נדמה לי שחברה שלך הלכה לקראתי בצהריים, בפעם השנייה שעברתי שם בשיטוטיי. בדיוק אחרי זה, מתוך החיפוש, סימנתי לי את המקום - שתי הצעות מפתות.
חזרתי בשעה היעודה, וקלטתי אותה, אם אכן בה המדובר. מאחוריה היה מקום פנוי. התיישבתי. הייתם חבורה גדולה, והשקיעה הייתה מחויבת עתה להיות דרככם.
ואז הבחנתי בך - מלאת חיים, נעה בחושניות, יפה באופן שמיידי לי כמושך, חברותית וחייכנית עד מאוד, אנרגטית, ומופיעה לי בדיוק לפני השקיעה. עניינת אותי לא פחות ממנה, ונדמה היה שאת רוקדת למעני - משתמשת בכל הטריקים שלך, ושתי חברותייך מחרות מחזיקות אחרייך. יכולתי לדמיין את כולכן בעירום, אבל קצת אחרי שזה נהיה ממש מוחשי איתך דרך האלכוהול, תפסת יוזמה והצעת לי הצעה שנאלצתי לחמוק ממנה בתירוץ של פיסת אמת שאפילו לא ניסתה להשמע משכנעת.
רציתי לומר לך שאת גורג'אוס, ולוולי עם כל שגיאות הכתיב שכבר הרצתי במשפטים מתוחכמים במחשבתי. להתנצל בפנייך על סירובי המחויב בצורה מחמיאה. הסתפקתי בלוולי ונסיון נואש להבין את המבטא שלך. חברותייך התקבצו סביב וניסו גם הן את מזלן.
התרחקתי משם, מחויב, מוחמא, מאכזב, מכונס בעצמי, אך לא מרגיש מדוכא. כנראה שגם לא ממש יצירתי.
מדי פעם באה לי מישי כזאת. את היית מהבוטות ביניהם, אך לא חלילה גסה. קיומך ימשיך בכתביי אצלי. קיומי אצלך מה?
הרבה מחשבות עברו בראש. הרבה אם ואולי. תהיי חקוקה לנצח במשבותיי, והרהוריי ישתמשו בך כסטיגמה.
ופיסת דמיון אחרונה - ומה אם הייתי אומר לך אמת אחרת - שאת טיפוס חברתי אמנם, אבל אני אהיה כישלון בסיטואציה, ואולי בא לך לבוא איתי עליי ב1 על אחת?
לפני 18 שנים. 4 בספטמבר 2006 בשעה 14:56
