היה היה לי בלוג

צומי צומי צומי
טיזינג היתקלויות קליטת מבט
עבירת אורח
פנייה אגבית
משיכה מיוחדת?
התקפות חינניות
והכל בנועם מסחרר

ואם עוברים שלב?
קווין דרמה
מותאם לסוג השלב
ואופיו הקטגורי
המשחק עובר שלב
המניפולציות אכזריות
ההתקרבנות רוצה לשיא

לרחם על הצומי צומי צומי?
להיזהר?
ליהנות כצופה או משתתף כפי שאיתרע המזל?
הארד קור של החיים
בבליל עצום של רחש בחש
של עולם ומלואו
ועוד ועוד
ועוד ועוד ועוד
ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד
מקשיב לקצב
הבילתי יאומן
המורכב מאלפי פיסות
(מיליוני, ביליוני, טריליוני גוגלי וכולי)
ובוחר אם ליהנות מהחיות
או שהכל אשליות

והחיים דורשים שלא תיכנע למוות
ואתה נאלץ לבחור שוב ושוב.
עוד מעט תגיע ליקום מקביל
של מה היה אם היית פועל אחרת
מצטברים להם שם בהמוניהם
כנחמה פסיכו-מדעית
הכוונה של מילים
ליצרנו החייתיים

הכל טבעי
הכל בקצב
של עיר הומה
או כפר פסטורלי
חדר אטום
או עטיפה סוערת
קשורים למלחמה
והפאסיביות שלי חוגגת
שיר נחמה סמי אישי אוניברסלי
ישיר וסימבולי פורק ונועץ יתד.
יתד זה לא מהפכני, אבל משמעותי לעת עכשיו.
אולי תעשו קופי
(אדג'סט) פייסט



?

סוף סוף הגעתי לגודל הרצוי. הרעיון היה שם כבר מזמן בדברי הימים של המד"ב. הסטייה אולי הייתה פרטית שלי. הפיתוח הגיע בעקבות פורנו. אני מת על תקריבי פנים. והאף הזה שעושים עליו זום, וכל פעם הוא מסוכך בריר לא ברור אחר - רוק, זרע, נזלת(?), זיעה... למזלי יש לי את הכוחות האלה, בהיותי מג, להגשים לפעמים מד"בים נבחרים. כאלו שעושים רק טוב, ושיש בהם יצירתיות בעיני האחראים.
אז הגעתי לגודל הנכון, התיישבתי על השפה של הנימפה, והתחלתי לזיין לה את הנחיר. תחושה מרטיטה ביותר שפה של מוצצת כמשען לפלחי העכוז. והרגלים כרוכות סביב החוטם הרירי - נזהר לא לדרוך לה חלילה באיזו עין... עובר מנחיר לנחיר. הגודל מתאים בול. התחושה שלי נהדרת, ושלה גם מיוחדת ביותר. מזל שהיא לא מתעטשת אני חושב לעצמי בעודי בועל בהנאה שכמותה טרם נודעה, אבל אין בכך פלא רב - הריגוש גדול מדיי והפעולה פולשנית מדיי.
אהבת חיי החדשה, ואני מקווה שהיא תבחר להחזיק בי. אחר אני עובר לזיין על יבש באוזן. מה עוד נותר לעשות? נראה שחובבת המין הזאת נהנית ביותר משפע התגליות החדשות. לכאורה אין כאן מין מבחינתה, אבל מצד שני - איזורים חדשים מתגלים כארוגניים, בעוד איבר המין הגדול ביותר מרוגש שעות נוספות. מצא מין את מינו - שני הרפתקנים שכמונו.... היא מרימה אותי ומקרבת את שפתיה לאוזני המצומקת ולוחשת: "כבר התחלת לחשוב על האפשרות ההפוכה?;)". דבריה מכים בי פיזית כרעם. הרעם המתוק ביותר. אשכרה קול אלוהים נשית הוא הדימוי הטוב ביותר שאני יכול להעלות בדעתי. "אפשרויות הפוכות?" אני חושב לעצמי. המוח שלי טבולרסה, אבל מרכז הרגש מרגיש שיא מרוגש ואביונה מתחילה לחלחל דרכה רוטטת

אהבה?
יש לי אפילו כמה סוגים.
אולי לא כולם. יכול להיות שחסרים כמה נדירים ואיכותיים לאוסף.
מעורבבים עמם רגשות ומעשים אחרים. עם החיים
התאהבות?
כבר אין סיכוי
כמו שלא אוכל להאמין באלוהים

חיבוקך חסר
לא שמשתוקק לו
אך הוא מכתיב את חיי
ומסביר למה קשה

מה אוכל להציע לך, מלבד שיר קטן?
תווי פרצופך חקוקים במוחי - התאמה מושלמת
אילו צבעים, ובכלל לא יודעתי
משחקת לצליליי
ליפול לתיאורך הזהוב הקסום
סוויצ' עלום שעליו לחצת
והבהלתי אותך
מה אוכל לתת לך חוץ משיר קטן?

