היה היה לי בלוג

היה היה לי בלוג, שהיה קצת מזה, וקצת מזה. חדשני. הייתי אחת מהטבעות השמאליות של שבתאי, וכל מי שהקיש עדי זילברברג בגוגל (ואני בטוח שהמוני אנשים עשו את זה, ושזה לא פטיש פרטי שלי) יכל לדעת את זה בקלות מהמקום הראשון. מקסימום השני.

לפני זמן לא רב במקרה עשיתי כזה גיגול, והפלא ופלא - זה כבר לא שם. מסתבר שכמה חודשים עושים את העבודה. זהו. אני אנונימי. הזהות הכלוביסטית שלי ירדה למחתרת ורק יודעי ומוצאי חן זוכים לה.



האינסידנט השני שגרם לי להבליח כאן היום היה מין חשק שקיבלתי אתמול, אחרי שכתבתי פוסט באחד משני הבלוגים האחרים שלי. היה לי מין חשק לבוא לכאן ולומר שלום, ואולי פשוט לספר לאן נעלמתי. לספר שאכן - אני דווקא די מרוצה מכך שאני לא כותב כאן יותר, כי אכן אין סיבה. היום אני מחזיק בלוג בעברית ובלוג באנגלית, בפלטפורמות די נידחות, ובכל מקרה - לא קהילתיות. אין לי מושג אם צופים בי, ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שלא. תגובות לא כותבים לי גם, ואף כי אני יודע שחלק ממכרי, לפחות מדי פעם, מגיע עדיהם בכל זאת - אחרי הכל - יש קישור אליהם מהאתר שלי, הרי שבאופן כללי התחושה היא שאני כותב עבורי. לא שזה שונה מהותית מכתיבה במקומות נפוצים יותר, כמובן, אלא שהדומיננטיות של האספקט הזה חזקה יותר. אגב - לא שאני כותב בכאלה כמויות, או שברור כמה זמן התהליך יימשך. מה שכן - זה באמת לא מאוד חדשני או אמנותי שם, בד"כ. מצד שני - גם פה זה לא היה.


פה עדיין קוראים אותי, למרבה התדהמה. טוב, נו - אולי לא. גם בבמה חדשה עדיין מעיינים בי. או לפחות כך הסטטיסטיקות טוענות. מעניין איך זה עובד בפועל - שגיאות מחשב טהורות? טעויות אנוש של נקלעים אקראיים? אשכרה צרכנים? סביר להניח שתמהיל כלשהו, רק מה אופיו....
מכל מקום - אין בכוונתי לחזור לכתוב כאן. הסיבות בעטיין עזבתי שרירות - אין לי מה לחפש דווקא כאן, אפילו אם אני עדיין קורא כאן - את דן, ונוספים. כולם על בסיס אישי... במה שקורה מסביב אני לא מתעניין כמעט בכלל, ולא נמשיך ונחזור על דברים שכבר נכתבו - לא המוצדקים בהם, לא המביישים בהם, לא הרציונליים, ולא הרגשיים - הכל כתוב בדברי הימים של היה היה לי. כך לפחות נדמה לי.

בכל אופן - כצפוי פוסט חסר פואנטה. לא יודע למה בכלל כתבתי אותי, אבל אולי ננצל את הבמה ונעשה עוד משהו שלא כהרגלי - נאחל שנה טובה לכולכם, ואף ד"ש:)

(ונציץ בעוד כמה זמן בגוגל לראות אם נשתנה שם משהו:)