היה היה לי בלוג

מתחבר, רואה שצופים בי היום, מצחיק אותי, נדמה שמאז שעזבתי את הכלוב מספר הצפיות בי רק גדל... 😄

אז למה באמת עזבתי את הכלוב, ומה בדיוק הסטטוס של העזיבה הזו?
למעשה - כבר פירטתי את הכל - אין לי מה לחדש. רק שזה היה קצת מפוזר מדיי. בכל מקרה - האם זה נחוץ בכלל לסכם? - ובכן - לפעמים זה מרגיש שכן, אז אולי הגיע הזמן לכתוב כבר את הפוסט הזה, בתקווה שהוא יעשה את העבודה, ולהשאיר את זה מאחורנו. אחרי הכל - מכאן נוכל (אולי בלבד) להיבנות הלאה עם דף נקי יותר.
אז קודם כל - עזבתי? ובכן - לא לחלוטין. אבל הפחתתי. כמו מעשן כבד שהשאיר לעצמו סיגריה מפה לשם עם מינון לא קבוע. ולא סתם ההשוואה להתמכרות, כי אכן - בכלוב יש משהו סוחף. באיזשהו שלב מצאתי את עצמי יושב די הרבה מולו, ובלי שמצאתי סיבה יותר מדיי טובה לזה. אז גם אם לא חתכתי הרמטית, הרי שאני מרוצה שדיללתי את ההימצאות שלי כאן, ובהחלט ייתכן שהיא תדולל עוד יותר - כמו שאמרתי כבר - אתפוגג לאיטי.
הסיבה המרכזית, כידוע, לשהותי כאן, הייתה הקשר שלי עם דן. נכון, כשהייתי כאן, בניתי גם את העולם הפרטי שלי לא מעט, ובכל זאת - גם כעת, כשאני מבקר כאן, אני בעיקר עושה את זה כדי לראות מה שלומו. לא רק - אני מתעניין בעוד כמה אנשים, אבל בעיקר. הייתי שמח האמת לנטרל את הצורך להשתמש בכלוב ועדיין לא לפגום בקירבה שלי אל דן, אבל אין מה לעשות - זה קצת טריקי, שכן הכלוב מהווה בשביל דן חלק חשוב מחייו.
בכל מקרה - בזמנו שמחתי שיש לי במה לכתוב בה למבוגרים בלבד. היה לי מה לכתוב, והבית הקודם שלי - במה חדשה - היה מאוכלס ביותר מדי קטינים, ופחות מדיי סוטים חביבים ובלתי מזיקים. התאים לי לכתוב כאן. אלא שהכתיבה היא משהו שקצת גמר לקרות אצלי. אני יוצר פחות באופן כללי, כך לכל הפחות נדמה לי, וטקסטים אמנותיים אני לא יוצר כמעט בכלל, ובמקרה הנדיר שכן - זה בד"כ הולך ומוצמד ללחן.
הבלוג לבש אופי יותר ויותר בלוגי, וכאן הייתה בעייה קטנה, ובמקביל - התנובה שלו הלכה ופחתה. הבעייה המרכזית הייתה שאני בנאדם בלוגי במידה מוגבלת, וככה גם הבלוג שלי נראה. בקיצור - הדלק שלו היה בעייתי. חלק גדול מזה, אגב, לא קשור אך ורק לאופי הישיר שלי, שאולי דווקא מאפשר חשיפה, ומרגיש בה בנוח, ואין ספק שיש בי גם פן/יכולת/שאיפה אקסהיביסיוניסטית כלשהי, אבל בכל מקרה - אני דואג להשאיר דברים מעורפלים עם דיסטנסט שלא יסבך אותי, את הסובבים אותי, אותי מול הסובבים אותי, וכן הלאה. כך יצא שהבלוג הזה, באופיו הבלוגי, לא ממש המריא, ולמעשה היה גוויה מהלכת. זאת הייתה סיבה טובה לקחת קצת מרחק ולראות אם הוא רוצה למות.

הזכרתי בפוסטים הקודמים את הבעייתיות שבחשיפה בשמי באתר של בדס"מים. האמת - זו לא סיבה שאני גאה בה, אבל בפוסט מסכם צריך לחזור ולדון גם בזה. אז ננסה להקיף את הנושא קצת מחדש:
אני לא בדס"מיסט. לא בפרקטיקה על כל פנים. כן - השהייה לידכם בהחלט הרגילה אותי לחשוב באופן כזה במובנים מסויימים, וכן - אין ספק שלאלמנטים בדס"מים נוכחות והקבלה גם בעולמם של מי שאינם בדס"מים, ועדיין. הייתי יכול להיות בדס"מיסט בחיים אחרים, אבל בחיים הנוכחיים שלי - המציאותיים, לכל הפחות - אני לא. וזה בסדר לי ככה.
עכשיו - המון אנשים מרימים גבה ועוד גבה ועוד גבה כשהם נתקלים בנושא הזה, ולכן הקישור שלי אל העולם הזה יוצר וייצור לי חיכוכים מעצבנים/מזיקים בפוטנציה/לא נעימים וכו'. אגב - כמובן שזה גם יוצר נושאים לשיחה ברוח חיובית, אבל אנחנו מתמקדים בשלילי כרגע. בכל אופן - איכשהו הרגשתי שנמאס לי, אבל באופן כללי אני רוצה לחזור ולהדגיש, שסה"כ אני מוצא שעולם הבדס"מ הוא עולם של שפוי בטוח ובהסכמה ברובו, ומסב הנאה לגיטימית לאזרחיו. אני לא מוצא סיבה להתבייש בו - רק לתמוך בהגשמה של העצמית של חבריו, בסיפוק שהם שואבים ממנו, ובקבלת העולם הזה בעולם שבחוץ.

זהו באופן כללי.
תמיד הרגשתי קצת לא שייך לפה, ותמיד אכן הייתי קצת לא שייך לפה. תמיד היה לי מה לחפש כאן, מבחינת חברה, דמיון, אינטראקציות שונות ומשונות, הכלה וכו', ומצד שני - תמיד גם הרגיש לי קצת מוזר ומיותר - וגם אם חלק מזה טופח ע"י הסביבה שלי, בסופו של דבר, אני נאלץ להסכים שבמובנים רבים - מיציתי, ושיש לי דברים אחרים לעשות בחיים. אז זהו. בינתיים אני לא כ"כ כאן, ובעתיד - נראה - אולי זה יישאר ככה, אולי זה אכן יתפוגג לגמרי, ואולי הבלוג ו/או הנוכחות שלי כאן יקבלו חיים חדשים או אפילו המשכיות.
אני חייב לציין שאני מאוד שמח על הקשרים האישיים שנוצרו לי כאן, ומקווה שהם יצליחו להמשיך להתקיים אפילו בלי הכלוב, איכשהו. כמו כן אני חייב לציין שחומר קריאה רב כאן הסב לי נחת ונגע ללבי.

טוב. בטח שכחתי עוד מליון סיבות ודיונים שקשורים לנושא, אבל לכל הפחות נגעתי בכמה נקודות מרכזיות, ועשיתי קצת סדר, וכנספח הפוסט הזה גם מתפקד כד"ש. חוץ מזה - תמיד אפשר להמשיך לחפור בתגובות או אפילו בפוסט נוסף, אם וכאשר יעלה הצורך

שלכם,
עדי