סתם לכתוב.
מה כבר יש לי לומר? מה בעל משמעות? העולם סובב בבנאליות שדשתי בה יותר מדי לטעמי. שירה מעצבנת אותי לעיתים יותר קרובות מאשר אני צולל בה. לומר את הדברים נכוחה זה בעייתי. אם זה אישי אז מעורבים בזה אנשים נוספים. אם זה ממלכתי אז אני לא מרגיש שאני חכם מספיק מחד, ומאידך - חסר השפעה.
יכול היה להיות נפלא אם העולם היה מתנהל לפי האידיליה שלי.
אני אפילו לא בטוח שהוא היה משעמם....
תחושת החשיבות העצמית, הילדותית, או הנרקסיסטית, שמפכה בי. אולי היה מעניין לחיות בלעדיה? ללא תחושת שליחות? ללא נטל ההוכחה לעולם ולעצמי? האם זאת פנטזיה? - לא. יותר כמו הרהור שמתנחל קצת. אבל ככה מתחילים הרבה הרהורים פרמננטים.
ארסבלוגיטיקה טחונה כבר.
פנטזיות על סקס מיציתי למעשה.
נשאר רק לדבר על החיים. הפרוזאים. הקפקאים. שום דבר הרואי ואפי. מקסימום לתבל במצב רוח עולץ ו/או ציני יבשושי. או לפחות דיכאון עם ארומה עמוקה. איכות - גם זה סוג של תכלית משומשת. נוגדת קצת תורות של אחרים שאני קרוב אליהן.
מה נתקעתי כאן? כמה קוראים אלמונים. פתיחות ובגרות מסוימת שנדמה כי גבוהה מהממוצע. לפחות זו שנדבקת אליי. כמה הכרויות אישיות - שום דבר חריג באמת, מעבר לכך שכל מערכת כזו היא כאמור אישית וזה כשלעצמו בעל משמעות
אולי אני אמשיך סופסוף את הציור שלי? יש לי איזה מין פרויקט שייקח לי המון סשנים לגמור. באופן טבעי עוברים חודשים ארוכים בממוצע מסשן לסשן. אבל עדיף ככה - אין לי מקום בארון לציורים. ועוד לא מצאתי דרך למכור אותם. גם את המוזיקה שלי לא אגב - אם מישו צריך תזכורת.
אה כן - בל נשכח - אני הייתי מעדיף עולם בלי כסף. באמת. ואני גם צנוע. למרות שהייתי משתמש יופי במליונים רבים של ג'ובות. צ'מבלו למשל הייתי רוצה. אבל זה בעיקר אישי. הייתי יכול גם להוציא על פרויקטים לטובות האנושות. כפי שאני תופס את טובת האנושות. בתקווה שזה לא יתבזבז לכיוונים מאוסים. אולי הייתי מגייס חברים למפלגה? אולי הייתי עושה שלום עולמי? רוב האנשים מוטרדים בכיוונים שונים שלא לומר מנוגדים לשלי - אין טעם אפילו להמשיך את הרשימה. (אבל אני אמשיך לפרט בפורום להקים מפלגה מן הסתם)
פרט טריוויה אוטוביוגרפי - התחלתי סוג של דיאטה. בפעם המשמעותית הקודמת עליתי 20 קילו אחרי שהפסקתי אותה. עשר מתוכם הצלחתי להוריד במאמץ רב. אבל החלטתי שהגיע הזמן לאזן את מגמת ההתרחבות הקלה. אז אני אפילו עושה קצת כושר, וכבר שבועיים (חוץ מהיום שהייתה לנו ארוחת שחיתות) לא הרגשתי מפוצץ. אני כמובן מרגיש רזה יותר, בריא יותר, ובעיקר מוזר יותר - מה שאוטומטית מסווג כחיובי. שונה, לא שגרתי.
אני מניח שזה גם טוב לדחף המיני, אם כי אני ממש לא בטוח לגבי ההנאה המינית. כלומר - נדמה לי שאוני אכן גדל, אבל לא בטוח שהרגישות לא נפגמה במקביל. נראה לי ששמנים נהנים יותר, רק מסוגלים לפחות. אני מניח שלנשים אין כל כך את הדילמה. ולרוב הגברים לא אכפת לא להיות מסוגלים לכל כך הרבה, כי במילא רוב הנשים רוצות הרבה פחות.
אלו כמובן לא נתונים אבסולוטיים, למרות שיש מחקרים שמגבים את מה שאני אומר. כלומר - סטטיסטית לפחות (יש מחקרים).
והנה עשיתי שימוש פורץ דרך בבלוג....
(מעבר להגהה בסיסית נשאיר את השורות בלתי מפורשות אם לא אכפת לכם - שתהיה מידה של זרימה טבעית)
לפני 16 שנים. 1 במרץ 2008 בשעה 17:24
