להיות השמש

סוף סוף המחשב שלי חזר למצבו
לפני כמה שעות הוא הצליח לעלות במחשב הרגיל ועכשיו הוא גם במחשב שלי.
זה הייה מאד קשה כל חוסר המעורבות שלי בכלוב
הרי הכלוב הוא חלק בלתי ניפרד ממני ומן העולם.
הנתק הזה גרם לכמה מצבים לא נעימים בכלל, הרי לא תיכננתי אותו בשום צורה והוא פורש שונה לגמרי ממה שרציתי.
היום שדיברתי עם המדריך שלי מהקורס מכל מה שהייה אתמול וכו'
אז לקראת סוף השיחה הוא רמז שלא מתאים לו להתעסק עם בחורה עם לב שבור
לא התבאסתי ממנו בשום צורה כי גם אני לא ראיתי בו משהו מעבר לסתם ידיד.
תיכננתי לצאת היום אבל בסופו של דבר אימצתי עצה חמה של ידיד
והחלטתי להתאים את עצמי לרגשות שלי
ואני במיטה.

היום הייה לי קטע מצחיק
אמא שלי שלחה אותי ואת אחותי לעשות קניות לשבת
אז הלכתי לסופר ובגלל שהייתה עוזרת בבית אז לא מהירתי לחזור הביתה
הארכתי את הסיבוב שלי עברנו ליד חנות חיות שברח להם התוכי
פתאום הוא בא ונצער עליי זה הייה קצת מבהיל ומלחיץ ואחותי התפוצצה מצחוק עליי
ניכנסתי לחנות והמוכר עזר לי להוריד את התוכי ממני
והוא אמר לי "יש לתוכי הזה משיכה אלייך"
אז צחקתי ואמרתי לו "אם הייתה יודע מה יש לי עם תוכים אולי הייתה מבין את הדברים אחרת"

היום אחרי הסידורים הרגילים מצאתי את עצמי בזמן מת בת"א הייתי צריכה לחכות עד הצהוריים לתור לרופא ובבוקר היו לי בדיקות.
אז חשבתי לעצמי שאין דבר טוב יותר לעשות מלקפוץ לנוקס.
אני בדיוק בדרך לשם ואני מקבלת טלפון מהמדריך שלי מהקורס ברמנים מדברים קצת על אה ודא ואז הוא שואל איפה אני ואם בא לי להיפגש ללנצ' בעיקבות הזמן המת הסכמתי בשמחה, ניפגשנו ליד נחלת בנימין והלכנו לאגדיר בהתחלה כמעט ישבנו בשולחן שגרם לי לכל מיני זיכרונות אז ויתרתי ובחרתי שולחן אחר, התפדחתי להזמין המבורגר דייט ראשון- פדיחה אז הסתפקתי בקלאמרי ווויט ראשן. המצלרים והברמן מאד דאגו לנו ושלחו לנו כל מיני פינוקיים כייפים ככה זה שאתה אוכל במקום העבודה שלך.
דיברנו עליי ועליו סיפרתי לו מי אני, מה אני מחפשת ועל מה אני לא מסוגלת להתפשר והוא סיפר על עצמו וכ'ו, הייתי מאד כנה איתו לגבי הרגשות שלי והלב שלי.
וכמובן סיפרתי לו על הבדס"מ בחיי וכמובן שהוא התלהב משמעת הסיפורים.
השעות עברו אחר כך ונסענו בקטנוע למרפאה לקחת את המרשם ובאנו אליו לדירה בשינקין ניסיתי להתאמן שוב בפלייריג עד שבקבוק פגע בי ליד העין ופצע אותי. סיפרתי לו שאני נוטה להיפצע בדייטים והראתי לו את הסימון העדין שעוד יש לי ביד שמאל.
אחר כך בדקתי את הדיסקים שלו, יש לו טעם נחמד אבל לא ממש מדבר אליי (סקייטר)
התיישבתי בסלון ונירגעתי עם עצמי ואז הוא התיישב לידי וצחקנו.
עבר בנינו איזה מגעון מיני נשיקה קלילה לטעמי משהו מאד מוזר ואז הראתי לו איך עושים את זה באמת...
עברה בי המחשבה והרצון לסקס אבל נמענתי מכך כי העדפתי לדחות אותו כדי שזה לא יהיה משהו סתמי סוג של עוד כיבוש זול ומסריח.
פתאום התסכלתי בשעון וראיתי ששבע ורבע וידעתי שהיום יום חמישי ישר נלחצתי מתוך הרגל אבל אז ניזכרתי שאין לי שום דבר שמחכה לי. מקסימום הצעקות של אבא על האוטו.
אבל בכל זאת כבר רציתי ללכת וניפרדנו לשלום.

