לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Hasta que salga el sol

מחשבות שהעזתי לחשוב בקול
לפני 4 שנים. 13 ביולי 2020 בשעה 22:56

Pressure, pushing down on me

Pressing down on you, no man ask for

Under pressure, that burns a building down

Splits a family in two

Puts people on streets

All right stop

Collaborate and listen

Jedward's back with a brand new invention

Something grabs a hold of me tightly

Flow like a harpoon daily and nightly

Will it ever stop?

Yo I don't know

Turn off the lights and I'll go

To the extreme I rock a mic like a vandal

Light up a stage and wax a chump like a candle

 

לפני 4 שנים. 13 ביולי 2020 בשעה 22:49

אף אחד לא יודע למה

אף אחד לא

אף אחד לא יודע כמה

אף אחד לא

 

קרוב או רחוק

תלחץ את זה טוב

קח את זה באופן קבוע

הלב הרעב כמה כואב

עכשיו זה נותן לנו כוח

 

אולי הלילה את תהיי שלי

אולי הלילה את עוד תבקשי

שאקח אותך לתוך השקט הגדול

אולי הלילה את תהיי איתי

אולי הלילה את עוד תבקשי

שנשכב על הגב על העשב הכחול

 

 
לפני 4 שנים. 12 ביולי 2020 בשעה 20:45

לרגע חשבתי שלא יהיה לי מה לכתוב היום, וקצת הבטחתי לעצמי לכתוב בכל יום פה. לתעד את החוויה לעצמי. 

ואז הצליח לקרות משהו שהייתי חייבת לתעד חחחח

אחד מהאנשים שטסו איתי, בחור מבודד ולא ברור כזה, בן 45 ועם כ"כ מעט ביטחון עצמי שאני ממש מרחמת עליו (ואני לא נוטה לרחם על אנשים...) כנראה שהוא נדלק עליי, מלא מחמאות כמה אני יפה וכמה אני מוכשרת וחכמה. יאדה יאדה יאדה🤦🏻‍♀️

" נראה לך שיכול לקרות מצב ששניים שטסו יחד לפה יפתחו אינטימיות מטורפת?" אחי, מה אינטימיות? אני מכירה אותך יומיים בקושי וגם זה על סיגריה פה או שם🤦🏻‍♀️

בקיצור הוא הזמין אותי ל"כוס יין עלBe calm,  friendly offer"        שמענו.

אז ישבנו וקישקשנו איזה שעתיים, בעיקר העלתי לו את הביטחון העצמי ונתתי לו פרספקטיבה אחרת על החיים (לא הכל רע בהםםםםם) ואז הצעתי שנלך לאכול במסעדה האיטלקית מתחת למלון - וואלה זרם! 

מפות לשד הגענו למסעדה, הוא הסתכל על התפריט וראיתי על בפרצוף שלו. משהו לא זורם, לא יודעת מה, אבל לא זורם... 

הבחור סגר את התפריט. הוא והפרצוף ההזוי שלו ואז אמר "נראה לי שאני חוזר למלון" 

מהההה? אתה לא רעב? אמרת שאתה רעב! מה??? 

בקיצור, השאיר אותי לבד במסעדה והלך 🤣🤣🤣🤣

עד עכשיו אני נקרעת מצחוק. והמלצר. וואייי איזה פרצוף היה לו כשאמרתי שבסוף זו רק אני🤣🤣

בינתיים האוכל שלי הגיע ואני בהחלט נהנת מהחברה של עצמי. חבל שאני לא יכולה לדבר בקול... זה היה עוזר לי קצת.

 

תהיו אנשים טובים והכי הכי בעולם תאהבו את עצמכם. בלעדיכם כלום בחיים האלה לא שווה את זה (: 

 

Good night and bon appetite 

לפני 4 שנים. 11 ביולי 2020 בשעה 15:04

שוכבת על הגב, השמש מלטפת אותי בקרניה

אקרופוליס מצד אחד, הבריכה ממול וטקילה נכנסת בקרירות לנשמה. 

 

כמעט 36 שעות שאני כאן, אפילו המשטרה יודעת שאני כאן. הכל פה כל כך שליו, אפילו השפה נתפסת בעיניי פתאום כרומנטית ומפתה. ולרגע, רק לרגע קט, אני מרגישה בבית.

