היה היה לי בלוג

דיסקליימר: זוכרים שלבלוג קראו פעם "אמנות"? אז אם מישו מזהה כאן פעילות בלתי חוקית שיבין לבד שכל קשר בין המציאות לכתוב כאן הוא פרי דמיוני הקודח.
הייתי חייב, אחרי הכל - לא חוקי לצרוך גראס ודומיו בארץ הקודש.

פוסט זה נכתב באיחור מה, אבל פשוט התגבש לי בנשמה לכתוב אותו. חבל שלא התגבש לי בצורה מושלמת וסדורה, אלא רק בתור כמה נקודות מנקרות ש"הודיעו" לי שברצונן להתארח כאן.

הקיצר, אז בדיוק נגמרה לי עונת הקונצרטים. שמח וטוב לבב עישנתי כשהתארחתי אצל מי ממכריי הקרובים שמעשנים. לא בדיוק עלה לי לראש. התופעה הזו מלווה אותי כבר כמה שנים כל פעם שאני מנסה. כנראה שאני מנסה בזהירות מדיי. בשאיפות מדודות מדיי. אנא עארף? הייתה תקופה בה התמסטלתי כהלכה, וזה עורר אצלי גם שדים, שמהם אני נמנע, אבל אין טוב בלי רע. (ואין טוב ואין רע)

כמה ימים לאחר מכן שתיתי יין. אה, בעצם את זה אתם כבר יודעים. מה שאתם לא יודעים זה מה שקרה למחרת.

התעוררתי בבוקר, קצת מסוחרר עדיין, וגמרתי את הבקבוק. מבושם, אך לא יתר על המידה, הלכתי בצהרים לקניון, ושם נתקלתי בניידת להתרמת דם. אולי עשיתי את זה בעברי הרחוק, אולם אם אכן, הרי שהדבר פרח מזכרוני. בעבר הקצת פחות רחוק, ניסיתי לעשות זאת בסיטואציה דומה לפני כשנה, אולם אז לא רצו את הדם שלי, כיוון שהייתי בהודו פחות משנה לפני כן.
מכל מקום, הפעם הפרוצדורה דווקא התקדמה יפה. עברתי את כל הטרטור של מילוי השאלונים ושאר הבבל"ת, נכנסתי לניידת, תרמתי דם, חיכיתי 5 דק', הלכתי לאוטו במשך 5 דק' (אגב, היה חם), נהגתי 5 דק', והתעלפתי.
אפשר להירגע - לא תוך כדי נסיעה - למעשה - התחלתי להרגיש שאני עומד להתעלף (למרות שעוד לא זיהיתי את זה בוודאות) ולהיאבק בזה, בדיוק ברגע שבו נכנסתי לחנייה. עיתוי מדהים. מעניין מה היה קורה אם זה היה קורה דקה מוקדם יותר.
המאבק כלל שתייה חפוזה של מים, ונסיון להעלות לדירה, אלא שעד כדי כך לא הספיק לי כוחי, והתעלפתי כשאני חובט את ראשי פעם אחת באינטרקום, ולאחר מכן, כשאני כבר מסויע, פעם נוספת בקיר המעלית.
מכאן ואילך כבר הייתי מטופל כאמור בידיים דואגות. ההתאוששות הראשונית לקחה כשעה, אבל לא בדיוק הייתי מסוגל לעשות משהו בשארית אותו היום. גם לא הצלחתי לשים את האצבע על אם אני מרגיש מטושטש מתרומת הדם או מהיין, למרות שבמבט לאחור זה די ברור, אבל זה בדיוק העניין שמניע אותי לכתוב - לנסות לשמר את שרידי התחושות והמחשבות שהיו לי - קצת כמו מאבק לזכור חלום ולהציל אותו מתהום הנשייה.

