(פסח האחרון)
לבשתי חולצה שחורה וחצאית סגולה עם שכבות תפוחות והשיער שלי חייך אלי בבוקר. ישבתי שקטה ונעימה בכל זמן קריאת ההגדה וספרתי את הדקות עד שאוכל לברוח לרגע לשירותים. ישבתי שם על השטיחון המלוכלך עם הבגדים היפים שלי ומצלמה דולקת אל מול הפנים המחייכות שלך. היה לי נעים לדעת שגם אתה מתחמק מהארוחה המשפחתית ובא לראות אותי במקום סודי שהוא של שנינו. הקשר הזה לא נמשך הרבה זמן, אבל הוא הזכיר לי בדיוק מה אני רוצה:
דקות ארוכות שנאספות לימים ולשעות ששייכים רק לנו. לברוח מהשגרה כדי לחזור אליה אחר כך קצת יותר שלווה. בדמיון שלי לבשתי שמלה כתומה וסרט מסביב לשיער וחיכיתי בשקט בכניסה לחדר עד שתבוא לחבק אותי. או, במילים אחרות, אני לא רוצה אף אחד שמעדיף סטירה על פני חיבוק. (חיבוק אמיתי. עם ידיים מסביב שמועכות ואף שמריח את הבושם והבגדים ואת הריח שלך שמתחתיו, וידיעה שכלום לא מפחיד יותר)
