היה היה לי בלוג

כל אותם מקצועות נאלחים שהזכרתי פעם. האמת - אולי זה לא ממש המקצוע שנאלח. יותר התוכן שיוצקים לתוכו הרבה מהעוסקים בו. קצינים בכירים, או קובעי מדיניות בטחונית אזרחיים למשל, שמזמן הייתה הפעם האחרונה שהם הבינו לאשורו את המונח צבא ה ה ג נ ה לישראל.
אנחנו יודעים יופי להתקיף, אבל האמת היא שהכספים והמאמצים היו צריכים ללכת בכיווני התגוננות. לא בנסיון חצי פתאטי להתקיף תוך שמירת המוסריות.
כספים היו צריכים להיות, ויהיו צריכים להיות מופנים למיגון. גם אם זה מיגון חכם ומתקדם. למעשה - בעיקר. ואל תגידו לי שאי אפשר. חוסר ההתגוננות שלנו הוא נלעג. וזו לאו דווקא שאלה של יכולת, בטח לא של פונטנציאל - זו שאלה של מדיניות.
לצאת למלחמה הזו היה מהלך רע ונמהר, ונעשה בידי אנשים שלומיאלים וכוחניים, שככל שהבנתי מגעת - היו חסרי אחראיות וקצרי ראות. גם מהירי חימה וציניים אולי.

ויש לנו הרבה אויבים מסוכנים לא פחות להתכונן להתגונן מפניהם. מישהו אמר רעידת אדמה או צונמי שיכולים מילולית לקרות כאן בכל רגע נתון?
והמערכות של הבריאות והחינוך? איכות הסביבה?
ואיפה מתחבאת השאיפה לנאורות בארץ הזאת?

מהזווית שנחשפתי אליה עד כה צפון קוריאה ואיראן אכן מטורפות יותר. כל אחת בדרכה. המשותף הוא אין ברירה שיש לאזרחים שם להיות כפופים למנהיגהם. האמת - תמיד אפשר למצוא מקבילים בכל מקום. מה, היפנים שעובדים כמו מטורפים או האמריקנים יותר טובים? והרי אנחנו יודעים עד כמה הדיכאון שמותיר המירוץ בארצות אלה נפוץ בהן. וגם שם הנאורות במאבק קיומי.
יש לי שאיפה לשפר. ואני מתחיל אותה מכאן - ממה שמקיף אותי. ואני מתעסק במלחמה שצריכה להיגמר באינטנסביות רבה כי זה דחוף.

יש פתגמים: מעז יצא מתוק, או לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת לה בהיפוכה. משניהם אפשר להפיק תקווה שיהיה כאן טוב אחרי הרע בו אנחנו גדושים כרגע. אבל בתור בני אדם יש לנו בחירה לנסות להשפיע. התוצאות גדולות עלינו, אבל ההתכוונות היא הדרך היחידה עבורנו. רק אהבה מביאה אהבה. אלימות גוררת עוד אלימות. מה יש - הבא להורגך השכם להורגו עדיף על להפנות לחי שנייה? האמת - אולי. בכל זאת צו קיום. אבל מצד שני - פצפיזם אולי יביא שלום, והשתדלות והשקעה תבונית במציאת דרכי שלום או לכל הפחות - ניטרול העוקץ של היריב וחיבוקו אמורים להביא תוצאות הרבה יותר רצויות. גם ספציפית כאן ועכשיו, וגם בכלל.




יש הרבה טענות שמועלות נגד השמאלנים לאחרונה. חלקן אפילו בשפה תרבותית ובמסווה של הגיון. לא שאני מזלזל - אולי אני פנאט ולכן ההגיון צורם לי. על כל טיעון כזה אני יכול להביא טיעון נגד, וזאת מבלי להיות מיומן יתר על המידה בויכוחים, או הסטוריון יוצא מן הכלל.
אני בהחלט יכול לומר שהמאמרים של השמאלנים שרואים לא מעט גם מהם, טעונים בלא פחות היגיון והישענות עובדתית. לטעמי יותר. מה שבטוח - הכיוון שלהם הרבה יותר חיובי.

לסיכום - להתחיל בבקשה להשמיע קולות חושבים ורוצי טוב. לא לחשוב שאנחנו צדיקים, כי אנחנו לא. אולי, ורק אולי, יש לנו עדיפות מוסרית. בטח שלא אבסולוטית. בדיוק כמו שיש לנו יתרון צבאי, כלכלי, טכנולוגי, משאבי אנוש וכו'. יתרון לא אומר שאנחנו טלית גאונה שכולה תכלת מחוסמת. את המלחמה הזו אפשר לעצור - יש הרבה יוזמות שאפשר להתפתח איתן בחוכמה. ותוך כדי - לזכור שהדרך עוד ארוכה עד שנגיע למנוחה ונחלה, אז כדאי להתחיל כבר לצעוד בה במשנה מרץ, ובכיוון הנכון.