איזה מדהים זה שכתבתי אתמול פוסט, וקיבלתי עליו 0 צפיות אתמול + 0 היום?
מחמם את הלב.
ואפילו שיש לי תגובה היא לא תועדה.
האמת? - מעניק הרגשה של חופש ושחרור.
וזה מוזר - כי במקום אחר שאני כותב דברים חשובים לי, דווקא מציק לי שאין מוניטורינג על כמות הקוראים. (מדובר בפורום להקים מפלגה אצלי באתר. לעמודים הרגילים דווקא יש ניטור, אבל לפורום משום מה אין)
לא שזה מעיד בהכרח על איכות הקריאה, ואפילו לא על כמות האנשים. סה"כ - יש כלים קצת יותר משוכללים, שבודקים יוניקים, ובודקים משך שהייה, ועוד כל מיני.
או כמו שאשתי אמרה לי שוב השבוע - וואוו - מישהו בכלל קורא את הדברים הארוכים האלו שאתה כותב?
ובעניין אחר - עוד לא התגבש לפוסט, אבל חומר קריאה שצרכתי (עיוני) הצית את הדמיון שלי להבין לליבן של נשים הנכבשות בברוטאליות.
אני לא רוצה לפרט במילים יותר מפורשות, גם כדי לא ליצור לעצמי שם רע, וגם כי בת'כלס - סביר להניח שלא באמת הבנתי. אני רק מציין שבאה לי איזו הארה, שלא בהכרח נכונה, לגבי תפיסה של מה שהולך במצבים קיצוניים המלווים את ההסטוריה. בטח אני מחכים לאיטי.
בכל מקרה - זה מרגש כחומר לפנטזיות מסעירות, ואולי גם כמצע ליצירה עתידית.
ועוד משו - בנוגע לכל העניין עם הסמים - נראה לי שחלקים נרחבים כבר פירטתי פה ואף שם, ככה שאני לא בטוח שיש צורך בפוסט נוסף מיוחד בקרוב.
אבל אין לדעת מה יוליד יום.
סה"כ - אם לא בשביל אף 1 אחר - לי נחמד לקרוא את הבלוג שלי מדי פעם
לפני 16 שנים. 17 באפריל 2008 בשעה 20:22
