בטריטוריה שלי

ראיון עם פסיכולוגית, מחייך …

מביטה בעיני… ״נשחק משחק תפקידים״,

״אתה מנהל ואני עובדת בינונית״,

מביט בצווארה, נשימתה מהירה,

מתחילים לשחק…

קם ממקומי , נועל את הדלת …

״ למה?״ שואלת,

שניה לאחר מכן בהלם מוחלט,

צווארה בכף ידי , מתקרב לאוזנה,

״אחנך אותך קטנה לעבוד בחריצות ״…

כפתורי חולצתה  מתעופפים בחדר,

מרים את גופה מהצוואר,

עומדת תחתיי ״ פה גדול״ לוחש

לשונות נפגשים, נשימתה דוהרת

יד פותחת כפתור, מפשיל מכנסיה ,

מקפל אותה על שולחן,

״ נספור עד 20״.. לא מבינה,

מתחילה לספור לאחר המכה הראשונה,

עכוזה אדום לוהט, ככה אוהב,

חולצתה הופכת קולר על צווארה,

חודר אל תוכה ומושך את גרונה,

גונחת - נחנקת - מרטיבה את כולה,

לופת צווארה , מאפס נפשה עם סטירה,

מושיב אותה על גבה , רגליה פשוקות,

נכנס שוב לתוכה וטורף פיטמותיה,

מגיעה לפסגה, גופה מתחיל להירגע,

מוריד אותה על ברכיה, ״ לעבודה״,

מלקקת , אוכלת , לשונה המפוארת ,

מסמן פרצופה וחזה ובטנה,

הכל מטפטף על רגלה הרזה.

מי בינונית ? ״לא אני ״ היא עונה,

מלטף את ראשה , מחבק את גופה.

״רשמי הכל בדוח״ לוחש באוזנה.