להיות השמש

מרוב הבלאגן של היום הזנחתי את לייל אמש
אתמול קיבלתי שיחה שגרמה לי לחייך סוף סוף
אני לא ממש יודעת להגדיר את הקשר בנינו
בפעם הראשונה שניפגשנו כל העולם ואחותו זעק ורטן על זה
בכל אופן קבענו להיפגש לסרט והוא בא לקחת אותי
הגענו אליו התפאלתי מהדירה יפה אך שקטה מידי לטעמי
לאחר כמה דקות הסתבר שהבנאדם מאטליסט לשעבר משהו כזה
ישבנו על הספה והתנשקנו.
יש לו פוט פטיש מטורף
ואני עושה לו טיזינג שהוא יקבל את כפות הרגלים שלי רק אם הוא יהיה ילד טוב
התחלתי לצבוט לו בפיטמות ממש חלש לטעמי ולאט לאט הגברתי את העוצמה חלשה יחסית
והוא נאנק מכאב. הזין עמד לו כמו טיל התחלתי לדרוך עליו קלות עם הרגלים
ואז הגשתי לו את כף הרגל שלי לפה והוא ממצץ וליקק אותה בשקיקה השפלתי אותו קצת וצחקתי עליו
אמרתי לו לפתוח את המכנסים ולהביא ביד וכך עשה תוך כדי שהוא ממשיך ללקק לי את כפות הרגלים ואני שולחת יד מידי פעם לעבר הפיטמה ואז בשפריץ ענק הוא גמר.
אחר כך ישבנו ודיברנו והשיחה הייתה ממש מעולה
לקראת הסוף הוא אמר "את יודעת את ממש בוגרת לגילך" ואני אומרת לו שאני בסה"כ ילדה והוא שואל "בת כמה את 23?" אני אומרת לו שהרבה פחות ואז שאמרתי לו שאני בת 21 הוא קצת הייה בהלם. והוא החזיר אותי הביתה.

כנראה שמישהו שם למעלה החליט להרוס אותי סופית
נישבר לי הזין מהחיים האלה
עבדתי גם היום גרוע לא הייתי מרוכזת בשיט
עשיתי כמה טעויות אומנם בלי קנס
אבל טעויות שאסור לעשות אחרי חודש במקום עבודה
והודיעו לי שאנחנו נאלצים להיפרד בשלב הזה.
וביומיים האחרונים העבודה הזאת כל כך החזיקה אותי
נתנה לי סיבה לקום בבוקר להזיז את עצמי והכל

כוס עמאקקקקקקקקקקק העולם הזה
יש בי כל כך הרבה שנאה וכל כך הרבה כאב
אם מישהו יפול תחת הידיים שלי היום הוא ימות

מה לעזאזל אלוהים רוצה ממני עוד?
כבר באמת שאין לי עוד הרבה לתת.
לקחת ממני כבר כמעט הכל.

ישנתי כל כך גרוע שאני כבר לא בטוחה שנירדמתי מתישהו
כל כמה שעות קמתי בדקתי את הפון ואת הכלוב.

אחרי זה בעבודה לא הייתי מרוכזת בשיט
מה שעלה לי בקנס של 35 שקל
כל כך פינטזתי שיבוא לראות אותי
כל פעם חשבתי שהוא שם ומסתכל עליי בהחבא שאני לא אדע שהוא שם.
כל הזמן יצאתי החוצאה ובדקתי אולי בכל זאת
עד שקיבלתי צעקה מהבוס שלי "מה יש לך לעשות בחוץ?"

