לפני 16 שנים. 2 באפריל 2008 בשעה 16:31
לו היה לי הזמן הפנוי
השקט הנפשי
הסביבה הרגועה
בטח לא[b] הייתי כותב כלום.\
כי ככה זה במקרים כאלה. פתאום אין את ההשראה. אין את מה שדוחק.
ובכל זאת
כמה רגשות עברו בימים האחרונים.
מהיאוש שבהרגשה שאין תקווה
שהתפתח יותר מאוחר לניתוח מפוכח וביקורת נוקבת על מעמד האמן בארץ
(ואולי בכלל בעולם)
דרך החרדה שבעמידה על הבמה
שמלווה אותי שנים, ותוהה אם אני מזוכיסט
דרך הרוגע והאושר שאחריה
זריקות ההרגעה שמתקיפות אותי בלי סיבה
והדבר היחידי שיש לי פנאי אליו הוא
לכתוב כעין שיר