בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

תהום​(מתחלפת)חשבון מאומת

להיות השמש

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 20 שנים. יום שלישי, 3 באוקטובר 2006 בשעה 17:59
טוב זה ממש לא הגיוני
סימני החבלות על הגוף הבלתי פוסקים האלו.
ומה שיותר ביזארי בסיפור הזה שאת כולם לפחות רובם
אני עשיתי לעצמי ולהלן הרשימה:
* סימנים כחולים על הרגליים כתוצאה מהניסיון שלי ללמוד לרכב על האופניים.
* סימן כחול גדול בתוספת שריטה עמוקה כתוצאה מהצלפה שלי בונוס על שולחן הבליארד במסיבה של אייר.
* כוויות בשתי אצבעות כתוצאה מאחיזה של זיקוק חם.
* כיוה נוספת על הבטן משעווה חמה שנישפכה בעת הוצאתה מהמיקרו.
* פצע על הפנים שקצת הציק בהתחלה ולאחר טיפול לא יוצלח מציק הרבה יותר.

כל אלו נעשו בידי המוכשרת מכולן- אני.
וכמובן שלא נשכח את הכוס אבל פה לא כל האשמה עליי.

חשבתי אולי אני אשאר בבית על מנת למזער את הנזק
אבל במחשבה שניה רובם נעשו בבית.
מה שמשאיר אותי במצב חסר אונים, ותקווה עמוקה לאלוהים שתפסיק להכות אותי.
לפני 20 שנים. יום שני, 2 באוקטובר 2006 בשעה 18:06
כן גם לי מותר להתבכיין שכואב לי.
ובאמת כואב לי הכוס.
זה מצחיק אפילו לא הייתי צריכה לכתוב את הכותרת
כבר בשתי האותיות הראשונות היא ישר קפצה.
הסשן של היום הרג אותו לגמריי ככה ניראה לי
אני לא סגורה על מה שבדיוק השבית אותו המלפפון, הפלאג או אולי אפילו הזין של ונוס.
נושי ניסה קודם להחיות אותו ועשה לו הנשמה מפה לכוס
אבל הוא לא הגיב בטוב ברגע שהאצבעות ניכנסו.

