היה היה לי בלוג

המוח מסתובב.
עכשיו זה מעייפות. קודם?
רעידות אדמה שרק אני מרגיש? אלגוריות אולי?
סמים רחוקים שבהם לקחתי?

אווירה בלתי צבעונית משתלטת עליי
דוגמאות מאהבות כפויות רודפות את חיי
נהיה אוויר, מהבהב ודועך
מצחיק - התכוונתי אפור

גם פעם - אך הליריות הבילתי הורסת
מבונת אח הגלגל המחזורי
את שקל לקלקל כדאי לשקול
כי בזול לא בטוח שניתן לתקן

תמיד זה מאכזב לכתוב פוסט. כאילו - מה הקטע? את מי זה מעניין? זה המסר שלי לנצח?
אבל לפעמים יש ערבים כאלה, שאני יודע שביני לבין הנצח מפרידה תהום (לא במובן של הניק - כבודה במקומה הניחה)
מה כבר היה לי היום? נסיים את הבקבוק יין? נאכל איזה קינוח "אסור"? כמה אני יכול להתפאר ביום הזה שכלל שני מדיחים, תליית כביסה, ניקוי צנרת, החלפת המים באקווריום, לקיחת הילדים לקניות של מאוויהם ולסופר, התאמנות בפסנתר ובגמבה, קריאה של אקטואליה ושאר שטויות "נצחיות" באינטרנט, ועוד כהנה וכהנה.... ממש יום ריק...
אני מרשה לעצמי לא ליצור (או בעצם להתקדם) שום דבר גדול ומשמעותי. עדיין יש צורך להקיא משהו החוצה. נו - צורה חדשה של בדס"מ? - תאכלו קיא?
(היום פירטתי לאישתי לאלו סטיות נחשפתי כאן. יש לנו מין קטע כזה שאני עושה לה טיזינג שהיא בדס"מית בהכחשה כי היא כל הזמן מתעניינת במה אני עושה כאן. אתם חושבים שזה יותר מדי חשיפה שאני מגלה לכם את זה?)
היום לא התקדמתי מאוד ועדיין עשיתי לא מעט בעצם. הרי מה שלעיל הוא רק חלק משלל מה שעבר עליי היום, וגם השאר היה קשור ברובו לבנייה חיובית או תיחזוק. החיים שלי בתור ראש ממשלה בטח יראו אחרת...

קפה.
לפעמים חסר ניחוח
האלכוהול רווי, אך לא פורץ
מרעיל קמעה עם רדיקלים חופשיים
אופציה לשחיתות מתקבלת בברכה
אך בהקפדה אישית וקבוצתית לשמור גבולות לא רצויים להערב
אולי לחיים

אל תפנו אליי - אני מפורסם מדיי
די עסוק בלהציל את העולם
באמנות כמובן - תכנית ההתנתקות
אוף - מישו השתלט על המילה
נהיה כלי
מה אני יותר - גאון או צנוע?
מקורי זה ניטרלי, אבל תופס תחת על אקצנטרי

