בטריטוריה שלי

מכחול בידיי, מצייר נשמתי,
פרפר וזאב ניצבים כאן מולי,
הזאב בנפשי יוצא מהצל ,
חושף שיניים נוהם מתפתל,
ואת לרגליי, קשורה לקן ציורי,
מצליף בגבך, כמו מכחול מתוכי.
ונושם פיסת שמיים, משב רוח חם,
מביט לתוכי, זאב באדם.
ורוחי הפראית כמו ים סוער וכחול ,
כל כך פשוט ונקי כ-בד ומכחול.

שמים כחולים , אויר נקי ולח,
שוכב בירוק של יער, פסטורלי ככ,
ובהפתעה ..משום מקום מגיח פרפר,
מתיישב על כתפי, נח לו עליי , מרגיש נהדר.
מסובב ראשי אל עבר עינייו,
כנפיו רפויות, נח לו עכשיו.
ובתוך תוכי מחייך מנפשי,
יודע בדיוק מי יושב על כתפי.

נכנסת לחדר, חניקה וסטירה,
סימן שהתחלנו ואין כאן ברירה,
קולר מולבש על צאוורה,
יורדת על 4, כנועה תחתיי בנשמתה,
מפשיל מכנסיה...אדום עכוזה,
לשונה על כף רגלי, שלווה בנפשה,
נוזלים חמימים על גופה הכנוע,
מרווה צמאונה והכל כאן רגוע,
מובלת אל עבר ספה אפורה,
כנועה ופרוסה לרגליי אדונה,
ידייה כבולות, חנק גרונה,
מוציאה לשונה לרגליי אדונה,

וכאב, הנאה, דמעה ותחינה,

ולוחשת "מספיק...." ו"תמשיך.." ..באותה נשימה,

מתענגת על מול חשש, פחד, כאב, 

שקט מופלא ופשוט מהלב.

וחולפות השעות, העולם נעלם,
ושלווה עוטפת נשמת בת אדם.

מיטה דוממת אל מול מהירות נשימתך,
חבל כחול עוטף את גופך,
כיסוי עיניים - חושך משחרר נשמתך,
ידי הגדולה נוחתת על עכוזך,
חושף שיניי אל עבר גבך,
כאב חד מפרק נשמתך,
חשופה ושקופה שוכבת על בטנך,
נכנס ויוצא, שולט בנפשך.

והכל נדם, שקט מושלם,
הטריטוריה שלי סגורה לעולם.

5 בבוקר , ציוץ ציפורים,
פוקח עיניי ומרגיש מבפנים,
עוצמות החיה מראות לי אמת,
ריחה מתרחק, הלכה לשוטט.
נוהם, חושף שיניי אל עבר רקיע,
מתחיל יום חדש , בוקר הפציע,
מכניס את החיה למרתפי נשמתי,
דוהר עם הרכב על כביש ערפילי.
כי שביל הזאב לא בנוי מאפור,
עולם של לבן מתמזג עם  שחור!

בוקר אור לכולם- חיות ובני אדם. 

ירח מלא בשמיים,
רעש גלים , מגע מים,
מריח הטבע במלוא עוצמתו,
עוטף חוקיו בנבכי נשמתו.

וכדי להבין את נשמת הזאב ,

צריך להרגיש נשיכה וכאב,
סוטר, מנשק, קושר וכופה מהלב.

והכל חייב להיות לפיו מסודר,
שחור ולבן לעולם  - היום גם מחר.

מתיישב בלב יער ריק מאדם,
שמיכה קלה, בקבוק יין אדמדם,
שוכב, מביט אל עבר רקיע כחול גדול,
מסניף פיסת טבע - זה הכל.
כל כל פשוט, טהור ועוצמתי,
הטבע מתמזג לו עם זאב חייתי.

דרך מפותלת, עומדת בקתה,
דלת חורקת, ניצבת מיטה,
100 נרות וריח טבע הרים,
צועד פנימה, קשורה כבר בפנים.

מניף את ידי אל עכוזך,
חושף את שיני והשוט בגבך,
מסיט מבטי אל מבטך,
עיני החיה מביטים בנפשך.

מצבטי הפטמות מעטרים שדייך,
חורקת שיניים, ברק בעינייך,
סוטר פרצופך, פיך נחסם,
חודר לתוכך, אל גופך המושלם.

וחולפות הדקות, הריקוד רק התחיל,
אנחות וצווחות מובילות את הצליל,
רוקדת תחתיי, נפשך, עינייך - בעיניי,
אל עבר השביל שמוביל רק אליי.

זרמים, נהר גועש, גשם זלעפות.
זאב עומד על הר ועיניו צופות.
מביט מעלה אל רקיע אפור.
מביט פנימה, אל נפש ואור.
ועיניו ואוזניו ופיו נכונים,
לטרוף את אשר יצוד בגשמים.
והטרף נס ונחבא בין כותליו.
שינייו נחשפות , בטריטוריה שלו - עכשיו.

ושוכבת שקופה על מיטתה,
מלטף ומרגיש את נפשה - מופלאה ,
אנקת כאב ושחרור מתמזגות,
חודר לתוכך, שתי נשמות.
ונושך / מנשק עור עדין ושחום,
וחונק ומביט ונפשך כה ברור,
ואחרי קולות בכי וקול הכאב - הכל משתחרר ורואים את הלב.
אז נוחי ילדה ועזרי כוחותייך,
חזקה מתמיד, תנצחי מלחמותייך!!