היה היה לי בלוג

בלילה שוב היו לי נדודי שינה. זה די קבוע. לפעמים. הסיבה העיקרית היא הבטן, אני חושב. זה שהיא עמוסה מדיי. אבל גם המטאפורית.
ב5 בבוקר הלכתי למיטה, ניסחתי לי פוסט בראש, שהבהיר קצת עניינים, ואחרי שהתכרבלתי קצת עם אשתי חזרתי לישון.
לא שעכשיו אני מרגיש כ"כ רענן, אבל בכ"ז.

אתמול היה לי קונצרט בבית מיכל ברחובות. רח' הגר"א 10 (יש סיבה שאני מציין את הכתובת - אמנם זכרתי במעורפל מילדותי את בית מיכל, אבל זכרתי הרבה יותר טוב את תחילת רח' הגר"א שם התרחשו כמה מחוויות נערותי החשובות והמעצבות בביתו של מיודענו).
לא שציפיתי שיבוא קהל, אבל בכל זאת - קיוויתי שנרוויח קצת יותר. כלומר - שיבואו קצת יותר. בכל זאת - עיר הולדתי, עיר שבה יש את המורה שלי לחלילית, שהוא מהנחשבים ביותר, ועוד כמה פעילי וחובבי מוזיקה עתיקה, והקונצרט קיבל פרסום יפה דרך בית מיכל עצמו, דרך מודעות שההורים שלי תלו, ואפילו דרך פייסבוק. חברים, משפחה, ומלא חברים של ההורים שלי, היו קהל פוטנציאלי שלא בא בכמויות. למרות שבהחלט היווה את רוב הקהל...

הוגדרתי כבר בעבר כנגן החלילית הטוב בארץ, וזכיתי לעוד כמה סופרלטיבים בימי חיי. וכן - יש לי הופעות שבהן אני מרוויח יותר, ובגיגים בעיקר - כל מיני לנגן בחתונות ושאר אירועים, שמהווים לצערי נתח קטן מהעבודות שאני משיג. אבל בכל זאת - קונצרט שאני מארגן, שאני במרכז, במוזיקה שאני מתמחה בה, במקום שמראש יש לו פוטנציאל קהל, שקיבל דחיפה ופרסום....
אחלה מקצוע יש לי. אתם יודעים כמה שעות עבודה זה להכין קונצרט כזה? מיותר לציין שה65 אולי כיסה את הנסיעות - גם זה לא בטוח. אז נכון, אני נהנה קצת לנגן, אבל מצד שני - אני גם נהנה קצת לגלוש בכלוב.... אני חייב למצוא דרך להתקיים יותר בכבוד כדי לקרוא לזה פרנסה שלי. מעבר לזה - חומרני ככל שזה יהיה - חורה לי שעל שיא פעילותי אני מקבל כ"כ מעט תגמול.

כן, יש גם את התגמול שעשיתי טוב לקהל. כך עושה רושם לכל הפחות. בהחלט משהו גם.

אמרתי שנתנו לי סופרלטיבים. העניין הוא שאני יודע היטב שאני רחוק מרחק רב מלהיות נגן חלילית מושלם. אולי אהיה יום 1? לא יודע - החיים מלאים הפתעות. בינתיים אני קורע את התחת כבר שנים בתקווה להשיג טכניקה מכובדת (שהשגתי בקושי. אני צריך לומר מושלמת. אפילו לא מרשימה, כי גם זה אפשר לומר על הטכניקה שלי. מושלמת זו המילה. זה מה שאני שואף להשיג), ומיומנויות מוזיקליות נוספות שיאפשרו לי לעופף באמת עם עיצוב המוזיקה ע"פ הרגש ביד אמן. בינתיים אני רק מתכתב עם המטרה. אולי ברמה גבוהה, אבל בטח לא ברמה שהייתה מספקת פרפקציוניסט. לא שאני טוען שאני פרפקציוניסט, אבל אני בהחלט יודע לחשוב כמו 1...

לחלילית יש חרא דימוי. זאת אולי הסיבה שאנשים לא ימהרו להזמין אותי לאירועים.
לזקנים יש נטייה לפטפט איתי. לפני שבוע ישבתי כקהל באיזו חזרה גנרלית שנערכה כקונצרט בבית אבות מכובד ברעננה. הזקנה שישבה לידי לא הפסיקה לא לסתום את הפה על כך שזה לא בסדר שמביאים מוזיקה נוצרית, במקום מוזיקה לחג השבועות.
אתמול תפס אותי זקן בקהל לפני הקונצרט. סיפר לי על זה שהוא היה הולך לקונצרטים של הפילרמונית באהל שם לפני עשרות שנים, משהיה נער, ועד שכבר לא היה בקו הבריאות, ושעזב את ת"א. סיפר לי שניגן בחצוצרה. סיפר לי על הבן המוכשר שלו, שכוחות האופל (הוא לא השתמש במילים האלו כלפי הנערים שהוא דיבר עליהם, אבל ככה הוא תיאר אותם) משכו אותו אל עבר עולם הרוק, בו דווקא יש לו להקה מצליחה (שהוא לא זוכר את שמה). הקטע עם כוחות האופל שמושכים אל עבר עולם הרוק מזכיר לי קצת את היחס של ההורים שלי להשפעה של דן עליי:)
סיפר לי על האזכרה לאלטלנה שהוא השתתף בה בצהריים (תהה אם אני מכיר את אלטלנה. הכרתי. הייתה פעם סידרה כזו על פיצוציה בת"א עם פרק שלם על אלטלנה), והסביר שוב ש20 שנה הוא לא היה בקונצרט, אבל שהיום הוא בא, כי הוא מכיר את אבא שלי, והכיר את סבא שלי.

