היה היה לי בלוג

אנשים הרי נכנסים לכאן גם כשאני לא כותב. תקווה? געגוע? משהו בלתי מוסבר?
חלק מזה זה בטח בזכות הכמה אינטראקציות שאני חווה עם אנשי הקהילה, בתוך הכלוב, ובעולם האמיתי. הבלוג כהשלמה קומפלמנטרית. לא שזה אסטרונומי - חלק מהימים מספר הצפיות דו ספרתי, עדיין - רובם לא. ובכל זאת. מכיוון שאני לא כותב כאן, אבל אנשים שמתעניינים בי (או משהו בלתי מוסבר, כאמור) צופים, ומכיוון שתמיד חשבתי שזה מה זה חכם לפרסם את עצמך בכל מקום, אולי כדאי שאני אפרסם את מה שעומד לקרות איתי.
האמת - יותר משזה מרגיש לי חכם זה מרגיש לי נודניקי, אבל זה כבר פאק שלי. תתעלמו, ותנו לי לכת עם העדר - כך כולם עושים, ולעולם לא אבין את הצד השני של המתרס.

אז ככה: ב21 לנובמבר קבעתי לי הופעה משיריי בבלום בר בליווי להקת רוק. עשינו את המופע הזה לפני שנה, ולפחות חבר קהילה 1 (ונוס) שיבח. אגב, לא מזמן הקלטנו, ואולי יצאו מזה סינגלים.

בתחום המוזיקה העתיקה צפויים לי קונצרטים בפסטיבל יחיעם בסוכות ("ריתמו אנימה" ו"אש איטלקית"), "קונויונציה" בנצרת ב6 לנובמבר, "מסע בבארוק האיטלקי" במצפה רמון ב27-8 לנובמבר, ושוב "ריתמו אנימה" (בתוכנית ובהרכב שונים) בחיפה בינואר וברחובות באפריל.

עכשיו - התוכניות נתונות לשינויים, שלא להזכיר את העובדה שכל הזמן מתווספים (או לכל הפחות אני יכול לומר שצפויים להתווסף, ע"פ הניסיון+העובדה שיש כבר כמה קונקרטים בקנה) קונצרטים ומופעים, גם בין מה שכבר ציינתי, וגם אחרי. כמו שכבר המלצתי - מומלץ לסור לאתר שלי http://virtualadi.com ולהתעדכן, ועוד יותר מומלץ - להירשם שם ברשימת תפוצה, ולקבל ממני במייל עדכון אישי (על בסיס תפוצתי אומנם) לקראת כל אירוע.
אגב - כל ההתעסקות שלי עם הנושא הזה במקום הזה לא ממש הוכיחה את עצמה עד כה (שני אנשים בלבד, ועל בסיס אישי), אבל זה בכל זאת סיום הולם לבלוג, ומי יודע - אולי יחול מהפך.

בבלוג קשה להבדיל בין מציאות לדמיון. לי פחות - זה דברים שקורים לי, או שאני מדמיין אותם, אבל לאחרים יותר. הבלוג גם נע בין מה שהגדרתי כאמנות ובין חיים.
מסתבר שהעניין הזה העלה כמה וכמה תהיות לגבי האמיתות של חלק מהמסופר בו. מן הסתם - החלק היותר מיני, אך העדיין שעשוי להיות מציאותי. ובכן - תנוח דעתכם - אין אמת בפרסום. יחד עם זאת - אני אוהב להשאיר דברים מעורפלים, אז בואו נאמר, בשביל הטעם הטוב, שאולי אני משקר עכשיו?


מה עם לעזוב את הכלוב?
בתכל'ס - שקלתי לעשות את זה. בלוג התחלתי לכתוב לאחרונה באנגלית באתר mepeace.org . אני לא יודע אם אמשיך - לפחות לאורך זמן. אני לא מבוסס שם, ובכלל - אני תוהה כמה אני נהנה לכתוב/מביא תועלת ליקום בכתיבתי. אותו כנ"ל לגבי כתיבת תגובות. אחת הסיבות שאני ממעט לכתוב. אבל אני גם לא קורא הרבה יותר מדיי, ובכל מקרה - אני מעוניין להפחית בהרבה את הזמן שאני מבלה מול המחשב. זה לא בריא לי.
ובכל זאת - קשה לי להתנתק לגמרי ממקום שהוא סוג של בית, אפילו שאני מה שקוראים "לא בעסק", ושיש בו כמה אנשים שהפכו להיות חשובים לי (מעבר לונוס, הגורם הראשוני, אך גם סיפור בפני עצמו. איתו אני הרי במילא אשאר בקשר, ועדיין, וזה תקף גם לגבי השאר - אם אעזוב לגמרי יהיה לי חבל מאוד להחמיץ את הכתיבה שאופיינית ועם הספייס המיוחד של המקום). בכל זאת - ולמרות שאין לי שום דבר נגד הכלוב - למעשה - להיפך. אני עשוי לעזוב מסיבות שהוזכרו, וגם אחרות. אני פשוט לא לגמרי מובן - לעצמי וגם לאחרים. בכל אופן - אני חושב שאני אעשה את זה בשקט - נוכחותי פשוט תתפוגג מכאן.