היה היה לי בלוג

מין יום של כתיבה כזה.
מזמן לא הייתי חושפני.
משהו ממשיך למות בי.
למשל, אני כבר מזמן מבין את המקבלים את המוות. מבינים על מה אני מדבר?
או יצר הפלירטוט.
או הרצון הקמאי להיות חתיך. ראבק, אני כבר לא נער. אני רוצה אישה שתלטף לי את הבטן הגדולה (שקטנה מעט בזמן האחרון, כאילו להכעיס. אולי בעקבות הדיאטה), ותאמר לי כמה שכיף לה עם הגודל שלי.
אגב - הזין שלי לא באמת גדול. זה סתם מיתוס שהתחיל כבדיחה, אבל בואו נחשוף את הקלפים.
האמת שהוא לא כזה קטן. מהמעט שטיפוס מדעי כמוני קרא בנושא (ולא, אף פעם לא השוותי בשירותי בנים או משהו בסגנון), הוא עומד על הממוצע. אם להיות כן לגמרי, אז יותר לכיוון הממוצע נמוך, אבל עדיין ממוצע.
ואני חושב לעצמי, בתור גבר טיפוסי, שתמיד היה לי איזשהו תסביך. אז איך לכל הרוחות אמור להרגיש גבר עם ז' יותר קטן משלי? נגיד 1 כזה שהז' שלו מוגדר כקטן ע"פ כל הטבלאות הרשמיות? העולם שלנו מתוסבך ועשוי לגרום לכל מיני אנשים להרגיש די חרא. העניין הוא שמתישהו מתבגרים, ומקבלים פרספקטיבה, והבנה, ועוד כל מיני ג'יפה, והרגשות שלך נהיים קהים.
כלומר - זה לא שאני חושב שאין מצב שאני אהיה מרוגש.

קצת כמו עם מוזיקה. אני מסוגל (טוב, על פי הפידבקים לפחות) לרגש אחרים בנגינתי, אבל מסוגל להתרגש בעצמי (ממני או מאחרים) מעט מאוד פעמים. אגב - בטח פחות פעמים מאשר אני חש הערכה אינטלקטואלית.
ואולי אלו סתם צרות של עשירים?
אולי כל מה שאני אומר הוא בולשיט?
אגב, רק כדי לסגור את הנושא - אני די מרוצה מהזין שלי. אני חושב שהוא מענג אותי יופי בתכל'ס, וכנ"ל את מי שאיתי...
ובכל זאת - אם נקשור את זה לנושא היותר רחב מאיך כדאי שיכנו אותי בקהילות מסויימות - הייתי שמח לחוות אחרת. אבל העניין - שהייתי שמח פחות מבעבר. פעם זה היה הרבה יותר בנפשי.
האידיאליסט הויטלי שלי משיל מעצמו עוד ועוד.
אם אני מדמה את עצמי לגולם זה אומר שבקרוב אתפרפר, או שזה אומר שאני משורר גרוע?
האם המילים החדות שלי מנוסחות ביד אמן יעילה ומרהיבה?
האם ההמונים יעריכו זאת, או שהם מטומטמים?
(אחד (1) הדברים שאני שונא בעצמי זה כשאני חושב שאחרים הם מטומטמים, אבל האמת - גם זה שייך לצעירותי המתרחקת)
העניין היחידי הוא שהעתיד לוט בערפל כשיכור.
אין לי מושג מה הוא צופן בחובו בשבילי ובכלל.
לא יודע עוד כמה יהיה, אבל הכרחי שיהיה מעניין, לא?
לפחות בחלקו....

אמרו מהיום, עדי עם הדבר הארוך והקשה שהוא העניק לאשתו ביום חתונתם.
בעצם, עזבו. יש דברים שחבל לשנות אותם.
חוץ מזה - בטח כבר כתבתי על זה פעם או פעמיים בעבר. אולי אפילו פה...

נ.ב - למדתי הרבה מהטלוויזיה. רק שלא ברמה מספיק גבוהה כדי להיות אנציקלופדיה מהלכת.
מצד שני - אני צופה יותר בערוצי המדע מאשר בכל דבר אחר.
טוב, נו - אני אמור להיבחן ל1 נגד 100 מחר (יוזמת הפרנסה החדשה שלי. בטח אקדיש פוסט לענייני הקריירה מתישהו. רק אציין בינתיים שבקונצרט אתמול הרווחתי 70 ש"ח), ונראה מה שווה ידע של מישו שלוקח אותו בעיקר מהטלוויזיה, אבל משתדל להימנע מהמיינסטרים הטמבליזיוני, וזה אפילו לא ממש ארוגנטיות - זה טעם אישי שאני טוען שאין לי.

טוב, סיכום:
קראתי עכשיו, כהרגלי, את מה שכתבתי, מנכש שגיאות הגהה.
בדרך היה לי טלפון, והילדים באו כמה וכמה פעמים לדבר איתי על ענייניהם, ומסיחים את דעתי גם בדרכים אחרות. (רבים ביניהם למשל. מי לימד אותם לריב לכל הרוחות?!)
הקיצר - בינות לציניות ולסגנון המתחכם שלי, מסתתרים הר של נושאים שרוצים להתבטא משום מה, כאשר רובם כתמיד מרחפים לי בראש ברמה מסויימת ומשתנה זמן מה לפני. וכל דבר יכולתי לכתוב כ"כ אחרת. וכל דבר שמתקרב לקביעה או אמירה ברורה אני ישר יכול לסתור. אגב - גם כן באופן לא משכנע. או לפחות החלטי.
נידונתם לפוסטים מעורפלים. לפחות בחלקם. אשמתכם שאתם קוראים
(עוד שני טלפונים בינתיים, ויאללה - לשלוח כבר לפרסום)
בכל מקרה - באמת הגיע הזמן לסגור עניינים - יש כאן קריאות שבר מכל מיני סוגים ומכל עבר, ואם אמשיך להתמהמה בטח המחשב ינקום בי וימחק את זה מיוזמתו