אחר כך במונית חזור נרדמתי קצת וחלמתי עליו
חלמתי שהיינו במיטה מחובקים ודיגידגנו אחד את השני
יותר נכון הוא אותי ואני ניסיתי להחזיר לו אבל הוא שונא דיגדוגים
וניראה לי שצחקתי בקול
ואז קמתי

זה מרגיש כמו סוג של הלוויה כולם מתקשרים כל הזמן
וניראה כאילו מאשרים את הגעתם

אני מרגישה את זה בעצמות
לבשתי טרנינג ועוד סריג ושתי זוגות גרביים
ואני רועדת.
בא לי על התנור ספירלה שחיממם אותי.
הייתי רעבה מקודם חיפשתי משהו לאכול ומצאתי מרק שועיית
ניזכרתי שבישלנו תבשיל שעיות בשנה שלנו
וכל כך חיכינו עד שזה יהיה מכון.
החזרתי את המרק כבר לא הייתי מסוגלת לאכול.

אני מתגעגעת
ואולי זאת הייתה טעות

זה עצוב לעזוב כשאוהבים
אבל באמת שלא הייתה ברירה אחרת
כבר באמת שניסינו הכל
כי להיות ביחד ולא להיפרד
אבל זה באמת בלתי נמנע.
ומגיע לנו לחיות

אויי זה הייה כזה מדהים אתמול גרררררררר........
הלשון...
האצעבעות...
הזין...
פשוט הכל
גמרתי כמו מטורפת חולת פרקניסון ארבע פעמים.

באתי אליו אתמול בלילה בדרך ניהלתי את השיחה בנינו בצורה וירטואלית
אבל כמה דקות לפני שהגעתי ישר חשבתי על החיבוק החם והאוהב שאני הולכת לדפוק לו
ובאמת כך הייה ברגע שניכנסתי התנפלתי עליו בחיבוק הכי אוהב וחם הוא הייה מסוגר בעצמו
אבל הבאמת שאפשר להבין אותו.
תמיד כולם אומרים לי "לא קל להתמודד עם אחד כמו דן"
וול... זה לא פחות קל להתמודד איתי וי נו...
אני בעייתי בטירוף אבל תמיד כולם ויתרו לי, העבירו הלאה.
ומאמי לא. מאמי מתעקש שהבעיות באמת יפתרו ולא יחלפו מעצמם.
ואני אוהבת אותו כל כך על זה שהוא באמת מתעקש ונלחם על הדברים שעושים לו טוב
ולא פשוט מתפשר.
והייה לי כל כך כייף אתמול שהוא פרק עליי את כל מה שהרגיש גם שדיבר וגם שהכה ואחר כך שאני הוצאתי את הרצונות הכבושים שלי על הזין המסכן שלו.
היום שראינו את הסרט בקלנוע של ג'ימס בונד הייה קטע שהדליק אותי בטירף
הוא ישב ערום על כיסא שהתחתית שלו קרועה והאיש הרע הרביץ לו עם גוש של חבל ישר בזין.
אני חולת נפש... לחשוב שזה משהו שמדליק אותי.

אני הולכת לקרוע לו את התחת.

