מילים

אז אחרי שחזרתי לארץ,

והגיע הסוף לחגים שאני לא סובלת,

ומתחת למבול ולסערה שמשתוללת בחוץ,

יש נצנוץ כזה קטן,

חיוך של היקום,

יחד עם גלגול של רעם מפלצתי.

נצנוץ שאומר לי בלב,

את בסדר,

וקורץ בשובבות.

ואני רצה בשדות פרחים

וחולמת ושרה ושמחה.

והלילות כן שקטים,

והסיוטים אינם עוד...

והברק בורק והגשם שוטף

והלבד כבר לא מורגש כמעט

כי יש הרבה הרבה טוב.

וזה באמת משמח.

פשוט להיות.