יופייך מנקר בי,
מעלת השראה
שיר קטן לך אתן כברירת מחדל של קורבן
לשמחתי אני עדיין מתפעם ממך
ומייחל להמשך התחושה החיונית ה(כמעט) מפתיעה
ואותך אמשיך לדמיין שכבשתי גם
עשיתי רושם
לא רע

קם בתחושה די נוראה
החלום של הניכור הקשה
מאבד את מה שיש לי
כאילו מרצון
קצת יוזמה פרטית, והעולם הרע חוטף
מרגיש כמו חיה
עברי האנושי הגבוה חלול ומרוקן
נאלץ להתחיל מהתחלה
בהשלמה מטלטלת
עם קצת סיפוק
ובעיקר זעזוע אישי פנימי עמוק
מנתץ
עם נייר דבק של החיים
קרוע
ומסרבלשמוח שאתאחה




והתחושה עוברת
הדגרה שואבת
החד פעמיות מכה בפרצוף
הנוסטלגיה מנסה להשתלט
/
הכתיבה והדמיון
העיבוד והאיבוד
שבר החלום
ערפילי הבוקר מכניסים תחושה של יום

בעוד אני מהרהר מדוע ואיך להקיא את עצמי מהאנושיות או ממה שמתקרא חיים
תוהה לפתע איך לא סקלו אותי הם בעצמם
נכנס לקצב של סיפוק זמני לא בסיסי
ונודם חסר מטרה
נזכר שהגיע הזמן להתנער מכל האמביציות

קצת מטאליקה ברקע.
עצוב אבל נכון.
מה לעשות? זה מין בלוג של מישמש. החל מסיפורי זימה על כנפי הדמיון ושזורים על חוט ההגיון בשירי אסוציאציה, להבנתי בלבד, אבל מה אכפת לי מכם.
הלאה לעדכונים, תוכחות, השקפות עולם, נסיונות שכנוע.
אין קו מאחד. מן הסתם - גם אין מי שמסוגל להתחבר למשך הרבה זמן, וגם אין סיבה. יותר מדי בלאגן. לא ערוך. אולי אם היה ספרון שירים קטן, או אסופת סיפורים, או עדכונים בשפת בני אדם, או אפילו תוכחה נזעמת וישירה קבועה, היה בסיס להתמכר.
ואולי אני בסרט ודווקא מי שעוקב הם אותם אנשים כל הזמן? - לא ייתכן. הרי פגשתי מלא חדשים לאורך השנים ומס' הצרכנים נשאר בערך אותו הדבר.
אם יש משהו יותר מעצבן מבלוג מבולבל זה בלוג שמתעסק למוות בעצמו, במהותו, בנחיצותו. אבל את הפוסט הזה תכננתי:)
אז אני יכול לנתח ולסכם באופן משמים ומבריח עוד הרבה על היה היה לי בלוג, אבל באופן כללי - עזבו - כבר יצא לי החשק.
בקיצור - אני מרגיש כאן נוח, וגם אם לא תמיד מה שיוצא החוצה ראוי - אולי אפילו לרוב לא, נראה לי שאני לא מוצא סיבה טובה לא להמשיך להשתרלל איתו כאן. כמובן - חוץ מזה שמדובר באתר לא מהוגן:)
(מזכיר לי את הפעם האחרונה שביקרתי במועדון חשפנות - הדורמן הסתכל על השרוול הצבעוני שלי ואמר שהפעם הוא אמנם יכניס אותי, אבל שפעם הבאה אני אבוא בלבוש הולם כי מדובר במקום מכובד. למי שלא היה במועדון הפופלרי - הקהל עם תלבושת אחידה של ג'ינס שחורים...) (רואים איזה יופי זה שהפוסט הולך לכל כיווני העזאזל האפשריים?)
לסיום - בקשר לפוסט הקודם והתגובות האוהדות והמרובות שקיבלתי בעקבותיו - רציתי רק לעדכן שהחומרים עלו גם בבמה חדשה, ושם אפשר לצפות בעסק על מסך מלא. אתם מכירים את הדרך, נכון? לא תטריחו אותי עם לספק לכם לינק - זה במילא לא מעניין אתכם
יאללה ביי
עוד אשוב! ראו הוזהרתם!

אז כמו שאתם יודעים - חלק מפרנסתינו מגיע משיתוף פעולה. חלקו מחזיר אותנו לדבר הבסיסי ביותר שלנו. הנה דמואים:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1641112
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1641669
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1641918
תהנו

ארכיונים של יצירות
פיסות עבר
הייתי כ"כ שונה
לעיתים דומה
מגוון
לפי מצבי רוח, כשכבר משוטט
לא תמיד יכול לסבול
לפעמים מרותק, נפעם
"אוביקטיבי" פעם, וברגע אחר נוסטלגי
מרוחק או קרוב ריגשית
הכל תלוי במצב שלי, ובמזל - בקארמה. באיזו יצירה אתקל הפעם?
באיזו סביבה?
(רגשית)

הייתי כותב צלילות לתוך הנפש
עדיין
אפילו קרוב
וכאילו לא העיקר, ואין מי שצורך
בעצם כן, אבל קשה לדעת מה מי כמה ולמה
בכל אופן - יש ערך אישי, אולי יש ערך מעבר
ואולי נחזור להבל הבלים הכל הבל
האם זה בכלל משנה?
החוויה שלי, לפחות בשבילי, עדיין שווה משהו, או לפחות מה שיש לי
האם צריך להימלט?
האם אני עושה טוב לעוד מישו?
רוצה לספר, להתחבר, ולהמשיך להתחבר
אליכם
אל עצמי
ואל רבדים ופנים שנוצצים בנוסטלגיה ונעוצים בהווית החיים והתוצרת שלי

מתרחק ומתקרב, סובב בספירלה הנודעת, ברגשות ובחיים ממשיך להתקדם, ורואה את הנוף הנצבר מחד, וגם את הדרך למעלה
יכול לדמיין איך ירגיש, יכול לנסות להיזכר איך פעם
יצא מה שיצא
יצא מה שיצא
אין כניעה לאלוהים עדיין
רק מחפש את הוייב והאמת
או סתם חי
(והספקן אומר - או מת?)