טוב את בבריכה תופסת צבע, ברור שתרגישי בבית 🤦🏻‍♀️

בחור אחד התחיל איתי היום, הוא לא ידע את ההיסטוריה שלי והעובדה שהלב שלי עדיין לא נמצא אצלי כרגע, למרות שהוא שוחרר, הוא עדיין אצלו.

אבל בואו נהיה אופטימיים. הצלחתי להשלים עם דום - אם כי התוצאה עדיין זהה וגם הצלחתי להתחבר למערכת בעבודה שלי (אחרי אין ספור ניסיונות כושלים).

אז מה נשאר לי לארגן? 

לשלוח טפסים למרשם האוכלוסין - DONE!! 

למצוא דיל סלולר מוצלח

לפתוח חשבון בנק

ולמצוא דירה מושלמת (: 

 

לא הרבה הא? מזל שיש לי קצת פחות משבועיים (שבועיים מינוס 36 שעות 🤪) 

 

תשמרו על עצמם שם בארץ, ואל תתנו לממשלה לדפוק אותכם ותזכרו! 

You only live once. אז תנצלו כל רגע ☺️

 

קחו שיר שנתקע לי בראש מהבוקר

לפני 4 שנים. 10 ביולי 2020 בשעה 10:43

בוקר עמוס, עם מלא הכנות ובעיקר התרגשות. דרך חדשה יצאה לה היום ואני ממש רוצה להתחיל אותה כבר. 

דומי.. לא יצאת לי מהראש... ההיפר אקטיביות שלי הרקיעה שחקים בטיסה - בטוח היית צוחק עליי שאני לא מסוגלת לשבת בשקט. אולי אפילו היית מנסה להרדים אותי, רק שאפסיק לזוז לכל מקום (וזו הייתה כולה טיסה של 3 שעות)

נכנסתי לחדר במלון והמקלחת דום.... אוח המקלחת הזו זה כל מה שדמיינתי איתך. עצומה, ענקייית!! אתה יכול להוריד אותי לרצפה ועדיין יהיה מקום לכל אחד מאיתנו בכיף.

הריחות, התחושה הקשקושים שבדרך... לא דמיינתי שומדבר מזה בלעדייך והינה... אני פה בלעדייך... 

 

בינתיים אלך לשתות לי קפה... אתאפס על מה שקורה במקום הזה, על מה שיקרה לי בדרך הזו.. 

 

מוזר שאני כותבת לך פוסט שלא תקרא.... מוזר שלא.. לא משנה... זה לא רלוונטי....

 

קחו שיר אופטימי לדרך חדשה

לפני 4 שנים. 8 ביולי 2020 בשעה 20:14

הלב שלי משקשק מפחד. לא בהכרח פחד שלילי אבל כל הגוף שלי מרוכז בזה. השינוי הזה מלחיץ אותי והגוף שלי.. צורח. 

הדום ביקש שניפגש לפני הטיסה שלי. כמובן שהסכמתי. לא חושבת שהיה ספק בכלל.. ובכל זאת, מה אם שוב הכל יוצת? מה אם שוב יאמרו מילים שנתחרט עליהן? 

התנתקתי ממך בכזו פתאומיות, ואני מפחדת. אני יודעת שלא יהיה סוף אחר אחרי פגישה איתך - הרי היית ברור לגבי זה - ומפחדת לשמוע.. את מה שאתה חושב שהיא האמת.

תזכרי טושי, תהיי האישה החזקה שאת, ותעבירי ערב אחרון עם הדום שלך. דום יהיה רק אחד, וזה אתה דומי.

 

מיאו ולילה טוב לכם🐈

לפני 4 שנים. 7 ביולי 2020 בשעה 13:37

כבר יומיים שאני נכנסת בקדחתנות לכלוב. המילים יושבות על קצה הלשון אבל הסגנון משתנה בהתאם למצב הרוח. 

מצד אחד אני רוצה לפרוק את תחושותיי בבלוג הזה, לחזור לנקודה בה הבלוג הזה היה המקור למחשבותיי והדרך להתבטא בהם מבלי להתחשב בסביבה הלא מבינה שלי. אבל אני לא רוצה לפגוע. אני לא רוצה לצייר סיטואציה בה ישנו ספק שהתחושות אינן הדדיות. מקווה שאצליח...

