אודה ולא אבוש - עימותים עושים לי רע. אולי אני כ"כ רוצה שקט פשוט כדי להרגיש טוב. זה היה ככה כבר בתור ילד כששמעתי שילדים הולכים מכות, וזה ככה גם עכשיו כשמלחמה משתוללת. הגוף שלי נע עם מחזורים של חרדה, שלאחריה יש מין רגיעה זמנית ומתוקה. אולי אפשר להשוות את זה למצב של המדינה שלנו...
ובכל זאת - מהרגע הראשון אני נזעק - להפסיק! למצוא את הדרך להנמיך את גובה הלהבות. גם כאן - ואגב - אני כל כך כועס על המחדל שבחוסר היכולת שלנו להתגונן, וגם להפסיק את התקיפות הפוגעניות שלנו. כן - אנחנו יותר חזקים. בינתיים יש לנו גם יותר מזל. אנחנו גם נוטים להאמין שאנחנו מוסריים יותר. אני קצת בספק בהתחשב בנזק האדיר שאנחנו גורמים בזכות כוחנו העדיף, וגם משום העקשנות שלנו לבחור בדרך העימות.
מה המטרה של כל זה? להרחיק את האיום לנצח? - סביר להניח שזה לא יקרה, ובינתיים - אפילו בצד שלנו האבדות קשות, וגם מבלי לדבר על האפשרות המפחידה של הסלמה נוספת והגררות למלחמה איזורית, המשך העימות כפי שהוא הוא רע וסיומו לא נראה לעין. אז כן - אולי בסוף נגבר עליהם נקודתית, אבל אנחנו סובלים מאוד בינתיים, וגורמים נזק בלתי ישוער למדינה שרובה לא תומכת ולא עומדת מאחורי הכוחות שמתקיפים אותנו, ושחלשה מכדי לעמוד מולם.
אני קורא לנסות להפעיל כל ערוץ דיפלומטי וטקטי להביא לרגיעה. אני גם קורא לכל מי שאחראי לדאגה על העורף להתחיל להיות אחראי!
הערב שמעתי שתתקיים בת"א תהלוכה נגד המלחמה. אתם חושבים שאם אצטרף זה ישנה משו?
לפני 18 שנים. 16 ביולי 2006 בשעה 8:25