היה היה לי בלוג

אז תכננתי לכתוב פוסט, חשבתי אולי לקרוא לו "בכל זאת? (2)",שיסביר למה אני עוזב את הכלוב סופית. יעני, מפסיק לגלוש כאן. לא כמו איזה פנאט, אלא כטיפוס רציונליסטי ושקול, כי זה די טבעי לי המשבצת.
אבל קצת ירד לי מזה. גם כי אולי דיברתי בע"פ, גם כי מחשבות אולי לא הבשילו, ובכלל - אפשר למצוא מליון צידוקים. אז למה אני כותב עכשיו בכלל, ומה אני רוצה לומר בעצם?
ובכן - אני כותב מסיבה מאוד פשוטה - מצב גופני מנטלי שאני נתון בו. היה לי יום ארוך. המון נהיגה, המון עבודה, המון זלילה ואלכוהול. ביחוד לזלילה ואלכוהול הגוף שלי מגיב במין לא רוצה לישון שכזה. למעשה אני מרגיש די רע. עכשיו שאני כותב את זה אני מרגיש עוד יותר רע. ממש חולה, בחילה סטייל כזה. ככה זה - אני מגזים עם החיים הטובים, והגוף שלי לא מותיר ספק בקשר לדעתו. אני צריך להקשיב לו קצת יותר, וללמוד להיות צנוע בטעימות.
גם עשיתי שכיבות שמיכה לפני כמה ימים. גיליתי ששכיבות שמיכה פעם בכמה ימים + אכילה לא מוגזמת מרזה ומחתך אותי. או מחטב אותי או משו. רק מה - מצטברים לי מליון רעלנים בגוף מהעסק הזה - שרירים תפוסים, כאבים, כל מיני חולירות. הגוף שלי אשכרה רוצה להתנקות מזה. בקיצור - הוא לא ממש החליט שגם זה טוב לו. אבל אפשר לומר שאני בהתנסות. כשהייתי בן 15 פיתחתי לי תחביב - כל יום עשיתי שכיבות שמיכה. הקטע היה שעשיתי את זה מדורג - התחלתי ביום הראשון באחת, ואז כל יום הוספתי אחת. הגעתי בערך ל80, ואז יצאתי לטיול שלושה ימים, ומשום מה אחרי זה לא הצלחתי לעשות יותר את השכיבות שמיכה האלו. לפני כמה חודשים התחלתי עם המנהג הזה של הפעם בכמה ימים, ומדי פעם אני מעלה באיזה רמפה של 5. כבר הגעתי ל50, ועוד היד נטויה. פה ושם אני מפסיק לאיזה שבועיים-שלושה. כאמור - לא ברור מה זה עושה לי מבחינת איכסה בגוף.
אז היום הכל משתלב, ואני כבר לא במצב המנטלי של רק לקרוא ולהחכים, אז אני מלהג.
ואני יכול לכתוב את כל הדילמות הסמי דביליות שלי בקשר ליחסייי עם הכלוב, אבל נראה לי שאוותר.
אז השאלה על מה כן אכתוב? כלומר - מיציתי? קשקשתי דיי?
טוב, קחו את זה כמעידה חד פעמית. מי שרוצה שיברך על המוגמר, מי שרוצה שיחכה לראות מה יהיה בהמשך, ומי שבא לו שיפלוט איזו קללה עסיסית - מגיע לי. אבל שתהיי אוהדת!