אז נכון לעכשיו הכוס סגור לרגל שיפוצים.
אפילו זה כתוב עליו למקרה שאני אשכח מרוב חרמנות שתוקפת מידי פעם.
ומה שעוד מדכא בכל העסק הזה שלא גמרתי היום וגם אתמול.
בקיצור
פאק פאק פאק
כואב לי הכוס!!!
לפני 20 שנים. יום שני, 2 באוקטובר 2006 בשעה 14:42
ת'אמת הייתה לי תחושה שזה יהיה יום כיפור מיוחד במינו,
דבר ראשון היומולדת של נושי שהתפרסה על הסופ"ש וגם על הכיפור.
נורא שמחתי לרגש אותו.
זה באמת מגיע לו ומעל לכל כי אני אוהבת אותו.
ועכשיו נחזור לכיפור.
עד כמה שאני זוכרת את עצמי תמיד צמתי ושמרתי.
אני לא באה ממשפחה שומרת מצוות אפילו לא מסורתית זה הייה יותר מצורך אישי שלי לעצמי.
מיותר לציין שלא עשיתי סקס בכיפור מעולם.
זה התחיל אתמול בקניות קנינו הרבה דברים טעמים וכייפים לאכול ובעיקר להתקפי המנס'ז.
אפילו המוכר בחנות אמר לי "לפי הקניות האלו לא ניראה שאת מתכננת לצום" אין ספק שהוא צדק.
אחר כך הלכנו לברסרי זה כל כך מוזר לי עדיין החיים התל אביבים הכל פתוח יש הכל ואף אחד לא ממש שם זין. ואני אוהבת את זה.
כשחזרנו דפקנו שינה לאחר זיון קצר והופ ניכנסנו ליום כיפור.
העברנו את הזמן בקצת נישנושים הרבה דיבורים ועוד יותר הרבה טיזינג.
מאוחר יותר בלילה סישנתי אותו, כל כך נדהמתי מהשינוי שעברתי כשולטת.
שמתי עליו את המצבטים החדשים ושיחקתי איתם ואחר כך תלתי עליו אטבי כביסה ועוד כל מיני דברים. נידלקתי בטירוף מהכמות המטורפת של השפיך שיצא כתוצאה מהגמירה החזקה שלו.
והלכנו לישון.
בבוקר הייה מצחיק לראות כמעט בכל בלוג "קמתי בשש בבוקר"
אני זוכרת מהצום כמה שזה מתסכל לקום בכיפור מוקדם ולראות שיש לך עוד יום שלם להעביר איכשהו.
בבוקר שקמנו עוד שלטתי בנושי עוד קצת והשתנתי עליו את השתן של הבוקר.
אבל אחר כך הייתי יותר מידי חרמנית ורציתי שהוא ישלוט בי, שהוא יקח אותי
ונושי יודע שמתי אני צריכה לקבל קצת מכות.
הוא סגר אותי קצת במרפסת כדי שאני ארגע קצת וירד מהעץ השולטת שטיפסתי עליו
הסשן התחיל בשטיפה של הכלים בכיור והכנת צלי בקר לארוחת הצוהריים שלנו.
הוא שלח אותי למקלחת להתקלח ולהתארגן לכבודו
התקלחתי התאפרתי עשיתי קוקיות ולבשתי את האוברול רשת
נושי לקח אותי למיטה והתחיל לחרמן אותי בטירוף "הכוס של רעב כל הזמן הגיע הזמן שהוא יאכל ירקות" ונושי הביא מלפפון (שאני בחרתי אתמול בקניות) והתחיל לזיין אותי איתו.
חושב לציין שהכוס שלי לא קיבל את המלפפון ונושי דאג שהוא יהיה רטוב וכך הוא יוכל לזיין אותי.
אחר כך הוא הכניס לי את הפלאג ושם אטב כביסה על הדגדגן ונתן לי ללכת עד לסלון.
הרגשתי את הכוס שלי נוטף כבר לא ידעתי ממה הוא כזה רטוב ממני או מהרוק אבל הוא הייה נוטף.
התיישבתי על הספה והוא הוריד את האטב ואמר לי לעשות קפיצות של ידיים ורגליים שמתפרסות לצדדים כשהפלאג בתוכי וכך עשיתי. הלכנו למיטה והוא זיין לי את הצורה ואמר שהוא רוצה לסרסר בי ושאני יהיה הזונה שלו. אמרתי לו כשהגאג הייה בתוכי שיפרסם מודעה
הלכנו לסלון וחתמתי על הסכם ולהלן ההסכם:
אני, מור מתחייבת בזאת להיות רכושו הבלעדי של דן צפורי.
אני מצהירה על נכונותי המלאה שיסרסר בי, ולשמש כזונה לצורך עינוגם של גברים אחרים, כאשר הוא יקבל את התשלום עבור שירותי.
אני עושה זאת בדעה צלולה וללא הפעלת כל לחץ מצדו וזאת עקב רגשות האהבה והמסירות העמוקים שיש לי כלפיו.
אני מוותרת על כל זכות שיש לי על גופי וחירותי, ומתירה לו לנהוג בי כראות עיניו.
על החתום, מור.

וחתמתי בטביעת אצבע ונשיקה.
מי יודע לאן זה יוביל....
חזרנו למיטה ונושי זיינת אותי שוב עד שגמר
אחר כך הוא ניסה להגמיר אותי אבל משהו כנראה פצע אותי במהלך הסשן ולא הצלחתי לגמור.

אתמול צחקנו על כמה אוכל וסקס נודף מהבלוג שלו.
ומעניין מה יהיו התוצאות אם מישהו יחליט לעשות סטיסטיקה.
לפני 20 שנים. יום רביעי, 27 בספטמבר 2006 בשעה 4:17
בימים האחרונים אני מרגשיה בלא מעט שינויים.
אבל השינוי המשמעותי ביותר
הוא שאני מרגישה שאני יותר ויותר אוהבת
ממש אוהבת את הנשיקות, החיבוקים, הסקס, ההתמסרות, השליטה,
להיצמד לעור החלק וחם אחח...
ופשוט לראות אותו בעיניים.
אלו דברים שעושים לי טוב.
גם היום שאחנו כבר 11 חודשים ביחד
אני מרגישה את העוצמות החזקות של האהבה.
ושהתאהבות זהו לא משהו שחולף.

