היה היה לי בלוג

רק עכשיו שמתי לב לנימת הציווי. זה תמיד היה כאן, או שכרגיל - לוקח לי עידנים לשים לב לדברים?
ובכלל - נדמה לי ששוב אני כותב בראש השנה? היה כבר דבר כזה פעם.
לא מזמן חשבתי שאולי כדאי לי לפצל את הכתיבה הבלוגיסטית שלי באופן רשמי. בבלוג הרגיל והלא נקרא שלי, כאן - כי זה בלוג נקרא ואהוד עם חיים ואופי משלו, ובבלוג אנונימי. זה חוצ מהבלוג באנגלית. על הבלוג באנגלית גם אפשר לומר שהוא לא נקרא, ויש בו אפילו מן האנונימיות, כי מי אני כבר בין מליארדי דוברי האנגלית. הוא גם הבלוג הכי משעמם שלי, כך אמרו לי פעם. אפילו יותר מהבלוג הרגיל. בלוג אנונימי קצת סותר את דרכי. זה יכול להיות מעניין, אבל אז נשאלות כל מיני שאלות כמו - אנונימי למי. ובעיקר - למה. דווקא יש לזה כל מיני תשובות מסקרנות, אבל זה נשמע כמו מהלך גדול, ואני תוהה אם כל הרעיון הוא לא יותר מקוריוז, והחיים שלי מלאים בקוריוזים לא ממומשים.
והבלוג כאן? טוב - כבר די ברור, אפילו לתמימים, שמערכת הכמה צופים בי לא שווה הרבה. האפשרות שמתעניינים אנושיים פוקדים את הבלוג במספרים שהם אפילו עשירית מהמדווח (ואסכן ואומר - אפילו מאית או אלפית) הם קלושים מגוכחים דמיוניים ופנטסטיים. יותר סביר שאם פעם ב אני כותב משהו, אז כמה מכרים ומכרות שעדיין שורצים כאן מרימים את הראש בהנהון מחבב, כמו שאיזה הומלס חביב נכנס לפאב שפעם הוא היה בו תמהוני קבוע. החיים משלו הם ודאי גוססים. מצד שני - אולי אני פשוט בתרדמת חורף כאן, רק שהחלטתי לעשות כמה חורפים רצוף - כמו דוב שמזיז את המערה שלו מחצי הכדור הצפוני לדרומי וחוזר חלילה לפי נטיית כדור הארץ. ככה זה - חג.
בכל אופן - אני מקווה שארסבלוגיטיקה יכולה להיות גם מעניינת - לי היה מעניין, וזה לא דבר של מה בכך. אני חושב שאם זה קורה, זה כבר מוצדק.

אז, אשאיר את שאר דבריי למועד אחר או להתפוגגות, ואסיים כהרגלי בברכת שנה טובה ומוצלחת לכולכםן

שלכם,
עדי