לפני שאני נעשה קהה מדי לכתוב משהו... בעוד היין הנדיר (יחסית) לאחרונה במחוזותיי משיקולי דיאטה פיזית וכלכלית מפעפע בעורקיי...על מה אכתוב? מה יגרום לי להרגיש יעיל? אולי עוד פנטזיית סקס? לא - משעמם.
אולי עוד דיווח על מצבי העגום? (הוא לא כזה עגום, אני מניח - הכל יחסי הרי. אפשר לומר שהוא נפלא ומשגשג)
אולי עוד שבריר מתובנותיי העמוקות? (חבל על הזמן - אפילו בד"כ הן עמומות ומעורפלות)
בקיצור - אין לי על מה לכתוב. מה יקרה אם אני אתרווח? (רגע, שלוק....)
אולי אשים מוזיקה (טוב, נו באמת - לקום ולהתחיל לחטט בסידיקייה המצומצמת והעלובית שלי? - איזה באסה שאנחנו חיים בעולם שמחייב אותי לבחור בין קנייה של אוסף סידיז מעניין לבין משכנתא?)
האתר שלי עומד להסתיים. אלא אם כן אני אשלם כמובן.
בעוד שלפני כשבוע היה ברור לי שתהיה המשכיות, הרי שעתה אני כבר בשיאה של התלבטות. למה טוב הבזבוז הזה?
ובכלל - מהו בזבוז? הרי כל החיים שלנו הם בזבוז. הגיע הזמן לקחת אותם בקלילות. הרי משמעות עמוקה ורומנטית אין. מקסימום בודהיסטית משעממת....
(יש לי הרגשה שסו פאר הפוסט יוצא מדכא משהו. מקווה שלפחות לא מאעפן - אחרת אני עלול להיתקע עם עוד פחות קוראים מהמעט שיש לי, ולעורר רחמים בקנה מידה טריוויאלי להמאיס)
אולי אני אצא למסע הופעות.
אה, שיט - צריך קהל.
זה היה מבחר מצומצם אך מייצג ממחשבותיי.
אבל נו באמת, הרי אנחנו באתר סקס (בסדר - סקס ועוד), וברור שבמחשבותיי היה גם סקס...
למעשה - סביר להניח שחשבתי יותר על סקס מאשר על כל האמור לעיל...
סקס!
אני בחור סקסי נורא!
למי ששוהה במחיצתי קשה לעמוד בפניי.
למי שזוכה לקשר איתי רק דרך המסך זה לפעמים פחות בוטה, כי לא תמיד יש לי חשק לפלרטט.
יש לי כנראה מראה מהמם.
ואולי סתם מבט חולמני.
ואולי סתם לקחתי את עצמי הרבה יותר מדיי נרקסיסטית...
אז מה? זה כזה הרגל רע שצריך להפטר ממנו? מה זה כבר משנה?!
הקיצר - בואו נכתוב סקס אישי.
בתור התחלה - הייתי מזיין אותך.
אח"כ הייתי נח.
הייתי מאוד מרוכז במה זה עושה לך.
אפילו כשאני צופה בפורנו, אני נוטה להתמקד בהבעות. גם של הפנים, גם של הגוף.
אח"כ הייתי מזיין אותך שוב. לאו דווקא בז'.
אוף, אני כזה רדוד ושיטחי. מתעסק במין. אני אפילו צפוי - מתעסק במין באתר סקס (טוב - סקס ועוד - אבל בכל זאת...)
מעניין מתי אני אגמור את הפוסט הזה. אולי אני אציין שהוא חסר תכלית? אולי אני אשתמש שוב במילה תוחלת?
בחיי שאני מרגיש שאני חסר מקוריות כל פעם שאני משתמש שוב באותה מילה...
(ומקוריות היא הרי אבן פינה בהגדרה העצמית שלי...)
(הריני להודיעכם שגמעתי זה עתה שלוק נוסף)
נראה לי שהכותרת לפוסט זה צריכה להיות סוגריים ושלוש נקודות. הבעייה שכבר נתתי לו כותרת. האין זה מזעזע שאי אפשר, באופן מובנה, לתת שתי כותרות לפוסט?!
כל אימת שכותב אנוכי, חש הנני כי קלוזר מחוייב המציאות הוא.
לכן מההתחלה (או למעשה מלפניה) משקלל אני את הסוף. או לכל הפחות הוא בתודעתי. נכון שאני נורא מיוחד? אחרת - איך הייתם מתחברים אליי? (בעצם - אתם לא מי יודע מה... כנראה שאני אכן מיוחד. אבל אולי זו קללה...)
טוב, מאחר שנדמה לי שכל הענין מתחיל להיות מייגע, ויל כל יט א נייט. אור אט ליסט אן איבנינג.
יאללה ביי.
בון סוואר
לפני 16 שנים. 10 באפריל 2008 בשעה 16:52
