הדמיון של הילדים, תמיד מרתק. הוא מרתק, ואנו בכלל שכחנו, איך גם אנחנו היינו כאלו, לפני שידע הרס לנו את רובו. טוב. כמעט לכולנו.
ילד, כשיראה ציור או בכלל, דבר מה אמורפי, יוכל להגיד שזה דומה ל...וייתן כמה וכמה דוגמאות. ואנחנו? אחת. גג שתיים. הידע בא על חשבון הדמיןן.
***
וגם התמימות. החיים מצלקים אותנו. אנחנו חווים. שומעים. קוראים. אנחנו צבועים; שומעים על "בגידות", נשבעים שלא "נבגוד" ועושים זאת. או רוצים, אבל מפחדים להיתפס. תולים את המניעה במוסריות, עלאק.
אפילו המילה - בגידה, היא צביעות. בוגדים צריך להרוג, לא? לתלות בכיכר העיר.
***
מתי מבינים? מתי מבינים שאין שחור ולבן, וגם גוונים של אפור - לא באמת מסוגלים לצייר פיסות חיים? מתי מבינים שתאים זוגיים, לא חייבים להיות רק זוגיים, ותא משפחתי יכול להכיל נספחים, חלקם חסויים? מתי נעריך, בלי שיפוטיות מתחסדת, את אלו שיכולים להיות גם וגם? כי הם רוצים לחיות? ולהרגיש? וכי אישה אחת לא יכולה לתת ה כ ל, או שגבר אחד, מושלם ככל שיהיה, לא יוכל לתת, הכל?
מערכת יחסים היא לא one stop shop.
מי שחושב אחרת, צבוע. מי שכאן מצא זוגיות כזו - הוא בר מזל.
***
ומה עושים כשנמצאים על סיפו של מסע? מישהי שפורטת על כל נים בלב? בנפש? מישהי שהיא באמת... נקייה, מלאת תום, עד שלקח לי חודשיים לקלוט, שיש דבר כזה? ומי יקרה, כשאראה לה את המכתשים? לא את המקומות הפגועים. אותם היא כבר מכירה. אלא את התוצאות?
והאם הפעם, יקרה מה שלא קרה? האם לוותר מראש, תחת ביסמא אבירית של - מגיע לה מישהו אחר,שהוא לא אני- או להאמין, עוד פעם אחת, שיש דבר כזה. נו, אתם יודעים.
***
הלוואי שהייתי רואה בי, את מה שהיא רואה. כך היה לי קל יותר להאמין.
