היה היה לי בלוג

השיר הזה: http://stage.co.il/Stories/537291052 עוסק בדבר שאולי קרוב מספיק לאהבת אמת.
מה זאת אהבת אמת? מה זו אהבה? אלף צורות ופנים, מיתוס וכן הלאה. ובכל זאת - לעיתים אנחנו (טוב, אני יכול לדבר באמת רק על עצמי) מרגישים מן סוג של כמיהה כזו עמוקה בלב אל עבר ישות מאוד מסוימת.

קראו לה מיכל לוי (יכול וסביר להיות שאחרי החתונה שם המשפחה השתנה). הכרתי אותה כשהייתי בכיתה ח'. מצאנו חן זה בעיני זו ולהיפך, ונפגשנו ברחוב מדי פעם והחלפנו כמה מילים ומבטים. כשהייתי עם חברה בכיתה י"ב הייתה לנו פגישה קצת יותר משמעותית במוזיאון במסגרת מגמת אמנות ששנינו השתייכנו אליה. נתתי לה את הטלפון + הזמנה לשמוע מוזיקה. עוד לפני שהיא באה, בטיול אחר הספקתי להרגיש שהמשיכה אליה מתעצמת רק מלראות אותה. אני מניח שאפשר לכל הפחות לכנות את המשיכה הזו בתור תשוקה, אם לא התאהבות.
בסוף היא באה אליי. זה כבר היה אחרי שנפרדתי מחברתי דאז. היה לנו סקס ראשוני יבש מדהים ביותר, ומהר מאוד פשוט נהיינו חברים. זה החזיק תקופה קצרה מאוד. עשיתי נסיעה לחו"ל. כתבתי לה שם מכתב ובו בגילוי לב טבעי כתבתי לה איך בשבוע הראשון חשתי געגועים לאקסית הראשונה שלי, בשני לשניה, ובשלישי שבפתח אני בטח אחוש געגועים אליה.
כשחזרתי ארצה היא, למרבה הפתעתי, זרקה אותי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שנזרקתי, באופן משמעותי לפחות, ולכן חשדתי שזה מה שהוביל לקראש המוגבר שלי אליה מאותו רגע ואילך. כלומר, הרגשתי את התשוקה שתיארתי לעיל לפני שנהיינו חברים, אולם רמתה ירדה בתקופה הקצרה שהיינו ביחד, אף כי סה"כ, במבט לאחור, היא עדיין הייתה מקסימה - בהחלט משהו להתגעגע אליו. מכל מקום - מרגע שלא היינו ביחד, בין אם זה קשור לעובדת היותי נזרק, ובין אם לאו, הכמיהה אליה שלטה בלבי.
גם עמדתי להתגייס, דבר שהיה סרט רע מאוד בשבילי, כפי שנדמה לי שכבר פירטתי לפני אי אילו עשרות פוסטים, ובכלל -מצבי היה יחסית בקאנטים.
נשארנו ידידים.

מה שאומר, שהמשכנו להסתובב בחוג משותף, ולהפגש גם אישית למפגשים גלויי לב ואהבה, שלא נגעו רק כמובן במה שבינינו, וכמובן היו אפלטונים...
היא הייתה בחורה מינית, ובלי הרבה עכבות. זה התבטא קצת גם בתקופה שרק התחלנו להיות ביחד, ודי הרבה אחריה. בין היתר היא הלכה לשכב עם החבר הכי טוב שלי - סיפור קלאסי של בגידה. עבורי זה היה שיעור חשוב על קנאה. בהחלט משהו שעזר לעצב את תפיסת עולמי, אם כי בת'כלס - זו הייתה רק אפיזודה. הדבר הבא שקרה היה הרבה נורא: גם היא התגייסה, ובצבא היא הכירה מישהו, והתאהבה בו.
זהו, נסתם הגולל.