נושי חוגג 31 ביום ראשון לפעמים זה קצת מוזר לי
הרי אף פעם לא חגגתי לחבר יומולדת 31 ועוד בערב כיפור,
זה מצחיק אותי איך כיפור תמיד רודף אותי בימי הולדת
לפני חמש שנים חגגתי לאקס שלי יומולדת גם כן בערב כיפור
מה שבטוח הולך להיות מעניין...
לפני 20 שנים. יום שני, 25 בספטמבר 2006 בשעה 20:08
לפעמים בגלל שאני לא מרבה לכתוב אני מרגישה שאני צריכה לעשות "ריפרש" על מה שקרה עד היום הרבה עידכונים הרבה פרטים שפשוט לא תמיד יוצא לי לכתוב בזמן.
והרי העידכונים....

אז כמו שכבר קראתם בשבוע שעבר עשינו סשן משולש עם דומית מדהימה, הייה מדליק ומחרמן הרגשתי מאד משוחררת. הרגשתי מאד נכון וטוב עם זה שזה הייה רעיון שלי ויוזמה שלי ובכלל בא ממני בהשאווה לפעם הקודמת שעשינו סשן משלוש עם עוד מלכה שאז הרגשתי סוג של פיספוס מסויים של החוויה כי אצלי בפנטזיות היא הייתה אחרת רציתי שזה יהיה יותר קרוב לפנטזיה שלי וכך הייה. אני מתנצלת מראש על חוסר הפירוט של הסשן אבל את זה כבר קראתם בבלוג השני... והשלישי...

ביום שלישי הקודם הרגשתי רצון עז לעשות סשן בדנג' כי כבר איזה זמן שלא עשינו סשן פומבי אז אירגנתי הכל דאגתי לנוח אחרי העבודה ובאמת שהכל הייה מוכן לקראת הסשן.
אבל במהלך הסשן לא דאגתי לכמה דברים וזה הרגיש מבחינתי כמו מלכה בתשלום "באה מצליפה והולכת" קצת פיספס לי את הדום ספייס המיוחל. ובהתחשב בעובדה שכמה שעות קודם לכן עברתי סשן מנטלי ממש קשה ע"י הבוס שלי שיצר אצלי לא מעט אגרסיות כבושות.
אבל למוחרת הכל שב לקנו במהלך היום דיברתי עם נושי והוא אמר שהוא מצפה לי שאני אחזור מהעבודה. קניתי לו בושם חדש והוא התלהב מכך שיש לו עוד בושם מנצח- ככה זה לגברים מנצחים. נושי קנה לי אוברול רשת מדליק הצחיק אותי שהוא רק הגיע לדנה ואמר להם שהוא מחפש אוברול בשבילי ואתי המלכה ידעה בדיוק ממה התלהבתי בפעם האחרונה. וגם שוט חדש ואיידי בננה.
אחחחח ואיזה סשן הייה הרגשתי כאלה עוצמות יוצאות ממני. ביקשתי ממנו שידריך אותי יותר על צורת ההצלפה והוא הניח את המראה בצורה כזאת שאני אוכל לראות את עצמי מצליפה וגם הוא כמובן.
למוחרת נורא התחשק לי על סשן אנאלי חזק. ובגלל דברים שקרו לא יצא, לפעמים אני מרגישה פיצוצים בתוכי על עצירות כאלו, אבל באמת שלא התאים.