אתמול נהניתי.
רקדתי כמו עז אחרי סיוע קל של וודקות רד בול עד שלא רק הגב התחתון שלי הרגיש שהוא הולך להישבר (מה שכבר חצי שנה קורה לו באופן יומיומי) אלא גם הברכיים התמרדו. אז נשכבתי קצת, ואז החלטתי שאם כך אני מספיק פיקח לחזור הביתה, אבל דן שיחק אותה והשאיר אותי להתמנגלות נעימה בלאונג'.
האמת שזה היה כיף כי רק שם באמת הרגשתי שאני מתחיל להתמנגל - למרות החופש שכבר התחיל קודם. כלומר - כבר בזמן ההופעה קלטתי פה ושם אנשים שגם מסתכלים עליי במבטים מחייכים, אבל בתכל'ס אף אחת לא התחילה איתי, אף 1 לא ניגש לדבר איתי, ומהאנשים שאני כבר מכיר יש מצב שפספסתי כי החלק שלי במוח שאחראי על לזכור, פרצופים ובכלל, מתפקד באופן רנדומלי. איש כן, אישה לא.
חשבתי לקחת את זה קשה שלא התחילו איתי. מה? התכערתי? הזדקנתי? השמנתי?
אולי גרוע מזה - אני כבר לא מעניין אף 1, אני משדר חוסר חברתיות. אלוהים יודע מה. הרבה פעמים שאני יוזם נסיון לקשירת קשר זה לא צולח, אבל זה כבר יתחיל להיגרר לדיון עמוק מדי אם ארחיב את הדיבור על כל מיני פלטפורמות. לא. ניתוח כולל בפעם אחרת. מישי סיכמה את הקטע הרלוונטי בפשטות - כתוב לך על המצח "נשוי". אז האמת שאולי, אבל אני לא מקבל את זה. כנראה שכתוב לי על המצח "אולי חרמן, אבל לא ייגע בך באמת". ידוע הרי ש"נשוי" לא מרתיע אף אחת, אפילו אם בשביל הפוליטיקלי קורקט היא נשבעה שבחיים לא תתעסק עם.
אז אני באמת לא אתעסק עם. חלק מעסקת החבילה של הנישואים שלי, ובגידה בנוסח של מאחורי הגב תרעיל גם את היחסים וגם את החזון שלי, כך שגם היא לא בגדר אופציה. אבל חליק - מעבר לזה שהרהרתי בזה, באמת לא נפגעתי.
הייתי מאושר מהחיוכים והמבטים האוהבים שכן קיבלתי.

אולי גם מילה על ההופעה? ובכן - קודם כל - היה נהדר לראות את המקום מלא ועם וייב כ"כ חיובי. הסאונד במה היה מכה אנושה - היו סיבוכים קשים בבאלנס ובתפעול הציוד, אבל שמחתי לגלות שמבחוץ זה נשמע טוב - כך על פי עדויות. תודה לעוסקים במלאכה שנאלצו להתמודד עם הקשיים.
ניגנו לא רע רוב הזמן, ובהחלט זרמנו בנוחות, וזה כשלעצמו שווה ציון ככיף.
הסשנים היו נהדרים אף מהרגיל. הם ממש משתפרים בעקביות (כמו כמעט כל השאר בעצם) מהופעה להופעה. היו מעניינים וקשים. צפיתי מרותק. תודה למתנדבות האמיצות והמוצלחות. אני לא מכיר את השמות של כולן, אבל מי שכן כבר אמרתי גם באופן אישי.

זהו.
?
דיברתי עם אישתי לפני כמה ימים על העניין של קהילה. משו בסגנון אם אני מקנא בקהילה שלכם. התשובה הייתה ועודנה - כן. אני מאושר בשבילכם. קיפ דה גוד וייב און.


אה, כן - דן - תודה מאמי. על הופעה מוצלחת, על השירים הנפלאים, על התנהגות חברתית וחברית לעילא, על תרומתך לבניין הקהילה (כאן אני כבר כמעט לא מי שאמור לומר את זה, אבל בכל זאת), ובכלל! שתצמח ותפרח