לקראת הערב התחלתי לקבל צמרמורות, ואז גם נהייתי קצת מודאג. חשבתי לעצמי שאולי בכל זאת חטפתי זעזוע מוח מהחבטות ראש בעת ההתעלפות הקטנה שלי, ובייחוד שאף 1 בכוח המתרימים לא טרח ליידע אותי שעלול להיווצר מצב כזה. המירב שהם רמזו עליו היה לשלח אותי בחצי חיוך עם "אל תעשה חדר כושר היום" וגם "אתה פטור מספונג'ה". לשמחתי יש לי חבר מאוד נחמד שהוא גם רופא, ומדיי פעם אני מטריד אותו בזוטות שכאלה (עם מערכת הרפואה הרשמית שלי אני לא ביחסים אינטימיים). הוא חקר אותי, ובעיקר הרגיע אותי כשאמר לי שהתופעות, המדמות אנמיה, אכן מוכרות וקורות לחלק מהאוכלוסייה אחרי תרומת דם, ושאני צפוי לסבול במשך כמה ימים באופן שיעמוד ביחס הפוך להתחדשות ההדרגתית של מלאי הדם הפנימי שלי.
למחרת עוד הרגשתי חלש ולא בטוח רוב היום. למחרתיים כבר הייתי לא בטוח שאני עדיין מרגיש משהו, אבל בכל זאת זה היה מספיק נוכח. יום לאחר מכן כבר הרגשתי נורמלי, חוץ מכשיצאתי לחמסין וחשבתי שאני עומד להתעלף מחום.

זהו, הסיפור נגמר. מאז אני מרגיש קצת מבולבל מהקאנביס שלקחתי לפני למעלה משבוע. פעם הייתה לי תיאוריה שמה שהגראס עושה דומה למעין סיבוב קטן של הפרספקטיבה. אכן - הצלחתי לקלוט פה ושם דברים שלא עשיתי בסדר לפני כן, ומצד שני - נדמה שאני לא לגמרי בפוקוס בהיבטים אחרים. היום לדוגמא כמעט רבתי עם המוכרת על העודף הנכון שהיא נתנה לי...
(או בעצם - אני זה שלא הגשתי לה מספיק כסף מלכתחילה)

זהו. נסיים בבשורות משמחות - היום אחה"צ השמיעו ב88 את הסינגל האחרון שלי. אני ממש לא מבין למה אני צריך לא לשמוע את זה מכם, אחרי שביקשתי כ"כ יפה, ויותר מפעם אחת, שכל מי ששומע אותי ברדיו יעדכנני, למען אשומח (השפה האלק תנ"כית הזאת עובדת בכלל?)

אה, נזכרתי שרציתי להוסיף כמה דברים. קודם כל, רציתי לציין שפעם, לפני כמה חודשים, עליתי על הר גבוה עם הרבה מאוד קילוגרמים על הגב (טוב, הכל יחסי - בקשר להרבה מאוד), וגם כן הרגשתי שאני חייב לעצור או שאתעלף או משהו.
וחוץמזה - אולי בהזדמנות ארחיב קצת בעניין הטריפים והסמים, כמו שראוי, אבל בינתיים נזכיר רק שציר החוויה האיכותית הזאת היה בתקופה שלי בהולנד, ונדמה לי שאכן אפשר לסמוך הרבה יותר על מה שמוכרים שם שיעשה את העבודה.
ודבר אחרון - רק לשם הפרופורציה - ראיתי לאחרונה ממש באיזו תוכנית בערוץ 8 סיפור על אדם שנקלע לסערה בים, שבה נתפסה היד שלו בתוך איזה חלק של מכונת דיג, וכדי להציל את עצמו לא הייתה לא ברירה פרט ל....לחתוך את ידו באמצעות סכין. כלומר - אשכרה לקטוע אותה. בערך מאיזור המרפק. רק כך הוא יכל לשחרר את עצמו, להשתלט על הספינה, ולהגיע לחוף.
ואני שואל - איך לכל הרוחות הוא לא התעלף בדרך?!

שבוע טוב, ורגשות נעימים!

(אה, נו - אני חייב. ביום האירוע - אפילו זיקפה נדמתה כלא מתקבלת על הדעת. יש כאן עוד אנמים שסובלים מהתופעה?)