לפני 20 שנים. יום שבת, 14 באוקטובר 2006 בשעה 1:16
אני אוהבת אותו אבל ממש אוהבת,
בזכותו השתנו לי המון תפיסות חיים מעווטות שגייסתי לעצמי.
למשל פעם האמנתי שעל ההתחלה מתאהבים ואוהבים בטירוף ומכאן זה רק יורד עד שהפרידה היא בלתי נמנעת.
וזה די הוכיח את עצמו במערכות היחסים הקודמות שלי.
הייתי מתאהבת בטירוף בהתחלה ואז הייה יורד לי לאט לאט.
כמובן שזה הייה תלוי במיוחדות של אלם החמודות הנוכחי אם הוא הייה אכן מיוחד הוא הייה נישאר הרבה זמן שלוש וחצי שנים, שנתיים, וכן הלאה. עד שכך ממש ראיתי בו כמובן מאילו שלא משנה מה אני אעשה שום דבר לא ישתנה, כמה אני אבקש כמה אני ארצה אין נאדה כלום.
אבל עם ונוס זה לא ככה.
כל יום אני לומדת עליו יותר וכך אוהבת אותו יותר ויותר
אני מאד מעריכה את כל הדברים שהוא עושה למעני ואפילו לא רק במעשים אלה בהרגשה שהוא נותן לי הוא הכי מדהים בעולם.
והוא היחד שגורם ללב שלי לצחוק, לבכות, להתמלא בדמעות מהתרגשות, לחייך חיוך שמאיר לקליומטרים, ועוד ועוד...
ואני בחיים לא ראיתי ולא אראה אותו כ"מובן מאילו" אין אפשר לקחת את ונוס בפרווה כמובן מאילו זה פשוט בלתי נתפס.
אתמול רבנו זה מגעיל ואני מתביישת על מה שעשית
חזרתי מהעבודה ב 12 בלילה
ולא דיברנו ולא כלום ראיתי אותו מתארגן קראתי את הבלוג שלו וכאב לי.
כאב לי שרק בשעה 12 בלילה אני יודעת מה עבר עליו באותו יום.
הרגשתי רע חשבתי שהוא רוצה לבגוד בי כי אני לא יכולה להיות איתו במהלך היום
ובלילה שאני חוזרת אני לא יכולה לדרוש ממנו לחכות לי זאת אפילו חוצפה בעיניי.
שאלתי אותו לאן הוא הולך והוא אמר לי לדנג' ביקשתי ממנו שיחקה לי והוא לא ממש הביע רצון לחכות ובצדק. ואז איך שהוא התחלנו לריב צעקתי עליו (אני שונאת את זה)
הוא אמר גם צעק והבהיר את הצרכים שלו.
התעצבנתי וזרקתי עליו חבילת קונדומים "תלך וזיין אם זה מה שאתה רוצה" אמרתי לו.
המשכנו לריב עד שהוא הלך
ממש כסעתי ובכתי רציתי למות נמאס לי מהחיים זה מה שהייה לי בראש,
הרגשתי חזק את המועקה שאני לא מוצאת את עצמי בעבודה כלשהי ומחפשת את עצמי פה ושם.
המשכתי להתארגן והלכתי לדנג'
בדרך מישהו ניסה לגעת בי אז דפקתי לו סטירה מול כמה כוסיות.
הגעתי הייה כייף לקבל את מנת הדנג' של השבוע.
אבל אני שונאת להיות שם שאני במשברי זוגיות.
איכשהו יצא שדיברנו באמצע הדנג'
ונוס אמר לי "לא חשבת שאם הייתי רוצה לזיין הייתי מברך על זה שאת לא בבית כל היום"
ונכון הוא צודק. והמשכנו לדבר.
וכואב לי לריב איתו סתם בלי שום סיבה.
אחר כך רקדנו קצת והוא הניף את השוט והתחיל להצליף בי והוא המשיך להצליף בי כאשר אני עם תחת חשוף וידיי על הסד. הוא הצליף ממש חזק אני מסומנת כהוגן. אפילו יש לי שריטות מהשוט.
ואז הוא תפס אותי והתנשקנו באמצע הרחבה.
זה קצת הפיג את המתח בנינו, אבל האוויר עדיין הייה תקוע.
במהלך היום הוא עשה קניות ואני את הסידורים הרגילים של הבית.
ודיברנו ודיברנו וגם קצת הזדיינו והלכנו לאכול פרות ים לידי דיזינגוף.
ושחזרנו הזדיינו שוב ואז נירדמנו הייתי קצת לחוצה כי לא לקחתי גלולה היום וקמתי וחיפשתי ולא ממש מצאתי את התיק ושוב פעם חיפשתי עד שמצאתי ולקחתי מה שאיפשר לי לנוח בשקט.
אבל שקמתי נושי עדיין הייה במצב הרוח הרע.
ולא ממש הצלחתי לעשות משהו בנידון
אני לא מאמינה בלתת לרוחות להירגע ולתת למשפטים בסגנון "תני לו את הזמן" להשפיע.
אני יותר מאמינה בלהכות בברזל שהוא חם.
עכשיו זה הזמן מחר אני לא אחייה.
ואני לא ממש יודעת מה לעשות.
