היה היה לי בלוג

חזרתי.
כן, גם הלכתי. לא שזה משנה הרבה - הרי אני לא ממש כותב קבוע. גם קורא לא משהו.
אני אמור לכתוב פנטזיית סקס מתישהו בקרוב. כלומר - לפי הממוצע יש כאן איזה משהו בנושא פעם בכמה זמן.
האמת שלא תמיד כתבתי על סקס, ובכל מקרה - תקופת הזוהר, הקצרה, חלפה.
שירים כתבתי לאורך יותר שנים. סביר שעוד יבואו גלים.
זיוני שכל
מזדחלת לי בשכל
עושה נעים כמו נחש
מאיימת לחנוק בליטוף משחרר
מגעך כמשי בבשרי ומחשבותיי

הקיצר - מדי פעם אני נוהג לעדכן כאן בנוגע לקורות אותי מבחינה מקצועית, ואת המסורת המשמימה הזו באמת יהיה חבל לשבור.

ובכן, לרגע קט לפני כשבוע נותרתי חסר קונצרטים. במקביל גם הוצאתי לאוויר העולם עוד סינגל כושל, ובנוסף מצבי הכלכלי שואף למטה.

עכשיו - על הקונצרטים שלי אני בד"כ לא מספק פה מידע. חבל, בשביל מה. כלומר - זה לא איזה חומר מקורי, או מסר לעולם. כבר הפניתי יותר מפעם אחת לאתר האישי שלי, אבל אולי כדי לסגור את הנושא סופית - מי שיירשם שם ברשימת תפוצה יקבל עדכונים למייל על קונצרטים. זה טוב בעיקר לכל חובבי המוזיקה העתיקה שגודשים בהמוניהם את הכלוב. אגב - אם תמהרו עוד תספיקו לראות בפרונט תמונת עירום מהממת שלי. אם כי אני מאמין שהעמוד של "מה מרגישים כשמתים" יישאר שם לנצח, ובמילא מסתתרות ברשת תמונות עירום נוספות מאמתחתי. אז הקיצר - רוצו: http://virtualadi.com

מכל מקום - אז לרגע קצר היה נדמה שעונת הקונצרטים המופלאה שלי תמה. בינתיים כבר יש רעיונות ואפילו תאריכים לקונצרטים נוספים, אבל עדיין הצטברה לה אתנחתא קלה שאפשרה לי לעשן הסופ"ש. לידיעתכם - אני חלילתן בולט, שהיה בתרדמת בתחום התמחותו, ובשנים האחרונות מגיח.
יחד עם זאת - מלנגן קונצרט-שניים-שלושה - אפילו ארבעה בחודש קשה להתפרנס. במיוחד שהעניינים נלקחים ברצינות מה שאומר דלק יקר על חזרות, שלא לדבר על כמות השעות - בייחוד אם נחשיב את האימונים האישיים - ששמה את שכר המינימום ללעג מלמטה.
לא שאכפת לי לא להיות עשיר, וגם להיות מובטל זה די סבבה (בכלל - להתגאות באבטלה נמוכה זה די בולשיט - אנשים צריכים לעסוק במה שמתגמל - ולא רק מבחינה כספית - ובטח ובטח שלא כשהאלטרנטיבה היא להידרס פיננסית ברמה שלא מאפשרת לחיות - ובטח ובטח ובטח שלא כשהם גם לא מובטלים וגם זה קורה בכל זאת. אבל נשים רגע את הביקורת החברתית חסרת התוחלת בצד). הבעייה היא שאפילו לחיים הצנועים שלי מתחילה להיות בעיית נזילות, שלא לדבר על הרמת פרויקטים דביליים. לדוגמא - אני חוגג עכשיו יומולדת וירטואלי - האתר שלי בן שנה. הזדחל לו לממלכתי רעיון זדוני להפיק דיסק אוסף לרגל המאורע. רק שמדובר בעוד משהו לממן, שלא ממש נחוץ לאף 1, ובקיצור - בין אם נסתכל על זה מבחינה כלכלית ובין אם מבחינה קרייריסטית - חבל על הזמן. כלומר - תוכניות לטווח ארוך זה טוב - כבר מזמן חשבתי לסדר לי פנסיה מתמלוגים - רק שאף 1 לא משדר את השירים שאני מוציא.
להיות מוזיקאי זה חרא. נראה לי עדיף לעשות את זה בתור תחביב. ללמד אני לא מי יודע מה נהנה- למרות הכסף הטוב. יש בעבודה הזו גם אתגר וסיפוק, אבל אני מסוגל לעשות אותה רק בהיקף מצומצם ועם תלמידים רציניים. קונצרטים וסינגלים זה יותר הוצאה מרווח. הרבה לקוחות לאולפן אין לי, ובמילא רמת ההפקה שלי לא משהו - בסטנדרט אף פעם לא הצטיינתי. אני צריך לנסות להשיג יותר נגינה באירועים - חתונות - קבלות פנים. אני אפילו נהנה לעשות את זה, וזה אפילו משתלם.

טוב, סתם נפלתי עליכם. מקווה שלפחות זה היה משעשע. מבטיח לא לעשות את זה יותר
(לא שהייתי סומך על האמינות שלי יותר מדיי)

קבלו פיצוי יא חבורת סוטים חרמנים:

ניגשתי אליה מאחורה. אחזתי ברגליה בעוז. נצמדתי לגופה הערום המושלם וזיקפה החלה לפעפע בי. הנעתי את ידי מעלה מטה לאורך ירכה בעוד היא רוטטת בתשוקה. הסטתי את שיערה ונשכתי קלות את צווארה. היא השמיעה אנחה ענוגה והסתובבה אליי בעיניים מצועפות.
לקחתי את הצעיף וקשרתי אותה לעמוד. לא היה לי הרבה נסיון בקשירות, אבל שנינו היינו חרמנים כ"כ שזה לא היה משנה. בדקתי שהיא רטובה ונכנסתי בה בכל הכוח. היא גמרה מייד.
אח"כ ביצענו פנטזייה אוראלית משובחת.
הסוף.