ביום שישי חזרתי מיום עמוס של סידורים, קניות וניסיון נואש לתקן את האסלה הכחולה והמתסכלת לאחרונה. הטלפון של האקסית של נושי עשה לי תחושה רעה, קינאה. ממש ניכנסתי לסרטים אפילו בכיתי הרגשתי מוזר מזה. הרגשתי שהכל עוד נישאר לי בפנים וזה הייה מלוכלך.
ביום שבת החלטנו ללכת למסיבה הייה נורא כייף לראות את כולם, קצת התבעסתי שהבר הייה ממש מתסכל כי הברמנים בקושי הצליחו לעמוד בלחץ והיעילות לקבלת דרינק הייתה נוראית.
ופתאום על רחבת הריקודים אני פוגשת פנים מוכרות מידי ולא מהכלוב מתעמקת עוד כמה דקות ואני לא מאמינה "בעלי... לשעבר" ידיד ממש טוב שהכרתי עוד מימיי האקס הראשון שלי. אנחנו מכירים קרוב לחמש שנים וכל ההתנהלות שלנו ביחס אחד לשני היא הזוייה לגמרי לפני שנה מצאתי אותו כאן בכלוב והייה נורא הזוי. ממש הכל בנינו הזוי לגמרי.
ואז נושי בא אליי ואומר לי שבא לו שנעשה סשן משלוש עם מיצי שהוא מצליף בנו ואחר כך אנחנו בו הייה ממש מדליק למידתי קצת את מיצי איך להצליף ואז הפסיקו אותו ממש בלי שום סיבה מוצדקת.
חזרנו הביתה הייתי חרמנית לגמרי ובמצב של מיילדום. כל כך רציתי שנושי שיקרע לי את הצורה, ירביץ לי חזק ממש. זה הרבה קורה לי שאני שיכורה.
השעה הייתה מאוחרת אבל נושי אף פעם לא מאכזב ונושי קצת סישן אותי.
אחרי שתי אורגזמות חזקות הרגשתי אבודה ולא ידעתי איך אני מסוגלת לצאת מזה, נושי ניסה לדרבן אותי לדבר אבל יצא מזה רק ריב ואז עוד ריב לא הייתי מפוקסת בשיט.
הלכנו לישון ובבוקר שקמתי אירגנתי לעצמי את הדברים בראש בצורה כנה ואמיתית ודיברתי.
עדיין הייתי תחת השפעת המיילדום של הלילה ונושי סשן אותי חזק אבל ממש חזק יש עדיות מצולמות!
יש לי בעיה עדיין עם סקס אנאלי אני נוראה רגישה בהתחלה אבל ברגע שאני מצליחה לעבור את המחסום הראשוני אני גומרת, אבל אני לא ממש נותנת למחסום הראשוני להישבר מה שגורם לי לתיסכול כי אני לא מצליחה להזדיין בתחת.
לקראת הלילה בא אלינו זוג חברים ודיברנו והשתעשנו והייה כייף
ואז עלו כל מיני משברים של הזוג וכמו שכבר נאמר סוג של טיפול זוגי בדסמי זה נורא העציב אותי כי הבנתי הרבה דברים על עצמי שיהיה לי נורא קשה לחיות שוב בקשר שהוא לא בדסמי וזה באמת פיתרון של שיחרור לחצים. והתבטאות של כנות. גאד בלס דה בדס"מ.

היום דיברתי עם אישתי והיא עדיין מתייחסת לסטיות שלי כמשהו חולף והיא מאמינה שזה יעבור לי בשלב מסויים, אבל איך אפשר להירפא ממשהו שתמיד הייתי חולה בו?!
לפני 20 שנים. יום חמישי, 14 בספטמבר 2006 בשעה 2:37
אהההההההההה!!!!!!
למה אתמול הוא לא הביא לי שתי כפות מצלצלות שאני אקום!
שינה זה כזה דבר מבוזבז בעייני,
כל כך רציתי שנעשה משהו
וגם לא הרגשתי עייפה במיוחד אלה עייפות רגילה אחרי יום עבודה
שבלילה הקודם קמתי לשעה וחצי של סשן.
נירדמתי עד אחת בלילה ושקמתי ראתי שהוא מתארגן לשינה
ואין ממש אפשרות לעיר אותו למשהו תוסס.
רוב הסשנים שלנו מתרכזים על ימי ראשון, רביעי וסופ"שים שאנחנו לבד
זה מבעס לתת לימים כאלו להתבזבז בשינה.
לפני 20 שנים. יום שלישי, 12 בספטמבר 2006 בשעה 16:15
אני אוהבת את עצמי משוחררת, שמחה, חייכנית פורחת
ועשיתי לא מעט דברים לאחרונה בעזרתו הענקתי של נושי כמו כל הקטע עם צביקה.
וביומיים האחרונים בעיקבות העבודה מול פסיכולוגים ופסיכאטרים
אני מתחילה לשאול את עצמי כל מי שאלות לגביי כמו:
למה לא נולדתי להיות נורמאלית?
למה אני חייבת הרבה ריגושים ודברים פשוט לא באמת עושים לי את זה?
למה קשה לי להביע רגשות?
למה אם שאני רק בת 21 ואני חייבת (זה כבר לא מסתפקת) בריגושים גבוהים?
ומה יהיה איתי הלאה?

יש לי גם הרבה חלומות למשל לילה קודם חלמתי שאני לומדת קולנוע (חלום ילדות שלי)
ופתאום אני רואה בקפיטריה את האקס שלי עובד והוא נידהם מהלוק החדש שלי (השתנתי המון לטובה מאז שהיינו ביחד) ואנחנו מדברים ומיישבים את בענינים בנינו הופכים לידידים הכי טובים.

