לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

תהום​(מתחלפת)חשבון מאומת

להיות השמש

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 20 שנים. יום שני, 29 בינואר 2007 בשעה 18:32
זהו עכשיו רישמתי סיימתי את הקורס
והיום הלכתי לקחת את התעודה.

ואני חייבת למצוא עבודה, ממש חייבת.
אני עובדת באיזה מסעדה בנתיים רק שיהיה לי בכל זאת כסף ממשהו.
אבל אני חייבת לעבור למשהו יותר רציני
שאני אוכל להתקיים קצת יותר.

אבל ממש קשה לי יש לי כאב נוראי בחזה כבר יותר משבוע ובדקתי והלכתי לרופא והוא נתן לי וולטרן ואני מקפידה לשים אבל עדיין כואב לי כשאני עושה חלק גדול מהפיעליות השיגרתיות
כמו לקום, ללכת, לנשום, כל מה שקשור במאמץ פיזי ואפילו להתעטש.
וביום שבת נושי הציע את הרעיון שאולי אני אסתובב בלי חזיה כי היא גורמת לכאב לא להירפא.
ומאז אני משתדלת שלא להסתובב עם חזייה ואז באמת יש שיפור בכאב. אבל כשאני עובדת זה בלתי אפשרי להסתובב בלי חזייה ואז אני חייבת.

טוב נקווה לטוב.
לפני 20 שנים. יום רביעי, 17 בינואר 2007 בשעה 6:01
אז זהו הדברים שלי חזרו לקן הציפורים.
אני שמחה שאין איזו עליזות רומנטית כי לרוב אחריה תבוא נפילה, ומכן אנחנו רק יכולים לצמוח ולעלות.
אתמול שיחררתי מחסום גדול בכיתי ודיברתי. והוא ממש יצא החוצה ושיחרר אותי.

התחלתי לעבוד אבל אני עדיין מחפשת עוד עבודה קצת יותר רצינית.
הייתי רוצה להיות קצת יותר רצינית בחיפוש ולראות את עצמי יותר פרודוקטיבית
אני מנסה לשנן לעצמי את זה, אבל כנראה שעד שאני לא באמת אחליט עם עצמי להיות פרודוקטיבית יותר זה לא יקרה.

אתמול היינו בגנון התלהבתי לפני כולם במעיל הפרווה שלי וסחטתי מכולם מחמאות.
והייה ממש נחמד היו הרבה אנשים יפים ונחמדים.

הסופ"ש מתקרב והמוח הסוטה שלי עובד שעות נוספות...
לפני 20 שנים. יום שישי, 12 בינואר 2007 בשעה 17:03
טוב אני לא יכולה להמשיך להתחמק מזה,
הדיגדוג באצבעות והמחשבות שמתכננות את הפוסט הבא
אז כן אני כותבת.
לפחות אני משעשעת את עצמי...

לפני איזה חודשים הלכתי עם אחותי לקסטרו בקניון רחובות והתענגתי על מעיל פרווה מ-ה-מ-ם
הייה כל כך כיף ללבוש ולהרגיש שהוא שלי עד שראיתי את המחיר ואז הוא הפך לפנטזיה נעימה שלעולם לא יהיה שלי... אבל לא עוד ויש לי מעיל פרווה מהמם.
התלהבתי ממנו כל כך ושחזרתי לקורס ברמנים הייתי חייבת להראות אותו לעופרה מהמכולת (בשבילך עופרה...)
וגם סיפרתי לאחותי שונוס קנה לי את המעיל והיא אמרה "איזה מקסים וחמוד הוא והלוואי ולפחות החבר שלי הייה קונה לי מעיל פרווה"
והיום שהייתי באזכרה לסבא והראתי אותו למשפחה והם אמרו שהוא ממש יפה ונורא מתאים לי ואפילו דודה שלי ביקשה למדוד והיא אמרה לי "כן, הוא מאד אוהב אותך"

במהלך השבוע עשינו המון סשנים, סקס ואורגזמות מטורפות אז אתמול בשביל קצת להירגע שיחקנו WWE והיה ממש כיף ומשעשע,

