היה היה לי בלוג

כשהייתי בהולנד הייתי צובע את השיער בצבעוניות מרובה. למרות שבאירופה אולי מרגישים יותר נוח עם שכאלה אפילו מאשר ת"א, עדיין - העיצובים שלי היו יוצאי דופן וגררו תגובות. השיא היה כשגידלתי גם זקן וצבעתי את הכל ב7 צבעים שונים. אנשים ברחוב ניגשו ללחוץ את ידי או לחלופין עברו למדרכה ממול...
כשהייתי בן 15-16 התחלתי לפנטז על להיות בלונדיני עם קארה. איכשהו - למרות שחמצנתי את השיער כמה פעמים - לראשונה לקראת הגיוס - קארה בלונדיני לא עשיתי.
לבחינת הסיום שלי בהולנד חשבתי להגיע עם שיער ירוק שמסודר בקוצים מדורגים כלפי מעלה. משו כמו שלושים ס"מ בצד ימין עד 0 בשני. לא זוכר למה זה לא נעשה, אבל אני כן זוכר שזה הרגיש לי קיצוני כבר אז. סה"כ - תספורת לפני זה היתה זו שגררה את התגובות שהזכרתי, וידוע שאנחנו רק הולכים ומקצינים ככל שאנחנו מזדקנים.
גם הייתי בסרטים רציניים מהגראס, תחת לחץ נפשי כבד שנבע מכמה סיבות משמעותיות במקביל. תקופה לא קלה. להופיע ככה לבחינה - כשהראש מרגיש מוזר אחרי שהתעללו בו היה אולי יותר מדי. גם ככה עשיתי פרובוקציות בבחינה. ביצירה מודרנית (אוונגארד קשה בחלילית זו כבר חוויה מתעללת) שאמורה (ע"פ הוראות המלחין) להקטע בפתאומיות ע"י איזשהו רעש ארגנתי הקלטה של בני התינוק אחוז אמוק של צרחות. יצירה אחרת שנבחרה לרפרטואר היתה 4.33 של ג'ון קייג' למי שמכיר. ביצעתי את זה בדואט חליליות. מי שלא מכיר - לא יודע אם להרוס לכם את הסיכוי לחוויה. תשאלו בפרטי אם בא לכם. או שתגגלו. מכל מקום - כל אלו סיפורים יפים מאוד, אמנם, אבל האמת היא שאני באמת לא זוכר למה לא נצבע השיער לכבוד האירוע.

בקטע של להיראות מוזר אני חזק גם מבחינת ביגוד. מאז ומעולם הייתי. בנוסף היתה לי תקופה שגידלתי שוב זקן + ראסטה פרועים - אתם יכולים לראות בפרופיל. בעצם עדיף בקליפים של "תנצץ" ו"אני אוהב אותך" באתר. מה שכן - לצבוע את השיער הרגיש לי משום מה פרובוקטיבי מדי בארץ הקודש - על אחת כמה וכמה במעמד של מורה בפרברים....

לקראת הקליפ של "בתמציתיות מקיפה (עולם טוב יותר)" שוב חמדתי לצבוע את שיערי בירוק. לא הסתייע - במספרה היה רק תכלת וורוד - שוב - אתם יכולים לראות את התוצאה בקליפ המדובר. מכל מקום - הצביעה לא הייתה פרמננטית. החשש היה גדול, וחוץ מזה היה לנו אירוע חשוב במשפחה, ולא רציתי לעשות בושות. כשיצאתי מהמספרה לרחוב עם התכלת ורוד הבלתי ניתן להתעלמות הרגשתי מותקף. כנראה שבהולנד היה אפשר לעשות סמים וצבע לשיער בפחות לחץ - לא יודע - צריך לחקור את זה.

לקראת ההופעה החגיגית חשבתי שאולי אני סוףסוף אצבע לירוק. אבל התנהלתי ככה שלא היה לי זמן לזה. זה כנראה היה חצי בכוונה. אולי אפילו יותר מחצי. לא רציתי את התיק הזה. לא רציתי להסביר לתלמידים למחרת. חבל. זה עניין של אמונה. חשבתי לעצמי שאם אנשים יראו אותי על הבמה עם שיער ירוק אולי זה יזעזע אותם וימכר אותם אלי. יגרום להם לחשוב שאני רציני בכך שאני לא מקבל את המצב הנוכחי של החברה שלנו - זה שבו אתה מרגיש מואשם בחומרה כתמורה למראה כזה.

אני אעשה רגע אתנחתא ואנתח את המראה שלי בקצרה. הוא על הגבול בין ליצני להיפי. בעיניי הוא היפי -מתריס - שמח - אמנותי. אחרים רואים בו יותר ליצנות. מכל מקום - הוא צועק. הנה אני. אני יוצא דופן. אי אפשר להתעלם.
אפשר לחשוב למה אני כזה. בכל מקרה - כמו שאמרתי - זה היה שם מאז ומעולם. אם לא בשיער הצבוע אז בראסטה או בבגדים. אפילו בתור ילד הייתי מגוכח - הסתובבתי עם חולצה אלגנטית מכופתרת, משקפי שמש טייסים ויוד סגול קבוע על הפרצוף נגד הרפז.

אז להופעה כאמור לא הגעתי בשיער ירוק. גם הקהל לא שולח הביתה בהרגשה של אמונה עזה כנראה. למפלגה לא ממש מצטרפים. את השירים שלי לא ממש משמיעים. צריך לחשוב טוב טוב אם יש טעם להמשיך בדרך, ומה עוד אפשר להמציא שאולי יעזור להרים את הפרויקט הזה שנקרא אני. הפרויקט הזה שאני משתדל להאמין בו - לאו דווקא משום שהוא שווה את זה, אלא פשוט מפני שזאת מהותי.

זהו. אולי באמת פוסטים כאלה זה מה שחסר כאן?

לסיום - בואו נניח שתקרה עוד הופעה, ושאני אצבע את השיער שלי לירוק מתישהו. אולי זה אפילו יסתנכרן. בכל אופן - אלו רק אפשרויות סבירות, לא נבואה