זה הייה נורא כמה ימים בלי הכלוב, לא הייה לי מחשב וזה הייה די קשה.
אבל ההתנתקות גרמה לי להמון מחשבות אמיתיות וכנות עם עצמי
החלטתי לשים הכל מאחוריי ולהמשיך הלאה
פחדתי להרגיש למישהו אחר רגשות של חיבה ואהבה לבוא מהמקום האמיתי והכנה
ולתת את כל זה למישהו אחר.
רציתי לשמור לו את המקום שלו בלב שלי ובגלל זה פחדתי להתקדם ונתקעתי
פחדתי מהספק שמישהו שמישהו יכנס לי ללב.
אבל כבר לא.
אני מאמינה שאם המקום שלו מספיק חזק ועמוק עבורי הוא לא ישתנה גם אם אני אצא עם אלף בחורים. ואם זה ישתנה אז אולי ככה הייה צריך.
אני לא פותחת במלחמת הבלוגים אבל אני רוצה לצאת, לבלות,
להנות מהחיים אני סה"כ בת 21 ולא בת 100.

זה הייה נורא היום שיצאתי מהטיפול הגעתי לאוטו ובום הוא לא מתניע.
אני מנסה עוד קצת התקדמתי כמה מטרים ונתקעתי באמצע הכביש הגיע שוטר והתחיל לריב איתי שאני חוסמת את הכביש אבל שביקשתי ממנו עזרה הוא סירב וטען שאם אני לא אזיז את האוטו הוא מביא לכאן גרר.אם הוא באמת הייה לוקח בחשבון את הרוחב של הכביש הוא הייה מבין ששום גרר בעולם לא יצליח להיכנס לכאן כל עוד האוטו תקוע כאן, לא משנה כמה הוא ירצה.
הצלחתי להזיז עוד קצת את האוטו וכמה אנשים עזרו לי עם כבלים אבל זאת לא הייתה הבעיה.
טוב דיברתי עם אבא והוא הזמין חילוץ אבל... הזמן.

זה ממש לא זז. ישבתי ארבע שעות תקועה שם וכל כך כאב לי לשבת עוד מאתמול בלילה כל התחת שלי אדום ועם סימנים כואבים. והייתי חייבת להשתין הייה לי נורא משעמם והידדתי עם כמה אנשים שעבדו באיזור הם צחקו עליי על התקדמות שהאוטו עשה מהרגע הראשון שהם ראו אותי. כל הפקחים, שוטרים שעברו שם חגו סביב האוטו כמו דבורים לדבש, "אךךך אוטו שחונה במקום אסור יאללה בוא נדפוק לו דו"ח ואולי גם גרר" זה בטח מה שהם אמרו לעצמם.
אחר כך הייתי ממש רעבה כל כך רציתי משהו לאכול אבל לא היו חנויות של אוכל כלשהו לידי חוץ מקצב וזה הייה ממש מבאס כי אחד השוטרים אמר לי שלא לזוז מהאוטו.
וגם הרעב וגם השלפוחית שניהם ביחד לחצו עליי, שלא לדבר בכלל על משך היום שלא קידמתי בשיט.

ואחרי פאקין ארבע שעות סוף סוף הגיע החילוץ.
כמו כל חוקי מרפי שהוא בא להתניע האוטו התניע.

ביום שישי קצת התבאסתי מהעובדה שצריך ללכת לסבתא שלי ברמת אביב אני לא ממש הטיפוס של מפגשים משפחתיים. אבל המחשבה שאני אחזור לקן הציפורים כדי לקבל עינוג נטו עשתה לי טוב.
ובאמת אחרי זה הגעתי ויסקי ותותים שיחה נעימה עם איש האוהב ואז ארבע אורגזמות מרטיטות ומטריפות. אךךך... החיים כל כך פשוטים ונעימים שיודעים מה עושים.

אחרי זה הלכנו לנו לימטס סישנתי עם אישתי היפה גברבר חמוד וסקסי.
הבחנתי בכל שניה שראיתי את ונוס צופה בסשן אבל רציתי הביתה.
רציתי משהו אמיתי לא הצגה.
ואז שהגענו הביתה סישנתי אותו רציתי שיכאב לו, שיבין מה הוא עושה לי וכמה כואב לי בלעדיו.
עשיתי הכל בצורה די חזקה אולי אפילו הכי חזקה עד שבכה. עטפתי אותו בשמיכה והלכנו לישון.