 

אני לקראת שינוי גדול מאוד. כבר כתבתי את זה כאן כמה פעמים ולא אמרתי איזה.. הפרופיל כבר מעודכן עם תוספת שלא ציפיתי לה... הוא איננו. נאמרו דברים קשים מצד כל אחד, נחצו גבולות אדומים ובכמה ימים בודדים האמון בנינו נפגע.

לא תכננתי לעשות את השינוי הזה בלעדיו, לא רציתי לעשות אותו בלעדיו, אבל הוא הלך.. ואני נשארתי לבד שוב.. 

אני מתנצלת על איך שנאמרו הדברים, אני מתנצלת על איך שנסגרו העניינים. אני מצטערת שלא יכולתי להיות מה שרצית - ומצטערת שאתה לא מצליח להבין אותי. 

גדלתי עם שלושה אחים גדולים - לכל אחד יש הדפקה שלו ואולי בגלל תמיד היה לי נוח יותר להתיידד עם בנים אבל לשמור על חברות עם בנות. אולי בגלל זה הרגשתי צורך "לנהל" את האחים. אולי בגלל זה תמיד הרגשתי שאין מישהו אחר שיעשה את זה... 

כמו שם גם עכשיו, עם המעבר הגדול שתכננו יחד, וההבנה שאתה כבר לא לצידי באש ובמים, מוכיחה לי שאין ברירה.. 

אולי נגזר עליי לחיות חיים בשליטה? אולי אני צריכה לנסות לאהוב את מה שאני כלכך סולדת ממנו בתוכי? אולי...

זה כבר לא משנה עכשיו... עכשיו עליי להיות בשליטה...

 

אגב, השיר הזה בעבר הזה מזכיר לי קומפניירה אחרת שליוותה אותי בחיי - כנראה שיש נקודות משיקות בנשמתי. 

לפני 4 שנים. 6 ביולי 2020 בשעה 18:01

 
לפני 4 שנים. 5 ביולי 2020 בשעה 21:16

My middle school crush (up to these days) 😻I just love her❤️

 

 

טוב נו עוד קצת כי אני ממש אוהבת אותה 😻

לפני 4 שנים. 3 ביולי 2020 בשעה 14:07

כל בחורה מבוגרת (שיצאה מבית הוריה) יודעת שמאוד קשה להיפגש עם החברות הכי טובות מהבית. לכל אחת יש את החיים שלה, לכל אחת יש את הלוז שלה וכל פעם יש ניסיון למפגש שלרוב לא מצליח. 

אתמול בערב קיימנו ערב בנות בדירה השכורה שלי. אחרי אין ספור שיחות וניסיונות להגיע לתאריך נורמאלי (התכוונו לקיים אותו בסופש השני של ספטמבר) ובעקבות שינויים מפתיעים, הצלחנו לעשות את זה אתמול. אמנם לא בדרך שבדיוק רצינו, ושכחנו מלא דברים שרצינו - אבל שלושתינו היינו יחד.

עשינו edibles. אממ "אכילים" (עוגיות קנאביס) מאפס שיצאו ממש ממש ממש טעים - ברמה די מסוכנת 😅 ונשברנו כהוגן.

היה כיף, והייתי ממש צריכה את זה. 

אני לקראת שינוי משמעותי בחיי, משהו שאף פעם לא היה לי האומץ לעשות, ודום מדרבן אותי להגיע הכי רחוק שאוכל - אז גם כאן. כמו שנכתב בפוסט קודם, אני לא אוהבת שינויים, וכל הדבר הזה כבד עליי, קשה לי. אני עייפה כל הזמן ולחוצה מאוד, אני מנסה לא להראות לאף אחד ולהתמודד בעצמי - אבל זה לא קל🤷🏻‍♀️

אני יודעת להתמודד בעצמי עם הכל. עם סערת הרגשות, הלחץ והבלאגן. אני יודעת יותר מידי טוב.. אולי העובדה שאני לא לבד הפעם היא זו שמקשה עלי? כי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה? 

כך או כך, אני מרגישה שהסוף זוהר, שאחרי הבלאגן יבוא השקט. נחיה ונראה 🐈 

תזכרו - חתול תמיד נופל על רגליו 😼

 

 

* ניסיתי לחפש גרסה של זמר ספרדי שאני ממש אוהבת, אבל לא מצאתי🤷🏻‍♀️ אז קחו את המקור