עם זבוב,
נושם לרווחה, מביט בכחול הגדול שוב ושוב,
מבין שהטבע הוא ביתי כששמח ,כשעצוב.
משפט נזרק לחלל האוויר על אופי בני האדם,
ופתאום מבין שקצת שונה בעולם.
קורע שלשלאות נפשי, טס בנימוס ...למכונית,
עוצמת הרעב בנפשי כעוצמת דינמיט.
חולף על פני שביל עפר מפותל,
עצים מימין ומשמאל תוואי נחל,
מביט בראי, ברק חיה בעיניי,
זוהי נפשי, מביט אליה...אלי..
וממשיך לצייר מנבכי נשמתי.
הזאב , במלוא עוצמתו,
לנשוך, לשלוט, מתחת, ממעל, רוקדים לפי מרותו,
ההיררכיה ברורה - נושך, מוביל ומגן ,
שלווה בעולמינו, שקט דומם.
ספה אפורה, בד קנבס מולי,
ציוץ ציפורים, שקט אצלי,
ובתוך כל השקט הרעב מתעורר,
לקשור, לחנך, להלחין מנגינה לצלילי הפסנתר.
ניגש לחדרי, פותח מזוודה,
מסדר את כליי ומביט בתשוקה,
חבל, מצבט, שוט מצליף על נפש מתוקה,
סוגר את כליי, נשימה עמוקה.
מוזג כוס קוניאק וסגריה שקטה.
ובמקום לשחק עם נפש תחתיי,
מצליף עם מכחול על גבי בדיי.
ספה אפורה, בד קנבס מולי,
ציוץ ציפורים, שקט אצלי,
ובתוך כל השקט הרעב מתעורר,
לקשור, לחנך, להלחין מנגינה לצלילי הפסנתר.
ניגש לחדרי, פותח מזוודה,
מסדר את כליי ומביט בתשוקה,
חבל, מצבט, שוט מצליף על נפש מתוקה,
סוגר את כליי, נשימה עמוקה.
מוזג כוס קוניאק וסגריה שקטה.
ובמקום לשחק עם נפש תחתיי,
מצליף עם מכחול על גבי בדיי.
שעת צהריים, מניח את העט,
אל מולי משתקף הזאב, כ"כ רוצה לצאת,
סוגר את הדלת, מנתק את כולם,
מדבר עם עצמי, שיח מושלם.
מביט בידיי, בעיניי, בשיניי,
חושב על היום ומחר בשביל חיי.
מבטל ישיבות ויוצא מערבה, לים,
בירה ורוח ותחושת חול עדין וחם,
כי תכלס... אין על הטבע - אמיתי ומושלם.
בדרכי הביתה תוקף אותי רעב...
הזאב ואני .... מתחילים לנו קרב,
מחליט לעצור , קילו סינטה ברכבי על המושב,
מגיע לביתי טורף הכל...זאב מורעב,
יין בכוס ושיר מתנגן לו עכשיו.
ניצחתי היום, חושב על מחר?
הזאב שבי מחייך, הוא משוחרר...