בבוקר שקמתי הוא שר ובאתי לשבת להקשיב לו אני כל כך אוהבת לשמוע אותו שר זה תמיד כל כך עמוק רגשית עבורי.
הרגשתי שהוא עוד כועס עליי מאתמול ניסיתי לדובב אותו בהתחלה לא ממש הצלחתי אבל אחר כך הצלחתי ודיברנו והמשכתי לסשן אותו והוא גמר פעמים.
ואז הכנתי לנו ארוחת בוקר די טעימה. וחזרנו למיטה ודפקנו שינה עמוקה.
דיברנו שיחה עמוקה התוודתי על החולשות שלי כלפיו, אמרתי לו שעכשיו אני מקנאה לו יותר מאי פעם. וממש חשפתי בפניו את כל הקלפים.
אני אף פעם לא עשיתי דבר דומה לזה וזה הייה וזה הייה לי ממש קשה

אחר כך אישתי המהממת התקשרה ואמרה שהיא באה ודי שמחתי
ואז ונוס סישן אותי לעינייה בהתחלה הוא נתן לי ספנקים ואז הוא עבר לשוט ואז טיפטף שעווה חמה על האיזור האדום ואז הוא חזר לשוט והצליף בי ממש חזק והייה לי קשה לספוג עד שכבר ממש לא יכולתי ואז הוא אסף אותי לחיבוק חם ואוהב ואז הלכנו לישון.
והייה כיף ויפה לי בעיניים לראות אותו על הבוקר.

סוף סוף הצלחתי לישון הלילה ישנתי מ12 בלילה עד תשעה ורבע וכמעט ולא התעוררתי עד שקיבלתי איזה טלפון מזדיין מאידיוט שטוען שהוא הייה העבד שלי (לא ממש זכור לי שהייה לי עבד), ואז שאמרתי לו לבוא אם הוא רוצה סשן, הוא ניבהל וניתק אידיוט. אני נורא נזהרת מלתת את הטלפון שלי לאנשים אני נורא חשדנית ואם זה האקס המזדיין שלי אז הפעם אני באמת יעשה לו משהו רע (אני מעדיפה שלא לכתוב הוא עוד יכול לקחת את זה למשטרה כאיום לרצח) אני חושבת שישנתי ככה כי אתמול היו לי המון סידורים ובכלל לא נחתי וגם בלילה הקודם ישנתי ממש מעט. שמתי לב שכל הלילה ישנתי עם הכדור סמיילי הצהוב שקיבלתי מתנה כדי להיגמל לצבוט לונוס את הפיטמות.

קיבלתי אתמול ערכה של אלכוהול מהקורס ויש שם די הררבה בקבוקים מעולים
כמה כוסות מדליקות, שייקר ומקל לקפריניה ממש מדליק והכל בתיק גינס מדליק.
רק שזה באסה לשתות אלכוהול ולדפוק ת'ראש בבית.
אני חייבת לעבור מכאן.

אני כל כך מוכשרת, אין כמוני.
היום שברתי כוס על הציצי
למדנו לעשות פלרייג עם כוס ושייקר והייה תרגיל שמרים את הכוס באוויר והיא נכנסת בתוך בשייקר
ואחרי כמה ניסינות הכוס פשוט לא עמדה בלחץ והתפוצצה על הציצי שלי.
טוב גם הייתי עם חולצה שדי הזמינה את זה...
והמדריך החרמן שלי אמר "ראיתי המון כוסות נישברות אבל בחיים לא תלמידה
ששברה כוס על החזה"
ואז בא לעזור לי להתנקות ואמרתי לו שלא אומרים חזה כי חזה יש לעוף אומרים ציצי, שדיים וכ'ו.

אני קצת משחקת עם שני המדכירים בקורס ושניהם חברים טובים
המדריך הראשון הכרנו "נעים מאד, בירה?" הוא השווה מבניהם אבל אין לי ממש דיבר איתו
והמדריך השני זה התחיל בשיחה הזויה על העובדה שאני לא לסבית (הוא הייה הברמן באגדיר שהלכנו לשם אחרי הדנג' והוא ראה אותי עם אישתי ובגלל זה הוא חושב ככה)
ואז זה עבר לעונג שבכאב, והיום לציצי שלי. והוא דווקא פחות סקסי אבל יש לי דיבור מדליק איתו

אני כל כך עייפה אין לי כוח לכלום בלי שינה ועם המון פעילות.

אני חייבת להפסיק אם כל המפגשים האלו
זה לא מקדם אותי בשום צורה
וזה מאד קשה אנחנו באותו קהילה אותם אנשים ואותם מקומות בילוי
אני לוקחת בחשבון שניפגש במסיבות וגם מידי פעם שנתגעגע
אבל זה ממש חייב להפסיק התדירות הזאת כרגע
זה יוצא שכמעט כל יום אנחנו ניפגשים
והמצב כרגע הוא מילימטרים ספורים מהפיצוץ הגדול
שאף אחד מאיתנו לא רוצה בו.

