היה היה לי בלוג

אז ביום רביעי הלכתי להופיע במועדון פטיש שבעליו אנס. כך סיפקתי תמיכה למשהו שמוקע ברבים, כולל לקשר בעייתי בין התחום האסור והרע לתחום המואר. עוד לפני אנשים קצת דיברו מסביבי, ואני מצידי חיפשתי כאן בפורום חומר על הנושא. נתקלתי בציטוטים מגזר או פסק הדין, ובהרבה מאוד הרהורים מצד חברי הפורום באשר לשאלות הנדונות כגון שאלת הקשר המטשטש גבולות והמפריע למסר שאזכרתי לעיל.
אחרי המופע פגשתי את האדם שלגביו וסביבו רוחשת המחלוקת. הייתה לנו שיחה קצרה ביותר. משהו כמו דקה בערך. אבל כמעט במפתיע ניגשנו ללב העניין. הוא סיפר לי שהוא מעולם לא אנס, שהכל עלילה מנקמנות, שהוא מעולם לא הודה במעשים המיוחסים לו, ו - גולת הכותרת - שהוא עומד איתן ושהגיש ערעור לבית המשפט העליון, שעד היום לא נדון. זאת כזכור כבר כמה שנים לאחר שהוא סיים לרצות את עונשו.
עכשיו - עוד לפני שפגשתי אותו, לא יכולתי שלא להרהר בכך שיש בעייתיות גדולה מאוד מבחינתי להסתמך על השפיטה. לא קראתי את כל התיק (מישהו מכם קרא?), ולא התעמקתי בכל העדויות, אבל הרושם שאני קיבלתי על מקצועיות עבודת המשטרה במקרים רבים שמפורסמים חדשות לבקרים, ואני לא מדבר דווקא על מקרי אונס, + הרושם שקיבלתי משיקול הדעת של שופטים במקרים רבים כנ"ל, הותיר אותי עם חוסר אמון מספק במערכת. מבחינתי, זה שמישהו הורשע, לא אומר שהוא אשם, וההיפך. כמובן, רוני הספיק לטעון בשיחה הקצרה שהייתה לנו שהשופטת הייתה נגדו.
לא שזה מפתיע מאוד שרוני טוען בניגוד להרשעתו. היה יכול כמובן להיות מצב אחר, שבו הוא מודה בעובדות, ומקבל בהכנעה, אבל זה לא המצב - הוא מכחיש מכל וכל, ונלחם להוכיח את חפותו. מבחינתי במצב הזה, אני לא יכול לומר שאני יודע את האמת. בכל מקרה - אני מהרהר: עד מתי לטעמכם חזקת החפות בתוקף? עד התלונה? עד הגשת כתב האישום? עד ההרשעה בערכאה נמוכה? עד לעולם? מבחינתי, אלא אם כן מדובר בראיות חותכות במיוחד אולי, עד לעולם היא התשובה. לעולם לא אוכל לדעת מי משקר ומי דובר אמת. זאת כמובן עוד מבלי להיכנס לפינה שאמת היא לעיתים קרובות סובייקטיבית (ואני לא טוען בהכרח שזה תקף למקרה הזה, שכאמור - אני רחוק מלהכיר אותו לפרטיו, אבל אני כן יכול לדמיין את האמת הסובייקטיבית הזאת במקרים אחרים בעלי אופי דומה).
בכל אופן - לי קשה מאוד לשפוט אנשים. אני מכיר בזה. פעם באיזה מבדק או מבחן שעברתי הכריזו עליי שלהיות שופט זה מקצוע שמאוד מתאים לי... נראה לי אבסורדי.... מכל מקום - אני לא מוכן להכריז על רוני אשם, בטח לא לפני שלמדתי את המקרה הרבה הרבה יותר לעומק. ועכשיו אני חוזר ושואל - כמה מכם למדו אותו הרבה יותר לעומק ממני? ואגב - שאלה שקצת קשורה - למה רבים מכם מקבלים את פסק הדין, אבל לא מסתפקים בגזר הדין? שיקול הדעת טוב כאן, אבל לא כאן?