והפרוש הכי הגיוני שאני מוצאת לחלום הוא:
אני מגשימה חלום ילדות שלי ללמוד קולנוע מה שהמון שנים חלמתי ללמוד ולעסוק בזה במהלך חיי,
והאקס שמסמל עבורי חסימה מוחלטת של פתיחות רגשית ואני שוברת אותה ומדברת על כל הרגשות ומחשבות שלי עם נושי ובכלל עם אנשים.

יום ראשון סשנתי אותו והייה לי כל כך כייף וכל היום למוחרת והיום היו לי הבזקים מאותו סשן
נורא נהנתי לראות אותו שוכב על הרצפה בתוך שלושית השתן ושאני יורקת עליו עד שגמר על עצמו.
ניראה לי שזאת הפעם הראשונה שאני לא שיכורה כשאני משתינה עליו.

אני נוראה רוצה להגיד לו כמה אני מעריכה אותו, כמה אני אוהבת אותו, כמה הוא יקר לי, כמה אני דואגת לו ורוצה רק בטובתו, כמה אני חושבת עליו כל היום והמילים לא ממש יוצאות לי.
בעיניי הוא האומן הכי מוכשר, (אפילו הכרתי דרך העבודה מעריצה שלו ולא מהכלוב)
היצירות שלו כל כך מלאות ברגש שאי אפשר שלא להכניס עמוק לתוכו.
אני ממש הייתי רוצה שיעשה רק את המוזיקה שהוא באמת מאמין בה ולא לקחת פרויקטים משיכול כלכלי.

אני במצב כלכלי ירוד ואני עובדת והכל אבל עדיין נמאס לשלם על כסף שכבר ביזבזתי.

אני חושבת בצורה אופטימית ואני מקווה שדברים יסתדרו לטובה.
לפני 20 שנים. יום חמישי, 7 בספטמבר 2006 בשעה 4:37
הוא לקח אותי להתקלח, הלביש אותי בבגדים זנותיים והתאפרתי בצורה כבדה והוא כתב עלי הזונה של דן עם חץ לכיוון הכוס. התיישבתי על הספה והוא התחיל לשחק לי עם הכוס בהתחלה ניסה להכניס את הבקבוק ואז הוא קם והלך להביא סכין גילוח (ולא אין לי כוס שעיר)
וקצת גילח ואז הוא הכניס לי בקבוק של בקרדי ששתית, הרגשתי שאני ממש לא מסוגלת לעמוד בזה יותר והאורגזמה הייתה מאד קרובה אבל לא רציתי לגמור רציתי שימשיך להתעלל לי בכוס הרעב וגם לא רציתי לפספס את הזין הגדול שרק מלהרגיש איך הוא עמד ניטרפתי אז ביקשתי ממנו שלא יתן לי לגמור
והוא קיבל את זה ודאג שאני לא יגמור
הוא זיין אותי על הספה ולאחר מכן הביא את המראה שאני אביט בעצמי מזדיינת כמו כוכבת פורנו אמיתית, עם ציצים קופצים וזין אמתיני שדופק אותי.
הלכנו למיטה והוא המשיך לדפוק אותי פתאום עברה לי מחשבה שאולי הוא כבר התרגל לכוס שלי ולמרות שהוא צר זה כבר לא מרגש אותו.
הוא הוציא את הזין מהכוס ראיתי כמה שהוא נוטף והוא נתן לי למצוץ ולדמיין שזה הכוס של מישהי אחרת חשבתי על הרוקחת (אם הוא הייה רואה אותה גם הוא הייה רוצה לזיין אותה בלונדינית תלתלים עיניים ירוקות טיפה מלאה אבל סקסית בטירוף)
אחך כך רכבתי עליו ותוך כדי אני משחקת בבצים. הוא לקח אותי לסלון קשר אותי באזיקים למשקוף והגאג והפעמון הגאג הייה רופף במקצת וכל הזמן יצא מהפה הוא התחיל להצליף בי הצלפות מעצבנות חלשות אבל מציקות שבעתיים מהחזקות כבר התעצבנתי והתחלתי לזוז עם הגוף בצורה שתהייה ברורה שזה מציק לי גם לא ממש רציתי כאב רציתי שיתעלל לי בכוס
הגאג יצא והוא אמר לי "את צריכה לרצות אותו בתוך הפה ולשמור עליו" סט נוסף של הצלפות והגאג משתחרר אני נענשת ומקבלת הצלפה חזקה טוב מצאתי שיטה הדקתי את השיניים על החלק שבתוך הפה ככה שלא יוכל לדעת שלמעשה הוא השתחרר במקצת. שיט הוא תפס את זה. ועל זה אני מקבלת שלוש הצלפות כואבות והוא משחרר אותי.
הידיים כואבות לי הכוס נפוח ומת לגמור. הוא לוקח אותי למיטה ומזיין אותי שוב עכשיו אני כבר ממש לא מסוגלת שלא לגמור ואני מבקשת שיצבוט לי את הפיטמות והוא צובט ואז עם המצבטים התעשייתיים
ומתעלל לי בפיטמות בדיוק כמו שאני עשיתי לפני כמה ימים לפיטמות שלו...
אני מתחילה לשחק לי בדגדגן וגומרת ואז הוא מלקק אותי ואני שוב גומרת...
אחר כך אני נחה קצת והולכת לסלון "אני רוצה שתרד לי" (כן, אני ניפומנית ואני אף פעם לא שבעה) תביאי את המגב. מה לעזאזל המגב הזה נועד לתחת שלך ולא לכוס שלי!
וגם יש לי כאבי בטן כך שהחדירה בטח שלא תוכל להיות עמוקה.
אני רועדת ואני לא רוצה אבל אני לא רוצה שככה יסתיים הסשן ואני רוצה שימשיך ואני רוצה שירד לי. אוףףףףףףף איתו!
ואני מבקשת ממנו להכניס לי את המגב לכוס זה הייה ג'יפה בהתחלה אבל אז כבר די נהנתי מזה אבל לא שהייתי מסוגלת לגמור.
הלכנו למיטה והוא ירד לי ליקק אותי באהבה עד שגמרתי ואז זיין אותי עד שגמרנו ביחד.
לאר כל האורגזמות המטורפות האלו אני מאמינה שאלוהים החליט להעניש אותי וגרם לי לכאבים נוראיים בשירירי הבטן. זהו מספיק להיום בטח אמר לעצמו... בחיוך שטני.
לפני 20 שנים. יום שישי, 1 בספטמבר 2006 בשעה 22:10
אולי לא כולם יודעים את זה....
אבל יש לי חיבה מטורפת לתוכי מסויים
אני אוהבת את התוכי!!!
אני אוהבת לראות אותו אם בהודעות אדומות ואם ברשימת הבלוגים.
תמיד שאני רואה אותו הלב שלי קופץ
הוא מתוק הוא מקסים
והוא הכי שווה!!!