אני אוהבת אותו וזה תמיד כיף להיות עם מישהו שאוהבים
להתפנק, לאהוב, להיות מסופקת פשוט להנות
אני מרגישה איתו שאני לא צריכה לבוא בדמות כלשהי אלה פשוט להיות אני.
אבל המפגשים האלו תוקעים את שנינו מהתקדמות.

אני חייבת לגייס כוחות לעצמי
ולהיות חזקה.

אתמול בדרך שמעתי את השיר הזה
ובכיתי.

תראי זה אני בוכה, אל תלכי
כי לא נשאר דבר
רוצה שתדעי מה שאת בשבילי
תני עוד מבט אחד

טוב לך בלעדי
אני רוצה יותר מדי שתוותרי בשבילי.
אבל זה ישתלם, אני לא אעלם
כשתצטרכי אותי אז בואי נדבר,
נעצור ונתקרב, אז שוב נבין הכל.
מחכה שתגלי שנשארתי רק אני
עומד וצועק בקול.

אבל זה ישתלם, אני לא אעלם
כשתצטרכי אותי אז בואי נדבר,
נעצור ונתקרב אז שוב נבין הכל.
מחכה שתגלי שנשארתי רק אני,
עומד וצועק בקול
תראי זה אני, בוכה אל תלכי,
כי לא נשאר דבר!

למעשה לא עשיתי הרבה היום חוץ מלישון, להתעורר ושוב לישון...
בעיקבות המחלה אני די נמנעתי ממפגשים חדשים/ ישנים
למרות שהבית שלי ההורים שלי די ריק רוב היום ולמעשה לרשותי
אבל אני גם ככה לא יכולה לעשות הרבה בלי להיצמד לנייר טואלט
לקראת הצהורים קיבלתי טלפון מנחם
איש יקר שעוקב אחרי הבלוג שלי, אותו כיבוש שבהתחלה חשבתי שהוא יותר בדסמי ממני
אבל טעיתי.
והוא הזמין את עצמו לקפה ולהכין לי תה צמחים שירפה אותי
הוא הגיע והביא לי טישו פרה ישבנו, דיברנו השיחה הייתה עמוקה, הוא לא האמין שאני גם נשלטת אז הראתי לו את הסימנים שעוד נישארו לי.
הוא קצת נלחץ שסיפרתי לו את הסשן עם הסכין ככה זה סטודנט לרפואה.
הלכנו למיטה התנשקנו קצת שיחקתי לו בפיטמות וראיתי מצדו שזה בסדר שאני יכולה להמשיך לשחרר את הכאב. ותפסתי יותר חזק ושיחררתי לסירוגים והוא אמר "יש לך חיוך יפה, אבל החיוך הכי יפה שלך הוא שאת מכאיבה"
לקחתי שני אטבי כביסה וחיברתי אותם לפיטמות ראיתי איך הזין שלו עומד כמו טיל שמת להתפוצץ העברתי יד מלטפת ועדינה כולו רעד. והתחלתי לנוע עליו בתנועות מגרות. והוא ממש נאנק מכאב והנאה. סובבתי אותו והוא ירד לי ממושכות עד שגמרתי.
סובבתי קצת ליקקתי את הזין ועליתי עליו ובכמה שניות הוא גמר.
הורדתי ממנו את אטבי הכביסה הוא הניח את הראש על רגליי וליטפתי אותו אבל לא הסתכלתי עליו דמיינתי שזה מישהו אחר (הם גם די דומים) וזה הייה כואב אחרי איזה זמן שמתי לב שהוא רדום.
קמתי והמשכתי בעיסוקיי עד שהערתי אותו (ת'אמת בצורה די מגעילה) כי ההורים שלי כבר היו אמורים לבוא וניפרדנו לשלום.

ליכלוך זאת המילה שמתאימה להרגשה שלי.
אני מרגישה מנוצלת.
אני תוהה לעצמי איזה מין בנאדם זה?!
שמתקרב אליי ואני בשיא התמימות מאמינה בו ומרגישה שאני יכולה להיות הכי אני עוזרת, נותנת,
מכירה את האנשים הכי קרובים אליי החברים הכי טובים שלי.
ויום אחרי הולך אל אהבת חיי.
אני מרגישה מרומה, אני מרגישה שכשצריך את הכוח, העוצמה, המעמד שלי אז זה בסדר לקחת.
ולא צריך להרגיש משהו לא בסדר מכך שיום אחרי אפשר לשבור אותי.
כנראה שאלו הם החיים בביצה הפעם אני שקעתי בבוץ, מחר מישהו ישקע בבוץ בגללי.

לפחות הייתה מספקת לו את מה שאני לא מסוגלת לתת לו כרגע והייתה תורמת לו חוויה חיובית.
אבל לא.

וזאת לא הקנאה שמדברת זה הניצול!
בגלל החרא הזה חזרתי אחורה
הייתי מבולבלת.
ולא אהבתי את עצמי.