את מלחמת ששת הימים חיל האוויר שלנו פתח במתקפת פתע על בסיסי חיל האוויר המצרי - האויב מס' 1 אז, והשמיד אותו על הקרקע. זו הייתה פעולה מוצלחת, חכמה צבאית, והובילה לנצחוננו במלחמה בזירה המרכזית הזאת בקלות יחסית. את זה נדמה לי שרובנו יודעים. אנחנו גם יודעים איזה מחיר איום אנחנו משלמים בעבור הכיבוש שהמלחמה הזו הניבה לנו, אגב.
מה יש בפעולה הנוכחית שיכול להשתוות לכך? נראה שלצה"ל אין דרך יעילה להשמיד את האיום של חיזבאללה, או אפילו למנוע ממנו לפגוע בנו כרגע. וגם את זה כל מי שמבין עניין ידע מראש. כלומר - אם אזרחים ידעו את זה מראש אז על אחת כמה וכמה שהדרגים הצבאיים והפוליטיים היו אמורים לדעת את זה.
אז אם אין לנו יכולת לתקוף בצורה טובה את מטרות החיזבאללה אלא רק להרוס את לבנון האזרחית, ולגרום לה נזק עצום שהסיכוי שישניא אותנו סביר לא פחות מהסיכוי שיביא לסילוק החיזבאללה על ידם; ואם אין לנו שום אפשרות כרגע (ומדובר במחדל) להתגונן מפני הנשק שלהם, ואנו נמצאים במלחמה קשה של העורף, אז מה ההגיון?!
יש מי שיאמרו שאנחנו חייבים להמשיך במהלך הנוכחי, אחרת זה יתפרש כחולשה. על זה אני אומר - קודם כל - חבל שהתחלנו בכלל - מדובר כאן בטעות גדולה שלנו. וכן - אנחנו התחלנו את ההסלמה. החיזבאללה התגרה, אנחנו נסחפנו. החיזבאללה נקט בפעולה שמבחינתו (ויש גם צדק בהשקפה שלו) הייתה קלף למיקוח. מה היה רע לנו לו היינו משחררים אסירים וזוכים לקבל את החטופים שלנו - ויותר חשוב מכך - הבטחה לשקט שכולל את הפסקת ירי הקסאמים והזדמנות להניע את תהליך השלום?
אבל מעבר לכך אני אומר שלעולם לא מאוחר מדיי לנסות למצוא דרך לעצור את האיוולת ולנסות להחזיר את השקט, ואף לפתוח במו"מ ואולי בכל זאת להשיג כמה מטרות שכן ישרתו אותנו. ולו רק כי האלטרנטיבה שבה אנחנו בוחרים לא הגיונית יותר במישור ההישגים הפוטנציאלים, ובעיקר - גורמת נזק רב. גם לנו, אבל בתור בני אדם נאורים - בואו נשקלל ונגיד - גם ללבנונים. ושוב - מי שלא רוצה לרחם על הלבנונים ה"אויבים" שנפגעים כ"כ - שישקול את העובדה שהפגיעה בהם לא מועילה לנו.
יש מי שחושב לטווח הארוך. חושב שהמהלך שאנו עושים יביא לסילוק החיזבאללה וניטרול האיום הצפוני על מדינתו. על זה אני אומר - אשרי המאמין. סוריה ואיראן עדיין יושבות שם. גם אם החיזבאללה ייאלץ ממש להתקפל - מה שבכלל לא בטוח ולא נראה כרגע כאפשרות הברורה שמסתמנת. היה עדיף לנסות לקדם תהליכים של שלום ופריחה לאזור, לחצים דיפלומטיים, ועוד מהסוג הלא מלחמתי. נכון - המצב מסובך, אבל המלחמה לא עוזרת. בטח שלא התלהמות והשתלחות טיפשיים, והתחושה שלי היא שזה בדיוק מה שקורה כאן.
לצערי - אני רואה ממה שאני קורא ושומע בימים האחרונים (ולא שאני מופתע) שיש תמיכה מתלהמת ומשתלחת רחבה ביותר בקרב הציבור שלנו במהלכים המתלהמים והמשתלחים של ההנהגה וצה"ל. אני יכול רק לקוות שאיכשהוא בסוף יהיה טוב, ושהסוף הזה יגיע בקרוב בבקשה ובמינימום נזקים ונפגעים. אני יכול לקוות שהמאמצים הדיפלומטיים יישאו פרי, ואני יכול לקוות שבכל זאת האימפקט הזה שכבר נעשה יתרום להרחקת מלחמה עתידית יותר גדולה. אתם יודעים איך זה - לעולם יש הגיון מעוות נסתר. מעבר לתקווה ונסיון לייצר כאן עוד משו שאולי יבעור הלאה איכשהוא וייתפתח, אני לא יודע ממש מה לעשות כרגע. אני מקווה שדבריי הפצפיסטיים וההגיוניים לטעמי יחלחלו הלאה, יצטרפו לקולות דומים, ויועילו לנו
לפני 18 שנים. 17 ביולי 2006 בשעה 5:32