בכלל כל השבוע עבר בצורה מאד רגועה ונינוחה, הרגשתי שאני ממש נושמת ומכניסה אוויר חדש ונקי לריאות. קדמתי את עצמי והצבתי לעצמי מטרה חשובה עד תחילת הקיץ ואני אעמוד בה!
הרגשתי שאני מאד תורמת ונותנת מעצמי בבית (בקן הציפורים) בכל הקשור בעשייה ובכלל בהרגשה שאני כאן. יצא לנו המון לדבר עלינו ועל כל אחד בניפרד ובאמת עשה לי מאד טובה להרגיש חלק מהותי ממשהו שחשוב לי באמת, ולהיות שותפה מלאה בהחלטות ובהתלבטיות הקשורות בחיים.
לפני 20 שנים. יום שישי, 5 בינואר 2007 בשעה 10:31
לא כתבתי כמה ימים כי הרגשתי שאני חולה מיד בשביל לכתוב אז וויתרת

גיליתי שבעל הבית ששמרתי על הילדות שלו במשך כמעט שנתיים
מואשם בעבירות מס בראשויות.
מזעזע, חשבתי על הבנות שלו איזה מוזר זה יכול להיות בשבילן עכשיו.
ותמיד הוא הייה מאד נדיב איתי והייה מעגל לי ב50%.... כן כסף קל.

אני חרמנית אבל אני לא חושבת שזה המקום לכתוב דברים כאלו בעיקר בגלל התגובות שיגיעו אחר כך.

בסה"כ די החלמתי אבל עדיין אין לי את כוחות למרטון דייטים על ימין ועל שמאל. אני רוצה משהו יותר אמיתי משהו עם סיכוי גבוה יותר להצלחה למשהו מהנה וכייפי.
ובכלל האווירה האמסטרדמית בחוץ לא עושה חשק לדייט, אלא חשק לבית חם ועמוס בסקס וסשנים ואורגזמות מטורפות.
ובעיקר בא לי להישלט להיות פעילה כמו שצריך על כל השבוע שישבתי בבית.
לפני 20 שנים. יום רביעי, 3 בינואר 2007 בשעה 10:03
חיוך
:)*

וזה הכל.
לפני 20 שנים. יום שני, 1 בינואר 2007 בשעה 14:46
אני בנאדם שהיגיינה חשובה לו מעל לכל.
אבל בעיקבות החום והמחלה לא התקלחתי מיום שבת בערב
זוועה...
ניראה לי נורא קר המחשבה להתפשט להיכנס למקלחת עם מים
ועוד אחר כך לצאת החוצאה.
אבל אין מה לעשות- מקלחת אני באה!!!
לפני 20 שנים. יום ראשון, 31 בדצמבר 2006 בשעה 17:48
זה ממש מבאס להתחיל ככה את השנה
כבר מיום שישי התחיל השיעול הנוראי ואתמול בלילה נוסף לו החום הגבוה
כל הבוקר-צהורים ונוס טיפל בי וכיסה אותי ועזר לי להחלים ואז הייה לי טרמפ הביתה.
את תחילת הערב שלי התחיל בתור ארוך ומאיים לרופאה אחרי שמאתמול אני סובלת מחום גבוה ושיעול מלוכלך והמון נזלת מגעילה.
אחרי שעה ומשהו בתור ניכנסתי לרופאה שנזפה בי על מצבי ושרק עכשיו אני באה אלייה.
מפה לשם מדובר בדלקת ריאות והיא ביקשה לאשפז אותי.
באתי הביתה אירגנתי תיק קטן עם ציוד בסיסי ונסעתי לקפלן לבד.
אבא שלי ממש התרגז אליי שאני חולה ואפילו לא ממש האמין לי שאני לא מרגישה טוב וכל הזמן רב איתי ואני ממש לא במצברוח לריב איתו.
טוב הגעתי לבית חולים לקח זמן עד שהתייחסו אליי קיבלתי כל מיני כדורים ותרופות שדי מיסטלו אותי אבל אז בא אליי אחד הרופאים ואמר שהוא משחרר אותי עקב שריפה בבית חולים אסה"ר ושהמטופלים שלהם באים להתאשפז כאן.
טוב בתכלס העדפתי לחזור הביתה ונסעתי הביתה.
ועכשיו כלום שום דבר רק לישון וזה ממש מבאס שככה אני מתחילה את השנה החדשה.
ועוד עכשיו מחכים לפני כמה ימים טובים של רביצה בבית.
לפני 20 שנים. יום חמישי, 28 בדצמבר 2006 בשעה 17:15
ת'אמת אני מתרגשת היום ההפעה
למרות שהפעם אני הרבה פחות מעורבת מהפעמים הקודמות
אבל זה תמיד מרגש.
לראות אותו נותן את השואו שלו מכל הלב ובצורה הכי מקצועית
אני מקווה שיהיה מעולה כמו בהופעה הקודמת.
לראות את כולם
להשתעשע עם כולם
פנים מוכרות ופנים חדשות שתמיד כיף לפגוש.

