להיות השמש

זהו הוא נישבר
לא שקרה משהו מיוחד.
רק פתאום נוחתת ההבנה והסתגלות למצב החדש
והלב נישבר.

היום שיצאתי מהטיפול בדיוק ראיתי אותו עובר עם האופניים "במקרה"
זה הייה כייף לראות אותו "סתם במקרה עובר"
ואז קראתי לו "דן" והוא עצר ודיברנו והתחבקנו הוא גם ניסה לגעת בציצי אבל לא ממש נתתי לו.
ואז כל אחד מאיתנו הלך לדרכו.
כנראה שגם אלוהים תיכנן את זה ככה שפשוט ניפרד ככה באמצע היום.
כי אז בדיוק ניגמרה לי הסוללה ואז שהוא התקשר והשאיר לי הודעה מתוקה שאם אני רוצה לבוא והוא יכין לי מיץ תפוזים סחוט ומרק עוף אבל כבר הייתי בדרך הביתה ולא שמעתי את ההודעה עד שהגעתי הביתה והטענתי את הפון.
ואז גם שמעתי הודעה זועמת מאבא שאני אביא לו את האוטו כי הוא צריך לתקן אותו בת"א.
וככה שהייה יכול להיות כל כך מתאים הכל ביחד אם רק הסוללה לא הייתה ניגמרת.
עכשיו האוטו שבק חיים וזה די קריטי ובעייתי, הוא גם ככה טרנטה אבל הוא החזיק אותי די הרבה זמן וכל מיני נסיעות מוזרות וגם מעשים מוזרים בתוך האוטו...
אחר כך קידמתי את נושא העבודה שלי והלכתי לכמה ראיונות והלך די בסדר.
ועשיתי גם סיבוב בקניון רחובות וקניתי פרווה, חגורה ותחתונים עם לבבות (יותר נכון אבא קנה לי)
ואז ראיתי את הבושם שלי שאני הכי אוהבת גוצ'י ראש רד במחיר ממש מצחיק ועוד הבקבוק הגדול
אבל אני חייבת רק אחרי שהויזה תרד אחרת אני אקבל שוב פון מסבטה מהבנק.
הפכתי להיות מפונקת. סתם לא באמת אני חולה אז מותר לי.

פנטזיה: אני אומרת לו שאני רוצה שנחזור ואנחנו חוזרים.
וכל הבעיות שלנו שדיברנו עליהם נפתרות ואנחנו רצים קדימה.

סיוט: אנחנו חוזרים שבועיים הכל נפלא אנחנו בשמים המון סקס, סשנים, צחוקים, דיבורים מתוקים, שיחות נפש. ואחרי שבוע ירידה דרסטית אחרי שבועים חזרה למצב הקודם שהוביל לפרידה
אחרי זמן המצב גרוע הרבה יותר ונושא הפרידה שוב ניתקע באוויר

מציאות: אנחנו עוד לא יכולים לחזור, כי אם נחזור שום דבר לא יפתר והכל יהיה כמו הפסקה קטנה ושום לתוך כל הבעיות והסיוט יתממש.

המשבר של הגעגוע ושל החסר הגיע
אני כל כך רציתי להגיד לו שנחזור והכל יהיה בסדר
למרות שאני עמוק בפנים יודעת ששום דבר לא הייה משתנה לפחות לטווח הארוך
וגם אני יודעת בוודאות שזה לא הייה יוצא מהמקום הנכון אלה מתוך הגעגוע.
ואני מאד מכירה במצב שאני חייבת את הזמן הזה לעצמי ובשבילי.
וזה משאיר לי חלל ריק בפנים.