תוכי
לפני 20 שנים. יום שישי, 1 בספטמבר 2006 בשעה 10:36
אני לא מבינה למה אני מרגישה שנעצרתי
למה אני חושבת יותר מידי לפני כל מילה שאני אומרת
למה אני שומרת רגשות, מחשבות, רצונות ולא מוציאה אותם
אני שונאת את ההרגשה הזאת שפשוט הפסקתי ליזום
ואני מחכה שדברים יקרו, ישתנו יעשו בעצמם.
אני מרגישה שהייתי די כבויה מינית לאחרונה בעיקר כי בעיניי ניראת זוועה
למרות שהחזה (שדיים) גדל אבל זאת לא התחושה של הסקסית והחושנית.
לפרקי זמן אני אפילו חושבת שנעלם לי החיוך אם הוא חוזר הוא לא בהכרח החיוך האמיתי.

אני שונאת להרגיש את ההזנחה נוכחת ומצד שני אין כוח לעשות כלום
ואז ההזנחה כבר צועקת אבל עדיין לא נעשה כלום.

אוף אני שונאת להיות ככה!
אני שונאת לחשוב אם אני אוהבת או רגילה.
ברור לי שלשנינו חסר את הדבר האחר המגע האחר, הכוס האחר, הזין אחר.
אני מוצאת את עצמי מפנטזת ומפנטזת אבל הפנטזיות נישארות פנטזיות

אני אוהבת שאני חוזרת מהעבודה ואני רואה שהוא דאג שתחכה לי דיאט קולה במקרר.
אני אוהבת להתרגש מכל מחווה, מתנה ומילים מתוקות שהוא אומר ועושה.
אני אוהבת להסתכל עליו ושהוא מביט בי במבט הכלבלבי המתוק שלו.
אני אוהבת לראות אותו מצליח ומשגשג.

אבל קשה לי שאני עוצרת את עצמי שאני לא מוסגלת לבכות שאני מבולבלת
אני שונאת את השתיקה הרועמת בנינו אחרי ריב.
שאני מרגישה שאחנו רק בתחילת המלחמה/ דרך שלנו אל האושר המשותף ואולי הוא לא משותף.
זוגיות זה דבר קשה ולא פשוט.