העניין הוא, שהאהבה, או מה שזה לא יהיה, לא מתה. בינתיים המשכתי גם אני בחיי. החברה הבאה שהייתה לי מתפקדת כיום כאישתי. אגב - גם החבר ההוא של ההיא מתפקד כיום כבעלה, אם כי הם נפרדו וחזרו כמה פעמים לפני שזה קרה.
נשארנו ידידים.

בחתונה שלי היא ניגשה אליי ובחנה, ככל הנראה, משום שזה היה בדרך נשית ולא ישירה, מה מצבי. אחר כך היא הלכה לבגוד בחבר.
לפני הנסיעה לחו"ל היא ניגשה ואמרה לי שהיא אוהבת אותי. נו, אז מה? שוב - אמירה לא מספיק ישירה. חוץ מזה - הייתי נשוי כבר...
אחר כך היא שלחה לי מכתב ארוך. בין היתר היא נפרדה מהחבר. כאמור - אח"כ הם חזרו להיות ביחד.
אגב - חשוב לציין - בתקופה שהם רק הכירו היא אמרה לי באיזשהו שלב שהיא מרגישה אליו אהבה יותר מאליי. כנראה שגם היא סובלת מגילוי לב לא טקטי. זה שבר אותי, ומחק סופית בזמנו את התקווה שהיא עדיין אוהבת אותי.
מכל מקום - רגע האמת הגיע כשבפגישה מסוימת כשהייתי כבר בחזרה בארץ, היא אמרה לי שהיא התכוונה אז - לפני הנסיעה - לאוהבת במובן אוהבת אוהבת. לא סתם אוהבת. אז נפל האסימון - זה הדדי. ולמרות שלא דובר על אז ועכשיו, הבנתי. הבנתי שאנחנו חולקים רגשות של אהבה לא פתורה, שמקננים בשנינו זמן רב לאחר הפרידה. אני זוכר שאחרי האמירה שלה הרגשתי סערה פנימית. הלכתי להתבונן במראה ונראיתי לעצמי זר.



למען הסדר הטוב אומר שא' - בכלל לא בטוח עד כמה הזיכרון שלי אמין, ועד כמה הסיפורים לא מעוותים/חסרים. ב' - כמובן שיש עוד הרבה הרבה דברים שאני יכול לספר מסביב - מכל מקום - זה נראה לי תמצית העיקר.

לאחר מכן - נשארנו ידידים.
במשך הזמן גם זה התפוגג.

אז מה היה לנו?
אני, בחור נשוי, חלק גדול מלבי עדיין כבול לאקסית.
נישאתי צעיר מאוד. ההתפתחות שלי באה יותר מאוחר. ההכרה שאני לא ממש מונוגמי למשל, או אפילו משיכה להתנסות הומואית, הם דברים שלא הספקתי למצות לפני, ואחרי הנישואים - זאת רק תיאוריה. אני "אקדמאי" בעניינים האלו, כפי שחבר טוב נוהג לומר.
בשנים הראשונות לנישואים עוד לא ידעתי לנהל את הלב, והוא, החופשי, הספיק להתאהב עמוקות עוד פעמיים. בזמנו זה נראה מאוד מאוד עוצמתי. היום, עדיין, אם יש אהבה שמדי פעם חוזרת להציק לי זו האהבה ההיא...

השיר הלז נכתב מתוך מחשבה שבעצם, גם אם זה לא ממומש - עדיין יש בחוויה הזו משום הזכות.

טוב, כתבתי מספיק להבוקר.
פעם הבאה שמישו חושב שאני לא יודע על מה אני מדבר - שייקח בחשבון שדווקא יש לי איזשהו עולם ריגשי...
אגב - העולם הריגשי הזה באמת קטן בשנים האחרונות.
אגב שתיים - אין ספק שבטח מועלות כאן כמה גבות לגבי מערכת היחסים הזוגית העיקרית שלי - זאת עם אישתי כמובן. על כך, אם אחליט לחשוף, בפעם אחרת.