תוכי 1 האיץ בי לכתוב את רשמיי והנחיותיי לפני לשם שינוי. תזכורת: בעבר היו לי ביקורות ודיאגנוזות עקב מפגשי ההופעה. העניין הוא שזה כנראה יצא פוסט מבולבל, אבל אם אני אחכה למוזה - וול, השיטה לא מוכיחה את עצמה תמיד כמסתנכרנת עם דדליין, ואני בהחלט יכול לראות את הצדק בעמדתו.
נו - כבר מבולבל, לא? למרות שעם הגיון פנימי - פשוט לעקוב אחר מורכבות המשפט ונפתולי האסוציאציות לקישור נכון של חלקיו. כמעט כמו סגנון השירה שלי.
המספר המצומצם של הקוראים שלי כאן כבר החמיא לי כמה פעמים בעבר על השירה הזו. למעשה - גם כאן, וגם במקומות אחרים שאני מתבטא בהם, מצאתי את עצמי כותב לא פעם בעקבות עידודם של אותם מגיבים ולמענם. חלק כתבו לי בתגובות כאן, וחלק גם הפתיעו אותי במפגשים סביב ההופעות - אנשים שלא ממש ידעתי על קיומם, ובטח לא שהם צרכנים שלי, שניגשו, הציגו את עצמם, הביעו את הערכתם וכו'. כיף
כשאני מופיע עם דן בפורמט הזה אני אפילו לא מס' 2. חלק מקבוצה שיש לה כוכב. חלק מתיפקוד שאני מכיר ומכיל, אבל רחוק מכוכבות. בכל זאת אני נהנה כי אני אוהב את דן, אוהב את המוזיקה שלו, אוהב את הפעילות הסטייטמנט והשואו שלו, וכצ'ופר אף מעריך את כל הנ"ל. עדיין - גם אם בהרגשה הסוביקטיבית אני בסה"כ בורג (מאושר אמנם) קטן במערכת, הפידבקים שאני מקבל בכל זאת בהופעות הללו מפתיעים אותי ומעניקים גם פן של שמחה על ההערכה האישית.

לקראת ההופעה הספציפית שתתקיים מחר עושה רושם שיש וייב מאוד מיוחד, ובאז גדול. אנשים מרגשים בכמות ההערכה והאהבה שהם מפגינים כלפי דן עצמו, כלפי המוזיקה והיצירה שלו, כלפי תיפקודו כסמל של הקהילה, ואפילו בהתבטאויות הבוגרות והפוליטיות לגבי חשיבות התמיכה באמנות, במוזיקה, ובשליחים הספציפיים והפרטיים, ושוב - הכל נעטף באהבה גדולה לנושא הדגל הספציפי מאוד שלנו (ואני אאוטסיידר!) וגם - כדי שיהיה מתוק - בהמון סליזיות צבעונית לסוגיה השונים.
מה אומר - גם אם הערב של מחר לא יהיה הצלחה מסחררת מאיזושהי סיבה (וכנראה שהוא יהיה!) או שהמקום לא יהיה מפוצץ (מה שיהיה חבל והסיבות כבר פורטו כאן השבוע בכלוב במספר הזדמנויות, אבל שוב - לא עושה רושם שיקרה) - ההופעה מחר חשובה ולו רק בזכות כל מה שנתגלה כאן בימים האחרונים. כולי תקווה שהאפקט המדהים הזה יתפוצץ בזיקוקי דינור מחר בלילה.

אוהב אתכם
אני






וכמובן - תלמדו את כל השירים בע"פ שתוכלו להיות קהל שהוא ממש חלק מההופעה - זה יהיה אדיר לשמוע 300 איש שרים איתנו בגרון ניחר ומבצעים במקביל מעשי זימה במקומות הנכונים

הסצינה הזו בסרט המופתי
ליקום טווח קצב מרשים יותר
פעימות שמגמדות את הדרמה המצוינת
הכל כך כואבת וסימבולית
אפשר להזדהות
לאט לאט קולט את הפער
ומשלים כמיטב יכולתי הצנועה
של חיי המקבילים
בחוסר הצלחה מיוחדת

סוף סוף השלמתי ריק וירטואלי שהיה פעור בחיי.
מהיום יש לי מקום הרבה יותר אישי ברשת.
כולכם מוזמנים ל virtualadi.com להתרשם, להרשם ולהרשים.
מקווה לראות אתכם שם הרבה

http://virtualadi.com/

איפה את תשוקה?
נעלמת התמזגת ברציונל קר
חיממת אותו מבפנים
אך התחבאת בו

קיבלתי מייל נוסף מהיחצ"נית - הרבה יותר מפורט אז אני לא אצטט אותו הפעם. מה שכן - בהרבה מקומות יש התייחסות חיוביות, ובעצם - משדרים אותו בכל מיני מקומות. רק שאני עדיין לא שמעתי מאף 1 ששמע או ראה אותי...:( מבחינתי הכל באוויר, אבל מי יודע - אולי חל שינוי, ואני - כרגיל ע"פ התוכי - ארגיש אותו בדיליי