לו באמת הייתי כותב בלוג אז היו כאן הרבה פוסטים השבוע.
ארסבלוגיטיקה זו סוגה משעממת?
השירה היא קיצור דרך
שטומן בחובו פוטנציאל להזדהות אינטלקטואלית.
בא מחתונה.
כל הבנות שרות שהן הכי יפות בעולם.
אחלה אוכל שבעולם - באמת נהניתי.
ברמת הבשר-אלכוהול-קינוחים - דמיט - אפילו האורז היה בן זונה.
חושב לו הייתי פנוי - היה קשה לי למצוא את המוני הבנות המרתקות/פתוחות כדי להשתעשע עמן.
רוב העולם כנראה בנאלי להחריד.
לפחות - הבנאליות חוגגת.
לא שהיא לא מתאימה לי - אבל זה פשוט כל כך רחוק מהסטייל שלי.
זו לא ארוגנטיות - זה הרגל.
אבל האופי כבר שם, וזה לא עניין של מה בכך.
ועוד לא התקרבתי אפילו להחלטה שאני רוצה שינוי - רק מאבחן קמעה.
נכון שצריך להרוג את כל הספרים?
חסרי מעוף יצירתיות דמיון ושאר רוח.
ואם כבר הם עורכים ניסויים בסוף השיער שלך יוצא קצר מדיי מכדי להשאיר כר נרחב להתעללות ברוכה לבאים בתור, ואתה יוצא משעמם ומכוער להחריד. שלא לאזכר את הפסד הכמה ג'ובות המינורי.
אתמול הייתי בתערוכה במקרה
הייתה בקניון.
חשבתי לעצמי שבחיים לא הייתי מכניס הביתה ציורים כ"כ מכוערים.
אבל זיהיתי סגנון
וניגשתי לציורים לבחון את הטכניקה.
והצייר זיהה אותי מרחוק.
וניגש לשאול אם אני מצייר - כי הוא ראה.
ומה הכי אהבתי?
ופתאום חשתי יותר חיבה לציורים.
מאחוריהם בנאדם. יוצר. עושה את מיטבו.
או לפחות מאמץ ברמה כלשהי.
ומן הסתם (מן זה כן סתם;) הוא לא מכיר דרך אחרת, ועדיין פיתח את עצמיותו והבעתו.
אבל הוא לא היה מודע לזה יותר מדיי.
הצבעתי לו על הבחנותיי, והן נראו לו קצת רחוקות.
מה שצעק לי היה עבורו לחישה.
ובכל זאת - הקשר האישי העשיר את החוויה...
ונשאלת השאלה - איפה אני בהשוואה?
האם ללא קשר אישי אמנותי לא שווה?
האם אני יכול לעשות ממנה גם קריירה? (התאפקתי מלשאול אותו לפרטים פיננסיים, ואפילו לשיטות גימור סטנדרטיות)
וחוזרות המחשבות לניתוח נסיון הפרסום הרשתי שלי.. אוצרות בלומים כאן בחלל הוירטואלי. התפעלות נרשמת מעת לעת. וכמה היו יכולים להגיע עדיי בדרך עדיפה?
והאם אני עדיף? נוגד בודהיזם... המחשבות תמיד שם. התיאוריה של הדומיננטיות רוצה להתבטא. ומצידי שלא תבינו על מה אני מדבר - זה הרי שיר, לא?
הסתרתי ממך שירים.
היה לך קשה להיחשף.
ראיתי זאת בעינייך.
קלטתי זאת בדברייך.
ואולי הזיתי ובדיתי מלבי?
האם הכל כה סובייקטיבי?
בטח היה עוד, אך פרח בינתיים
אולי ישוב
כמו פרפר בצבעים מוכרים
לפני 16 שנים. 14 בפברואר 2008 בשעה 23:21