היה היה לי בלוג

בימים האחרונים לא היה לי פנאי להתיישב ולכתוב כאן. הייתי עסוק בלהיות חרד, או מוקף משפחה, או מופיע, או עסוק בלנסות לסגור קצוות לגבי שחרור הסינגל-קליפ שלי לפני שאני מסתלק מכאן להודו בהמשך השבוע. בהנחה שאני אכן ארגיש שאפשר ליסוע מכאן ולהשאיר משפחה מרחוק.

המלחמה כידוע מאוד מטרידה אותי. בתחושה הזו אני לא יוצא דופן. גם בקריאה שלי להפסיק אני כבר לא מבודד כל כך כפי שהייתי בתחילה. הנושא בוודאי מורכב ואפשר לדבר עליו מאלף זוויות. אולי עוד אספיק להרגיש שיש לי פנאי להאיר כמה מהן מהפרספקטיבה שלי בצורה חכמה ותורמת.

חשבתי לכתוב על דוד וגוליית. כאלגוריה. פעם אנחנו היינו בצד של דוד, לא לפני עשורים רבים למעשה. היום אנחנו יותר גולייתים. למרות שגם גולייתים מנצחים לפעמים. אבל במלחמה יש רק מפסידים.
האמת - שגם בנסיון האישי שלי זכורים לי מקרים שבהם טכניקה גברה על כוח עדיף. אולי אני ארחיב על זה בקרוב או פעם.


רציתי לומר תודה להערכה שקיבלתי מכמה מחברי הקהילה לאחרונה (וגם בכלל).
כרגע - אין לי מסר חדש. רק תקווה שנסיים את עסק הביש הזה כמה שיותר מהר ובצורה כמה שפחות בילתי מוצלחת.