אתמול הגעתי לנס ציונה אני לא באה לכאן הרבה מידי פעם לכמה שעות אבל אתמול אחרי התיעוצות קלה החלטתי לבוא להישאר ללילה לקחתי איתי תיק עמוס כל מיני בגדים שאחותי ואמא שלי ביקשו וגם את הבייבידולים החדשים שקיבלתי לשנה מונוס כדי להשוויץ ובאמת הצלחתי להוציא להם את העיניים איתם.
אחר כך אישתי היפה התקשרה ולא ממש הבנתי מה היא אומרת כי היא הייתה עם גאג, אבל היא רצתה שאני אבוא אלייה.
נאבקתי קשות במחשב למציאת השיר החדש של דפש מוד ולא הצלחתי.
ובסוף נסעתי לבקר אותם.
קצת הסתבכתי בדרך כי מה לעשות אני בלונדינית....
אבל כעבור כמה דקות הגעתי קיבלתי את הקבלת פנים הכי מדליקה בעולם אשיתי בתחתונים.
אישתי הלכה להתלבש ואז ישבנו אני ואישתי ודיברנו על חיי הנישואים שלנו והכל בעלה הייה צריך ללכת לכמה זמן ונישארנו שתינו.
סיפרתי להם על כל מיני פנטזיות שאני מתה לעשות בקרוב והיא ניקרעה מצחוק. במהלך הערב ונוס התקשר כמה פעמים הייה נישמע עליו שהוא מתגעגע והייה רוצה להיות בין שתינו בזה הרגע.
אחר כך ראינו סרט "קזינו" במהלך הסרט אני ואישתי התעסקנו אחת עם השניה אבל פתאום זה עבר לשיחה על תיסכול מיני הלכתי למחשב כתבתי איזה הודעה מתוסכלת לונוס ומאז לא דיברנו. הייה לי עצוב, ישבנו בסלון בניסיון להבין מה עובר עליי, הסרט ניגמר בעלה של אישתי הלך למיטה ושיחק ואנחנו נישארנו ודיברנו ואז יין לבן יצא ושתינו קצת להעביר את העצב, התחקנו חיבוק משלוש אני ואישתי התנשקנו בלהט מזמזנו אחת את השניה בטירוף. ובעלה שכב מהצד וצפה
אישתי התפשטה ונישארה בתחתונים התחלתי לשפשף את הרגל שלי בכוס שלה והיא נאנחה ליקקנו את הפיטמות אחת של השניה הורדתי את החולצה כדי לאפשר לאישתי גישה נוחה יותר וזה היה ממש כייף העור הנעים שלה עם העור שלי אמרתי לאישתי אני רוצה שתענגי את הגבר שלך והיא התחליה למצוץ לו ואני התחלתי לזיין אותה עם האצבע היא בקושי הצליחה לשלוט בעצמה ולהתרכז במציצה הבאתי את הויברטור שלה ואמרתי לה שתמצוץ אותו והיא עשתה זאת במיקצועיות. היא המשיכה במציצה ואני התחלתי לזיין אותה עם הויברטור אני מזיינת ומזיינת אני חושבת היו כמה רגעי שיא אבל גמירה לא ממש. התחבקנו חיבוק חזק ואוהב והתחלתי לבכות ודיברנו בעלה כבר נירדם ואנחנו המשכנו להתחבק התלבשנו וישבנו בסלון והתחלנו להרכיב פזאל של 1000 חלקים בחמש בבוקר. ואז ניפרדתי ממנה לשלום.

אני אוהבת אותך אישתי

ביום שבת בערב שהיינו כבר לבד התחלתי לחרמן את מאמי
ואז הוא החליט שנוסעים לטיול קטן
ונסענו לפארק הירקון עם תיק...
הגענו למתכני הכושר היו קצת אנשים מה שקצת הגביל את החופשיות
אבל ניצלנו את המתכנים לשעת כושר מאד מוצלחת
(למאמי כואבים עדיין השרירים ולי ממש לא.)
אחר כך הלכנו למקום קצת יותר חשוך והוא הצליף בי עם הלוטוס
ואז עשינו אימונים עם העצם ושאני רצה להביא אותה בפה על ארבע.
הייה ממש כייף למרות שלפעמים מאד קשה לי באמת להישלט ולהשתחרר
אבל לאחר קצת שליטה מנטלית אני מתמסרת לחלוטין
ביומיים האחרונים הבקרים שלי די פנויים ואני מנצלת אותה כראוי
היום למשל הכנתי עוגיות גרנולה (לא יצא משהו) ואתמול עשיתי סידורים
כרגע אני הסאבית ודווקא זה די בסדר
אני מעסיקה את עצמי בצורה יעילה ביותר
אתמול בילשתי לנו ארוחה והיום גם לקופיקו
וגם אני שמחה שמאמי יכול להיות מרוכז בעבודה על השירים שלו
ולא להיות מוטרד מכל מיני שטיות קטנות
והיום מאמי קנה לי נעלי-בית פרה ממש ממש מדליקות וחמות

אבל כמו שאני מכירה את עצמי שהצד השולט שלי ירגיש שהוא לא מסוגל להמשיך ככה
הוא יפרוץ החוצאה בסערה.

ועכשיו אני חרמנית.