כבר הייתי במיטה והייתי כל כך בטוחה שאני הולכת להירדם עוד מעט
הייתי ממש עייפה ואני גם חולה
ובסוף בהחלטה של הרגע החלטתי שאני יוצאת אתמול
דיברתי עם אישתי המהממת וקבענו
אבל עד שהכל קרה השעה הייתה כבר איזה שתיים בלילה ויצאנו.
הגנון הייה מלא באנשים אבל משום מה את רובם לא הכרתי
אבל הייה נחמד לפגוש אנשים חדשים
וכמובן הסלב הידועים כחולית, בלאדי, שוטרת, שרמוטל ופייר אין צ'ינס שהייתה קצת עצובה
הראתי בגאווה את התחת שלי והסימנים שעליו לכל מי שהכרתי.
הייה טפיל שהרג אותי ואת עין צופיה "את על הזין שלי, בואי תראי מה עושים לחבר שלי"
מה אנשים לוקחים....
אחרי זה ראיתי את אישתי על הרצפה לרגליי המאסטר שלה ומיזמזתי לה את התחת
הדבר הכי מבאס הוא שאני חולה ולא ממש רציתי לשתות אלכהול אז כל הזמן עם המים. איכסס
וגם לא ממש יכלתי לדבר הרבה כי הייתי צריכה להרים את הקול מה שגרם לסט שיעול כבד.
אחר כך ראיתי את אישתי קשורה לצלב הראשי התקרבתי אלייה והתחרמנו בזמן שהמאסטר מצליף בה. ואז אני שומעת מישהי חמודה שואלת "את תהום?" אני מנידה בראש לכן ורואה שזאת פלאשבק המתוקה דיברנו וגירשתי ממנה את אותו טפיל שקודם זין לי ת'שכל.
אחר כך נסענו לאגדיר ודיברנו תפסנו שיחה עמוקה על מהות השליטה והכניעה
ואחרי שטרפנו אגדיר חזרנו הביתה.

והיום אני חולה מתה.

מיום רביעי בלילה שסיימתי את הקורס ברמנים
ועד לפני כמה שעות כמעט שלא ניפרדנו רק לכמה שעות ביום חמישי
הייה מדהים שיחות נפש עמוקות, בדיחות שלנו, דמעות, כאב משותף, צחוק מושתף, סקס, אורגזמות מטורפות, הרבה אומץ ומחסור גדול שנישבר (החדרת הפלאג לתחת שלי), הרבה תמונות שלנו ושלי, המון שיתופיות ומעורבות על התקדמות האלה בחיים ובכלל,
קצת אוכל אבל טעים והמון אהבה.
ככה עברו עליי הרביעי,חמישי,שישי.
אני בענן ורוד ומתוק
ועכשיו צריך לרדת ממנו.
באסה!!!

ממש נישבר לי הזין אני כל כך מתוסכלת מהבית הזה
אבא שלי מבקר אותי על כל דבר שאני עושה (והוא בחיים לא עשה את זה)
הוא לא מפסיק לקדוח לי בראש על כמה שזה מבוזבז הקורס ברמנים
ומי שירצה אותי כברמנית יקבל אותי בכל מיקרה
ודווקא שאני עשיתי סיבוב פאבים בת"א חלקם כן דרש ברמן מנוסה
הוא חיי באופריה כזאת מפגרת
שהכל נעשה בקומבינות "הבן של זאתי יעשה טוב ויקבל אותך כברמנית בדיסקו קיד"
סורי אבל אלו לא השיאיפות שלי בחיים.
התעצבנתי עליו וצעקתי שיפסיק להתערב לי בחיים ואני חייה אותם לבד!
ואחרי זה כמובן איך אפשר שלא לריב על האוטו
הוא בכלל לא מבין את המצב שאני אצטרך לחזור בלילה משם
ואין משם ממש אוטובוסים או מוניות שירות ובכלל זה המקום הכי לא סימפטי להיתקע בו בלילה.