אחרי הקונצרט (כן, יש פאנץ' ליין) הוא ניגש אליי, אמר שניגנתי מאוד יפה, שהיה שווה לבוא לקונצרט אחרי כ"כ הרבה שנים, ואז הוא איחל לי שאני אצליח, ושאולי אני אזכה לנגן עם תזמורות גדולות.
עכשיו, כאן חייבת לבוא הבהרה. אין חלילית בתזמורת סמפונית. המוזיקה לחלילית נכתבה לפני שהמציאו את התזמורת הזו, והחלילית פשוט נעלמה מהזירה, כמו הרבה כלים אחרים, לפני זמנם של מוצארט, היידן, בטהובן, שוברט, שומן, מנדלסון, צייקובסקי, וכל שאר גדולי המוזיקה הקלאסית והרומנטית. טוב שלפחות ענקי הבארוק המאוחרים השאירו לנו קצת מוזיקה מקורית לחלילית (אני מדבר על באך, ויולדי, הנדל, ועוד כמה). רוב המוזיקה לחלילית נכתבה בתקופתם, לפניהם, וכמובן - מוזיקה מודרנית. למרות זאת, את ההערה הזו שמעתי כבר לא מעט פעמים בימי חיי.
במאמר מוסגר אציין שדווקא פעם הופעתי כסולן עם תזמורת סימפונית. אמנם, מאז עברו הרבה שנים, והייתי שמח לעשות את זה שוב.
מה שיותר חשוב לציין הוא שאני דווקא משתתף בכמה מהתוכניות עם הרכבים גדולים במסגרת אנסמבל הפניקס. הם אמנם קטנים יחסית לתזמורת סמפונית, אבל אם מחפשים לאן אני יכול להתקדם בתחום מבחינת נגינה באנסמבל גדול - אני כבר שם. ונכון, הייתי שמח לתפוס עוד כמה פוזיציות כאלה, אבל צריך להשאיר משהו גם לשאר נגני החלילית הכי טובים בארץ.

עוד הערה אופיינית שקיבלתי אחרי הקונצרט: "לא היה בא לך אף פעם להתפתח לקלרינט או לחליל?". התושבה הייתה כמובן - "לא, דווקא נמשכתי להתמחות בחלילית". שזו כמובן הפשטה של המציאות, אבל בהחלט אמירה שמנסה להעביר את המסר שהתמחות בחלילית זה וואחד מקצוע. הרבה אימונים, הרבה לימודים, כולל בחו"ל. בקיצור - הרבה התמחות.

הייתה עוד איזו הערה מעניינת ממישו. לא כ"כ הצלחתי להבין אותה. הוא דיבר על כך שחלק מהיצירות לא היו קליטות כ"כ. מה שנכון, אגב. אבל הוא אמר שיש לו רצון לשמוע אותן שוב. כשהצעתי לו לבוא לקונצרט הבא שלנו בירושלים הוא ויתר על התענוג, כי הוא זקן ולא יכול להתרחק מאישתו, אבל הוא דווקא הביע התעניינות באפשרות שנוציא דיסק.

