איזידור שירת איתי בצבא. הוא היה גלותי שכזה. לא נמוך, לא גבוה. רחב. שמן. מזיע תמיד, בדיוק כמו שניתן לצפות ממי שכנראה הגיע לארץ, ממדינה קרה. פניו היו זרועי – סוג של בועיות כאלו – שקופות – לבנות. איזידור לא היה חכם. כך לפחות התרשמתי. נדמה לי שהיה מכונאי של משהו. מאלו שעובדים יום שלם תחת הטנק.
ריחמתי על איזידור. ומדי פעם החלפנו "היי" כשחלפנו זה על פני זה, בדרך לשם או לכאן.
באותה שבת, שנשארנו בבסיס, התארגן לו משחק כדורסל. איזידור נבחר אחרון. מאלו שמשלימים את החמישייה של הקבוצה השנייה, לאחר שבראשונה יש כבר חמישה שחקנים, ובשנייה – ארבעה. איזידור היה העשירי.
התחלנו. אני שמרתי על איזידור. אף אחד אחר לא רצה לשמור עליו, וחרף האיטיות, הוא ידע להתקדם קרוב לסל, ודווקא קלע ממש לא רע. לכן – היה צריך לשמור עליו. התנדבתי לשמור עליו, ונגעלתי. אבל ריחמתי עליו. אז שמרתי. ואגלי הזעה שביצבצו בכל מקום... והיו כאלו שניגרו על פניו.
פעם בכמה זמן, אני נזכר באיזידור. כשמישהו מזיע או מדבר במבטא הרומני הכבד הזה או כאשר משמיעים את השיר ההוא, בביצועה של שולה חן. ובכלל, איזידור זה שם של חמור, לא?
ריחמתי עליו, כי חשבתי שהוא לא מודע. וכמה יהיה לו קשה בחיים, עם ארסנל התכונות והמראה שקיבל עת נולד.
***
התבוננתי בה ישנה. היא אפילו לא טרחה לנגב את הזרע שלי ממנה. על הפנים, ועל החזה. היא חושבת שהצליחה לגעת ושהסקס הזה, והמילים שלי – אשר רובן ריקות מתוכן – הן התחלה של משהו חדש. מיוחד. מרגש.
ושוב, כמו אז, כששמרתי על איזידור, הרגשתי גועל. אבל הפעם זה היה הגועל שלי מעצמי. וכמו אז, כשריחמתי על איזידור ריחמתי גם עליה. על זה שנפלה, ממש כך, על מישהו שיש לו כל כך הרבה לתת, ועל זה שהיא מסתפקת בעשירית מזה, שמבחינתה הם המון.
***
ואיזידור בטח עובד עכשיו, כמכונאי או מחסנאי איפשהוא. וטוב לו. נשוי למישהי כמוהו, ושני ילדים, ומשכנתא שאוטוטו נגמרת. והיא? היא תמשיך הלאה, למישהו שייתן לה מה שמגיע לה. באמת מגיע לה.
ואני ארחם על איזידור, וארחם עליה עכשיו, ואולי בעצם, אני מרחם על עצמי.