כואב לי הגרון מלצעוק עליו.
וכל כך חסר המקום שמישהו יקשיב, יבין וינסה לעזור כי באמת איכפת לו

רציתי לבוא
להשכיב אותו במיטה
להדליק את האור האדום
לשים את הראש על הכרית
לכסות את כולו בשמיכה שאני הכי אוהבת
לבדוק שהרגלים מכוסות היטב
להביא לו את כרית "חיבוקי" ואטמי אוזניים.
לדאוג שיש לו שתייה
לחבק אותו
לשים את הראש שלי על הגוף שלו ולהרגיש את הנשימות
לנשק אותו על השפתיים
להגיד לו "אני אוהבת אותך מאמי"
להתבונן שוב בעיניים המנצנצות
להגיד "לילה טוב מאמי וחלומות מתוקים"
ולכבות את האור

אוף אני מתגעגעת אליו
היום שהרגשתי לא טוב ניסיתי לשחזר את התה המעולה שהוא הכין לי שהייתי חולה
אבל לא הייה לזה אותו טעם כי לא הייתה בו אהבה.
היום בפינת הקליפ הייה הקליפ של הראל סקעת הייה השיר "ואת"
זה שיר מחורבן ואני לא אוהבת אותו אבל הקליפ צולם ברחוב פלורנטין והוא ממש עובר על כל אחד מהמקמות שהייה הולכת לשם אם זה למכולת או לפאבים והמסעדות שליד.
שהלכתי לסופר פראם עברתי בבשמים של הגברים ועברתי על הבשמים שיש לו
כל אחד ואחד מהם הוריד לי דמעות.
אני מנסה להיות חזקה
ולא לדבר ולא להיות אובססיבית לכלוב ולמה הוא כותב
אבל יותר מידי איכפת לי חשוב לי לדעת מה קורה עם הבנאדם שאני אוהבת בשביל להתעלם.
ושאני חושבת בצורה השכולה והבוגרת אני יודעת שאין אפשרות אחרת
אבל עדיין חסר לי
החיבוק החם
הנשיקות המתוקות
השאלה "איך עבר היום?"
לשמוע אני אוהב אותך

היום עברתי על התמונות שלנו וניקרע לי הלב.

איזה יום מתיש...
קמתי בבוקר עם כאב גרון נוראי
הקמתי את עצמי כי אני חייבת לעשות כמה סידורים
ותיכננתי שבמהל הניום אני אלך לרופא
הגעתי למס הכנסה חטפתי חום מכמות האנשים שהיו בתור מול אי הפקידות שעובדות
בסוף נכנסתי הפקידה אמרה לי שאני צריכה לדווח מה קרה איתי מאז ינואר השנה ולהביא כמות "קטנה" של טפסים שרק מלשמוע מה צריך הכאב הגרון הגביר את העוצמה.
אחר כך הלכתי לבנק בראשל"צ כדי למשוך לייפ סטייל אחרי עשרות בדיוקות של הכספריות ושל הממנות עליהם נודע כי הם שלחו את הכרטיס לסניף בנס ציונה. באותו זמן ניסיתי לקבוע תור לרופא שאין היום ויש רק רופאים פרטיים שאליהם צריך להתקשר באופן אישי כדי לקבוע תור, אז למה בדויק הקימו את החרא הזה "מוקד לזימון תורים".
הגעתי לנס ציונה הסניף סגור עקב הפסקת חשמל. שוב פעם למה בדיוק קמתי...
בסוף הציאו את הכרטיס אבל לא הסכימו לתת לי כי אין את השם המדיוק על הכרטיס. זונות.
אחר כך עוד הייתי צריכה לתדלק וזהו ניגמר היום לבנתיים.

ומיום רביעי אני מתחילה את דרכי כברמנית!!!

איך הוא תמיד עוקב אחריי
איך הוא תמיד מתעדכן
איך הוא תמיד יודע מה קורה לי בחיים
ויודע לעשות את הדבר הנכון שיגרום לי לחייך
ועוד בבוקר שקמתי חולה.

מדהים