ואני באה חמושה באישתי המהממת!!!
לפני 20 שנים. יום שלישי, 26 בדצמבר 2006 בשעה 17:30
החורף הגיע וקר.
זה קור שמקפיא את העצמות ואני רועדת.
הגשם לא מפסיק לרדת כמו דמעות.
אני נזכרת שבחורף הקודם הייה לי חם בלב וזה התפשט לכל הגוף ואני מתגעגעת.
נזכרתי שבפעם הקודמת שירד גשם התעוררתי וישר הערתי אותו "מאמי יורד גשם"
זה עצוב לישון במיטה קרה ושאף אחד לא מחכה לי שם.

היום אני מבינה כמה שאני אוהבת את האהבה.
כל כך חסר לי שאין לי אף אחד לדאוג לו וגם שאני דואגת אז העזרה היא מאד וירטואלית ולא משהו אמיתי וחמים. שאין לי שותף לסיפורים שלי, למחשבות שלי, לרגשות שלי ולשטויות שלי ולהפך אני לא שותפה לאף אחד.

אני בת מזל דגים שידועים ברומנטיקה שלהם וזה הורג שאין לי מישהו לאהוב. והכאב הכי גדול שהייה לי הכל לא ניצלתי את האהבה הזאת ועכשיו היא אולי זיכרון.
לפני 20 שנים. יום שני, 25 בדצמבר 2006 בשעה 19:58
אתמול אחרי שהכלוב נפל הייתי עוד ערנית ודי השתעממתי.
אז נכנסתי למסנג'ר וקבעתי עם בעלי שהוא הידיד הכי טוב שלי כבר שש שנים
לראות את ריקוויאם לחלום סרט שתמיד מכניס אותי לסרטים אחריו.
קבענו שזה סרט לחורף ובאתי בטרנינג שחור וחולצה ורודה
הסרט הייה קשה כרגיל וגם כאשר הסרט ניגמר עדיין ישבנו ובהיינו במסך הכחול.
אחרי זה ישבנו, דיברנו וצחקנו על החיים על בדס"מ ועוד ועוד.

היום הייה לי ממש קשה לקום אבל לקראת 11 הצלחתי סוף סוף לקום והתארגנתי ויצאתי לקורס ברמנים.
קצת לפני שהגעתי ונוס מתקשר אליי ואומר שבא לו לרדת לי.
בגלל כל הבלאגן של הסופ"ש לא רציתי להעיק עליו, ולכן לא יזמתי שום דבר לגביו.
אני מצידי שכל היום הראש שלו יהיה תקוע לי בין הרגלים שלא יזיז משם את הלשון לרגע.
הגעתי אליו ובגלל חוסר הזמן הכל התנהל די מהר באתי הלכנו לחדר התפשטתי ועליתי על הפנים שלו. התחלתי לזוז לפי הריגושים ובום גמרתי. אחר כך שכבתי והוא המשיך לרדת לי עד שגמרתי עוד שלוש פעמים. ואז התרוממתי מעליו וצחקתי עליו ועל הזין שלו וסיפרתי לו על מעלליי אתמול והוא גמר.
ואז ניפרדנו לשלום והלכתי לקורס ברמנים.
כשהגעתי ראיתי את המדריך שלי שלא פיספס את החיוך המסופק שהייה מרוח לי על הפנים
והוא אמר לי שהוא לא מספיק לחשוב על מה שהייה בנינו לפני שבוע וחצי והוא מת להיפגש איתי שוב ואפילו לא למטרות סקס אז צחקתי ושאלתי "אז למה ניפגש?"
אחר כך במהלך השיעור הייה בנינו עוד איזה פלירט כשניגשתי לצד לשתות והוא נגע בי בלי שאף אחד ממש יכול לשים לב והתסכלתי עליו וחיינו חיוך די דבילי.
שבוע הבא יש לי מבחן מעניין כמה אני אקבל???

בימים האחרונים אני הרבה מחייכת לגברים שווים ברחוב והם תמיד מחייכים בחזרה ואז אני מדמיינת אותם קשורים למיטתי ושוב מחייכת וגם הם אבל אני בטוחה שהם לא יודעים למה אני מחייכת שאני חושבת עליהם.