זה הייה מטורף
אני לא זוכרת מתי נהנתי ככה במסיבה
שעות מטורפות בשיחרור אנרנלין הייה מעולה.

עוד בבית כבר הייתי לגמרי במצב סאבי לגמרי רציתי להשתחרר לאבד שליטה
שגם גרם למתח בנינו להתפוגג לגמרי.
ונוס בחר עבורי את הבגדים הייתי קצת תוקפנית אליו (ובאמת שלא בכוונה)
כי לא הבנתי מה הוא בדיוק רצה שאלבש
אחרי כמה מדידות התוצאה הוכרעה לטובת חצאית וגופיה מויניל.

הגענו ססב השלום הייה מטורף אני כבר זוכרת את כולם אז אני לא אציין שמות.
הייתה מוזיקה מעולה כזאת שעושה זרמים ברגלים.
אחרי שתי כוסות וודקה רד בול (נדוש אני יודעת)
עליתי לבמה ונוס אירגן הכל בצורה מדהימה נורות דולקים אביזרים וכו
ואז מיצי המהממת עלתה הייתי בטוחה שונוס הביא אותה כדי לעזור לו ולא ממש חשבתי שהוא מתככנן לסשן את שתינו ביחד.
נהנתי ששתינו היינו עם התחת לקהל וונוס הצליף בנו. החיבור של שתינו לכאב הייה מדליק ששתינו היינו קשורות במצבטים על הפיטמות. הצחיק אותי ששתינו אומרות אחת לשניה "אל תתרחקי יותר מידי" ואז השעווה מהנרות ושנישפכה על הגוף.
זה הייה מדהים.
קיבלתי הרבה מאד מחמאות על הסשן
אבל המחמאות לא אמורות להגיע אליי (אני בסה"כ הייתי סאבית) אלא לונוס ההורס
זה לא פשוט לסשן שתי כוסיות ביחד ביצרתיות ומקוריות כזאת ועוד מול קהל כזה גדול.

שראיתי את ונוס דואג לי אחרי שהייבשתי עשתה לי נעים וטוב שהוא הביא לי הרבה מים קרים ולא עזב אותי אפילו לא לשניה עד שאני התאוששתי וחזרתי לעצמי ואפילו בבוקר אחרי שהזדיינו הוא כיסה אותי במעיל פרווה שלי אבל שלא הייה לי נוח איתו הוא ובאתי להוריד אותו הוא הביא לי את הפיג'מה עם החתולים שלא יהיה לי קר- איזה מאמי.

כואב לי כל הגוף אבל...
אני מחייכת ואי אפשר להוריד את החיוך.

דמעות של הגעגוע שמתקרב חונקות אותי
כבר אני מרגישה כמה ימים את ההשפעה של הרגשות האלו מחלחלות אליי.
זה עושה לי קר בעצמות ואני מרגישה לבד ודי בדיכאון
שתי חברות הכי טובות שלי טסות לחו"ל לכמה חודשים טובים
אחת למעשה טסה כבר ביום רביעי לארה"ב והיא תחזור אולי בסביבות פברואר
ולא ממש יצא לי להיפרד ממנה כמו שרציתי
והג'ינג'ית טסה ביום שישי ותחזור בסביבות יוני.

לא שיש לי איזה רצון או חשק לטוס אבל המחשבה שבלעדיהם
עושה לי ממש עצוב ואני באמת רוצה שהם הכי יהנו ויבלו ויכבשו את העולם
שאני חושבת על כל הדברים שעשינו ביחד
הבילויים המשותפים, לחלוק את הרגעים והתחושות ביחד, החוויות, הצחוקים, המשברים, התמודדיות, הדמעות, הקיטורים, הימי הולדת, האהבות, הפרידות, האכזבות, הכיף שביחד, לעשות נעים ביד, לשים ראש על הציצי שעייפים ועוד המון דברים שכרגע אני לא זוכרת.

ולחשוב שכל הדברים האלו יעבור מעכשיו רק בצורה וירטואלית זה עצוב.