לפני 16 שנים. 24 ביוני 2008 בשעה 21:03
עוד בום מפלח את האוויר ואת הלב. ככה זה כשטיפוס חרדתי חי כאן, והשאלה היא ביצה ותרנגולת.
דווקא לגבי השינוי המיוחל ניתן לציין שהופחה בו רוח חיים, אבל הוא רחוק מאוד מלקרום עור וגידים, ונשאלת השאלה כמה מאמצי החייאה ראוי לעשות לפיכך, ולאור היבטים נוספים.
מכשיר קשר אבד. פעם אחרונה המסתורין הבלתי נתפס עלה לי בעמלה ועוד כמה דברים זניחין.
חשבתי היום שטראומת ילדות שלי, שתמיד האמנתי שנגרמה באשמתי במידה מסויימת, הייתה בעצם מקוטלגת על ידי כל פסיכולוג סוג ז' עד א' כהשלכה לא ראוייה. (במינוח שחומק ממני). ובטח אני מפסכלג את עצמי, או שאולי זאת שהייתה לי עשתה את זאת.
ראויים לקידוש: זה שמעודד קומוניקטיביות, זאת שאוהבת את הז' שלה קצר, וזה שפעיל באופן תמוה.
וסליחה על חוסר האחידות. ראו בכך טיזר