כן כן- התחושה שאני חסר חיים קצת מתחדדת אצלי לאחרונה. כי אחרי ככלות הכל - מה אני כבר עושה בחיי? כלומר - באמת - אם אני מסתכל אחורה לנגיד לפני חצי חיים - לתקופה שהתחלתי את חיי הבוגרים, התחתנתי, נהייתי אבא, יצרתי כמה מפסגות היצירה שלי - מה כבר הספקתי? בינינו - לא כ"כ הרבה. כלומר - זה נחמד לעודד את עצמך בכך שבעצם היה לך הספק לא רע, אבל תכל'ס - מדובר בבינוניות+ במקרה הטוב, ובכל מקרה - קשה להצביע על משהו מהפכני שקרה איתי במחצית השנייה של חיי. כלומר - מה כבר עשיתי? לאן התקדמתי? לא יודע - אפשר לאמץ פרספקטיבות פחות מחמירות, אבל אני לאו דווקא בתקופה כזו כרגע.
אז אני שואל את עצמי הרבה מה קורה עם החיים שלי. אני חסר מטרה ממש טובה. בינתיים אני מהרהר באופציות ביניים - לקחת את מה שנראה ריאלי ולשקול לעשות אותו. גם כיוונים בחיים האישיים, גם בקטעים המקצועיים יותר - אולי לקחת יוזמה עסקית? לא שיש לי יותר מדי אמונה או שאיפות או דרייב, אבל זה נראה לי עדיף על כלום. עדיף על להמשיך במסלול שבו מה שאני עושה כרגע מרגיש לי יותר ויותר תפל. עדיף לנסות להגיע לכמה פסגות בכל זאת. הן אולי לא יהיו גבוהות או משמעותיות במיוחד, אבל אולי יהיו יותר בגדר מיצוי הפוטנציאל שלי, ולכן בכל זאת יתנו לי יותר סיפוק.
אז כן - גיל 40 הסימבולי מתקרב, ונשאלת השאלה מה עוד צריך להספיק לפניו. כלומר - חלק מהתוכניות אולי נשאיר לאח"כ. כמה תוכניות לדוגמא - לרכוש כינור טוב. דחוף? לנסות להשיג עוד אוזן. דחוף? להיות זמר פופ מצליח כל עוד אני נראה צעיר איכשהו. נראה שבאמת דחוף, רק שבספק אם אצליח. לטפס על הקילמנג'רו.
מי שמכיר אותי יודע שאולי אני נראה צעיר, שלא לומר - חתיך הורס, אבל שהכושר הגופני שלי דווקא לא משהו. אני אפילו אסמטי. אבל כן - נראה לי שאנסה לטפס על הקילימנג'רו כל עוד אני יכול או משהו. זה מן הסתם צריך לקרות בשנים הקרובות - לא רק בגללי - גם הקילמג'רו משתנה, ואומרים שתוך שנים ספורות הקרחונים שלו ימסו לעד.
אז סכום כסף גדול יחסית להוצאות השוטפות שלי נחוץ, אבל הוא ממש לא בשמיים. חופשה באמצע השנה נחוצה גם כן. ורצוי לנסות להכנס לכושר. אבל, כן - נראה כמו מטרה ריאלית, ובהחלט משהו שבא לי לעשות, ושמכניס קצת ריגוש בחיי.
אבל מעבר לזה - יש את השגרה, וצריך לחשוב עליה, וכאמור - המחשבות לא בדיוק בסטטוס מעודד כרגע. תוהה עוד כמה זמן עליי להרהר בכל תוכניותיי המושכות למחצה בטרם אחליט לוותר או ללכת על זה. כלומר - על זה ועל זה ועל זה...
ועל זאת. לא נזניח...
:)
יאללה - סופ"ש מחוייך לכם. באופן פלא אני יוצא מכתיבת הפוסט הזה יותר מחויך ממה שנכנסתי אליו, ורק דגדגתי את הר הנושאים שהצטברו. אולי עדיף ככה. ועוד הרהרתי לסגת מהכתיבה. טוב, נו - לפחות שתהיה חופשית ומתי שבא לה.
יאללה - שנה טוב וכאלה.
תהיו טובים (ברכה סתמית אבל חביבה. מתגלגל על הלשון כמו שאנטי באנטי חסר משמעות. אז שנה טוב ותהיו טובים. ביי בינתים)
שלכם,
עדי
-------
נו טוב, הרי לא אדם כעדי זילברברג יסיים פוסט בלי לקרוא אותו ולהחליט שאי אפשר בלי להוסיף עוד כמה מילים. לא ככה?
אני רוצה לספר שני סיפורים קטנים.
1) אדם שהייתה לי הזכות לפגוש לפני זמן מועט. הוא מבריק, ומצליח בכל קנה מידה. כלומר - לפחות בהשוואה לסקאלה שלי. והוא גם סופר נחמד. לא שאני מתקנא. בכלל לא:)
אגב - גם הוא חש שחייו, לפחות המקצועיים, הגיעו למבוי סתום. שאין לו יותר חשק או עניין, או מקום שהוא רוצה לשאוף אליו בהם.
בכל אופן - כשאני משווה את עצמי אליו בתחום אז זה גורם לי להרגיש קטן. גורם להרגיש שבאמת אני כלומניק. הטובים באמת הם לא בינוניים+. הם מינימום מצויינים-. וזה כרגע בכלל לא רלוונטי לנסות להסתכל על כל מתווה החיים בצורה מאוזנת עם קארמות, תוצאי פרפר ושאר בולשיט.
2) אתמול מכרה אירעית/ספורדית אמרה שלמרות שבקושי הכרנו נגעתי בה איפשהו משמעותי. שזה, אני מניח, הדדי, אבל זה מסוג הדברים המעודדים הללו, שאומרים שיש לך מקום בעולם שהוא, ובכן - משמעותי.
סתם, לשם איזון.
יאללה, לא נטריד אתכם יותר. אלא אם כן ארגיש רצון וחשק לעשות את זה לאחר ההגהה הבאה זאת אומרת...
:);;;;)
(אני חייב לציין שאני מרגיש עוד יותר מעודד עכשיו, וזה ממש הורס את השוונג של הפוסט...שנוסיף עוד חיוך?)
(:) (חיוכים דביליים לפעמים באים טוב. כן - שוב המילה הזו. מה זה טוב? מה זו אהבה? מילים ריקות. עדיף להתבוסס בדיכאון ריאליסטי ניהליסטי או ש? בכל מקרה - שאשבור את המסורת ולא אסיים בנימה אופטימית/מעודדת?)
כנראה שלא -:)!
(אחרי ככלות הכל - צריך לזכור שהחיים שלי דבש ושהצרות שלי הן של עשירים. אבל - עדיף כנראה לשאוף ליותר. מה שלא עולה יורד. או משהו)
------
ובסופו של דבר אני עלול לחזור ולמצוא את עצמי חושב שאני נפלא, וזה יהיה ממש נורא, לא ככה? הנה, אני כבר כמעט מרגיש את זה קורה. ואני אפילו מקבל מרץ ודרייב ללכת על כל שאיפותיי השאופות למחצה. נקווה שיעבור מהר, ושקצת מחשבה צלולה תבליח לה בכל זאת. ועם זאת - שאמצא את הדרך אל האושר שלי, ואל הבאת האושר לאחרים. למה? ככה. נו - תחשבו לבד. אני כבר אמור לסיים את הפוסט. למה? ככה (כלומר - לא נכנס לזה, כי זה בטח יהיה משמים, ואני, הרי - אלגנטי)