הנקודה השנייה והמשמעותית יותר שהדברים מובילים אותנו אליה היא כבר פחות ספציפית, והיא האם עלינו לנקוט עמדה עקרונית. למי שאולי יש ספקות - אני נגד אונס. אני לא בטוח בכלל שזה האקט הכי נורא שעשוי להיות מבוצע כלפי אדם. ועדיין אני בהחלט נגדו כי הוא רע. אני תוהה לגבי הפרופורציה של הדמוניות שלו בהשוואה למעשים אחרים - החל כמובן מהרג ישיר, שלדעתי הוא הנורא מכל החטאים, ואני לא מדבר רק על רצח מדרגה ראשונה, אלא גם על זלזול בחיי בני אדם במלחמות, או ברשלנות באזרחי, כמו בנהיגה פרועה, תשתיות חובבניות, ואפילו על זיהום אוויר מסרטן וכאלה. גם עוד ברמה שלפני המוות - נגיד של גרימת נכות -אני סבור שיש כנראה חטאים יותר חמורים מאונס. ככל הקשור לתקיפה פיזית, אונס כשלעצמו מוצב דרגה מעל סתם מכות. איפשהו באיזור של בין לגרום לחבלה או נכות כנראה. אני מרגיש רשע כשאני בכלל מתעסק בלשקול את הדברים הללו - כולם נוראיים, כולם צריכים להיות מוקעים, אולם בתור מישהו שמתאים לו להיות שופט אני חייב להתחשב במידתיות...
לאונס יש השלכות נפשיות חמורות - אין ספק. אבל אני חושב שלהרבה צרות שהאדם עובר יש השלכות נפשיות. מי יודע אילו חמורות יותר? הרי רק מי שעובר את הדברים יכול לדעת...
כמובן, יש מי שמטפל בקורבנות, וככה גם הוא מקבל רושם. הרושם שמועבר לחברה הוא שזה אחד הפשעים הנוראיים ביותר שניתן לבצע כלפי אדם. אני לא רוצה לריב על זה, בטח לא כשמשמעותו של ריב כזה עלולה להשתמע כנסיון להפחית מעוצמת הטראומה. שני דברים בכל זאת - אני כן חושב שבני אדם גורמים נזק לאחרים בהרבה מאוד מעשים בעלי אופי שונה לגמרי, וצריך לתת את הדעת על זה בהקשר המידתיות. דבר שני - בבואנו לבער את הנגעים מהעולם, אנחנו צריכים לתת את הדעת על כך שיש עוד הרבה אקטים שראויים לגנאי, ולשאוף לשפר את החברה מבחינה מוסרית בהרבה תחומים.
יש גם דבר שלישי - אני לא בטוח שכדאי להנציח את הקורבניות. גם אם כלפי מאן דהוא בוצע פשע כזה או אחר - העבר מאחורינו - בואו נתרכז בנסיון לצבור וייבים חיוביים.

אז אחרי כל זה, נשאלת השאלה לגבי המסר ונקיטת העמדה בהקשר המאוד ספציפי של תמיכה בבעלות של אנס (לכאורה?) במועדון פטיש שאמור לייצג מין משוחרר בהסכמה. גם כאן אפשר לתקוף את העניין מכמה זוויות. מצד 1 זה מזכיר לי חרמות כלפי אמנים שונים - החל מואגנר, וכלה במאיר אריאל. אנשים הם שונים זה מזה, ולכל 1 צצות התבטאויות בעייתיות. אם נמתח את הגבול שם, הרי שלא נוכל לא להחרים אף 1. אז זזים קדימה - לאלה שפעולותיהם נעשות בר' גלי. אמנם - כאן כבר יש בעייה גדולה יותר, אבל עדיין - אם אני מתבונן על המוזיקה, הרי שרובה המכריע נכתב לצרכים פולחניים, או כדי ללוות מלחמה, או לעוד מטרות רבות שאני מתנגד להן ביותר. מבחינתי המסקנה היא מחוייבת המציאות - חייבים לעשות הפרדה ככל הניתן.
אותו כנ"ל כאן. הקשר הוא עדין ורעוע מדיי לטעמי בכדי להצדיק החרמה. לו הקשר היה יותר ברור וזועק - אולי, אבל גם אז סביר להניח שאני הייתי נשאר מחוץ למעגל המחרימים.
מעבר לזה שאני יכול להבין למה אדם שהורשע באונס רוצה להתריס ו/או לכפר בו זמנית ע"י עיסוק שכזה.

טוב, כצפוי - הפוסט בעייתי - לא קוהרנטי, לא משכנע, מוציא לי שם רע אולי, קצר מדיי, לא מעמיק, על סף השטותי. בכל אופן - הבטחתי פיפס מהמחשבות שלי בנושא.
אלו רק המחשבות שלי - אפשר להתדיין על זה עוד הרבה. גם לי יש עוד מה לומר, ואני בטוח שגם לכם.
בכל אופן - מי שמחרים שיבושם לו. אני עוד לא השתכנעתי. בדבר 1 נראה לי שאנחנו מסכימים - אונס זה רע, וצריך להוקיע אותו. לגבי כל שאר מה שפרטתי - אני בטוח שאני עשוי להיות ראש בראש עם הרבה מכם. מצד שני - לא באתי לריב...