בכל מקרה - הביקורת הכי מעניינת הייתה של המורה המיתולוגי שלי, שעשה לי כבוד, ובא להאזין לקונצרט עם ידועתו, שלימדה אותי לפניו.
לפני כחודש הוא שאל אותי אם יש לי במקרה יצירה שכתבתי (אני גם קומפוזיטור לעת מצוא)שאני יכול לתת לתלמיד שלו לאיזו תחרות. למרות שהיה ברור לי שהזמן קצר מדיי, ושהיצירות שלי קשות מדיי (אני בקושי מסוגל לנגן אותם ברמה סבירה, ואני מתאמן עליהן שנים), בכל זאת שלחתי לו את התווים + דמו שהקלטתי בחופזה, ושטרחתי לציין שאני לא מרוצה ממנו בכלל, ושרק נועד לתת כיוון כללי. בכל אופן - כמובן שהוא לא ניגן את אחת מהיצירות בתחרות, התלמיד, אבל המורה שלי דווקא החמיא לי על הנגינה בדיסק החפוז. יחד עם זאת, הוא ציין, בסוג של חצי טרונייה, שהיצירה (הוא התעניין באחת ספציפית מתוכן) נשמעת כמו אלתור. ושזה אומנם יפה, אבל זה נשמע כמו אלתור.
אני זוכר פעם אחת, לפני כמה שנים, שניסיתי לתת קונצרט סולו. מכיוון שהגיע רק אדם 1 כקהל, הקונצרט בוטל כמובן, אבל לא לפני שניגנתי לאותו אדם, כמו לאיש מטעם הגלריה וחברתו, קטע מפרטיטה של באך, ואת יצירתי הנ"ל. האיש מטעם הגלריה טען שהיצירה שלי יותר יפה משל באך, ודרש ממני הסבר כיצד ייתכן. העליתי בפניו שני נימוקים אפשריים. הראשון הוא שהמוזיקה שלי אולי יותר שתולה בזמננו, ולכן יותר נוטה לדבר אליו, בייחוד משום שהוא לא נוטה להאזין ליצרות כבדות של באך בשגרה...
ההשערה השנייה הייתה שאולי מפני שזו יצירה שלי, יש לי אליה יותר חיבור כמבצע.
בכל אופן - היצירה נוגנה על טנור, והבאך על אלט, והטנור שלי כנראה יותר עושה את זה לאנשים. תיכף נעיר משהו על זה....

בכל אופן - אחרי הקונצרט, המורה שלי חילק לי את אהבתו ומחמאותיו, אבל כמובן - בלי קצת ביקורת אי אפשר.הביקורת התמקדה בכך שאני צריך להוציא יותר צליל מהסופרן בארוק ומהאלט. כי אני נבלע ולא מספיק חודר. הוא ציטט את בריכן שדיבר על זה שחלילית היא כלי מאוד ישיר והיא צריכה ללכת מהמבצע לקהל.
את בריכן יצא לי לראות כמנצח כמה פעמים. חוויה. הבנאדם מנצח כמו מאסטר קראטה. בכל אופן - לשמוע אותו מנגן לא יצא לי. הוא היה זקן כבר כשאני הייתי בהולנד. אבל שמעתי כמה וכמה סיפורים על ה"אבא של המוזיקה העתיקה" הזה. האיש שאחראי יותר מכל, בין היתר, לדור שלפני הדור שלי של נגני חלילית. אני יודע שגם הוא היה עושה טעויות בקונצרטים למשל. אבל אני גם יודע שהיה לו אוסף חליליות משובח, שהיה מורכב רובו ככולו מחליליות עתיקות ממש - לא שחזור. חליליות שמסוגלות לדברים ששלי לא בקיצור. אמרתי את זה למורה שלי. יכול להיות שמישהו אחר היה יכול להוציא מהחליליות שלי יותר. אני לא. באמת - אני מוציא מהן את המקסימום שאני מסוגל. האוסף חליליות שלי עלוב למדי. בינוני עם יציאות טובות פה ושם, אבל גם נסבל בקושי בחלקו האחר. ככה זה. אוסף חליליות זה עוד משכנתא. לדירה בערד אולי, אבל בכל זאת. אז אוספים אותן לאט לאט במשך השנים, אבל כשאתה עני כמוני, הלאט הזה הוא לאט מאוד. ולי יש הרי שאיפות וצרכים בהרבה תחומים.
אבל הבעייה לא אופיינית רק לי. בעיקר בחלילית אלט, כשהיא מנגנת עם קונטינאו, ואפילו יהיה זה צ'מבלו ותו לא - יש בעייה לשמוע אותה. היא לא חודרת - היא נבלעת. אפילו בחלק מההקלטות. אפילו בקונצרטים לא מעטים של אמני חלילית ששמשו לי כדוגמא. אגב - את הצליל של הטנור ביצירת סולו הם אהבו מאוד.
המורה שלי אגב הוא מורה נחשב מאוד לחלילית, אבל אין לו יכולות כנגן.

לא משנה. הפוסט מתחיל להתפזר, אבל הבנתם כבר למה אני קצת עצבני?
ועוד לא התחלתי לדבר על כל שאר הנושאים...
אולי בפוסטי משנה.
בכל אופן - זה גורלי. לעשות דברים נישתיים במיוחד, בצורה שעשויה לזכות בהערכה, אך שלא תהיה מושלמת. אין להתחמק מהגורל. אפשר רק לנסות להתדיין איתו בחוכמה, ולקוות להתמקח איתו בצורה מוצלחת.
ואחרי הכל - גם אם אני מקבל מכה לפעמים - זה יותר בראש שלי. אחרי הכל - החיים שלי בהחלט בסדר. אין מה להתלונן. וגם הקונצרט עצמו היה חוויה לא שלילית במיוחד בעצם, הלא כן? השתפרנו מהפעם שעברה, אפילו נהנינו תוך כדי, הקהל נהנה, ו - כיסינו את הדלק!