בטריטוריה שלי

יום סוער, סוף סוף מניח את ראשי על ספה,
משב רוח קל מבחוץ ובפנים בערה,
לוקח מכחול וצבע ובד,
מצייר את נפשי כאילו עף על מרבד,
ורוקד לצלילי hotel California עם כוס קוניאק ביד,
ערב  "במלון קליפורניה" שלי  ..רק חיה ופיסת בד.

נוהג על כביש 6, מביט בראי,
מזהה רכב שועט לעברי,
חצי שניה עוברת מגיעה המכה,
יושב במכונית מביט לעברה,
מבולבלת כולה, לא התכוונה,
מחייך, עוזר לה לצאת ומרגיע אותה,
חולפת שעה ,האירוע נגמר
יושב בפרדס ירוק לצד כביש קר,
צוחק בקול רם, דם ניגר ממצחי,
מקשיב לשיר, מניח על כר ירוק את ראשי.

שלא כהרגלי יושב בשמש הקופחת,
שמש מכה על דיונות החול, הכל כך עוצמתי.
מלטף צאוורה ובודק קולרה,
כיסוי עיניים מעטר את ראשה,
ביד השניה קיין בהיר,
עולה ויורד על גופה הצעיר,
נפש ילדה בעולם אדונה,
מוגנת, שקטה, שלווה עוטפת אותה.

לפתע עולה מחשבה בנפשי ,
והשיר הזה עולה במחשבתי.

כשדוחפים זאב לקצה,
הוא מוכן אליי קרב.
מרייר, יוצא לצוד - עכשיו.
אז החלטתי להמשיך את החג במסע,
אורז תיק קטן ואת כלבתי האהובה,
זאב - אדם וזאבה תכולת עיניים,
2 נשמות מחוברות כמו כוכב ושמיים,
ויוצאים לדרום, אל מדבר וחולות,
לחוש את הטבע ולחיבוק של חיות,
החדר מוכן שנינו באים,
דוהרים בלילה חמים בשביל החיים.

זאב בודד מיוחד בדרכי,
לא מחפש להקה סביבי,
בחרתי בשקט בערב החג,
ספורט וקריאה ויין ודג,
שוכב תחת שמיים, מאזין לחיים,
לוגם כוס של יין, ריח טבע מדהים,
לפתע בוקע שיר שתופס נשמתי ,
מביט בחיי בטריטוריה שלי.

חג שמח.

יושב במשרד הצדדי הקטן,
דפיקה בדלת, מבטה כה מובן,
קם, צועד, דלת ננעלת,
אין כאן מילים רק חיה מריירת.

סטירה חזקה, מבט מבוהל,
מעולם לא פגשה חיה באדם,
ובתוך כל ההלם, מורדת לרגליי,
לקקי! מצווה...ולשונה כבר עליי,
מושך בשערה, כמו הייתה בובה,
מדביק לשוני על פרצופה,
עינייה סגורות, גופה מתמסר,
שמלתה נקרעת, חזה מזדקר,
ונכנס ויוצא לגופה הקטן,
וההלם נמוג והפך לעשן,
ולפתע פוסק, פה מחליף עכוזה,
ונחנקת, דומעת, בוכה למחצה,
פרצופה דבוק לגופי בחוזקה,
ממלמלת "אויר בבקשה.."
ונוזליי כשמיכה על פרצופה,
ושקט ורוגע ונשמתה רגועה .

צרכי החיה צבועים בשחור ולבן,
בעלות וצייטנות תמורת שקט מוגן,
נכנס לבייתי מביט בראי,
מבט החיה שלוב בנפשי,
פוסע לחדר, מביטה על גבי,
מסיים לקשור אותה למיטתי,
עוצם עיניי, פוקח נפשי,
אנחה עמוקה, צולל לנבכי נשמתי.

חושך בחוץ,  נוהם בנפשי,
אולי היא צודקת, אולי זה אני,
חיה מהלכת בין בני האדם,
נושכת, טורפת, מכאיבה עד זוב דם.
שוכב על ספה, מביט לתוכי,
חושב על החיים בטריטוריה שלי,
חושב על הווה, חושב על עבר,
חושב על אלו שאיתי - אתמול, היום, מחר,
עולמי הוא עולם אחד רצוף,
מי שנכנס, גם אם יצא, תמיד יהיה מוגן ועטוף,
ושוכב על ספה, בלב עולמי,
נח בעיניים חצי פקוחות כי זאב אני.