להיות השמש

אני רוצה לבכות! בכי של ממש להוציא הכל.
לא רציתי לכתוב כי רציתי לדבר איתו קודם אבל אנחנו כל כך רחוקים שקשה לי לראות את זה קורה.
אני מרגישה רע לפעמים שאני אומרת דברים שיוציאם מהלב בגלל התוצאות שהם גורמות אבל קשה לי ובאמת שקשה לי ואני לא רוצה לשמור הכל בבטן זה רק עושה לי רע.
עברנו תקופה די קשה לאחרונה בקושי ביחד והמון עבודה וכל השאר מסביב אבל מה שמאד עזר לי זה המחשבה שזה משהו זמני והוא יגמר בקרוב.
הייתה לי פנטזיה שלא משנה מתי התקופה הזאת תגמר אנחנו נחזור לעצמנו בפיצוץ.
איזה עוד פנטזיה שתוגשם או איזה סשן מפציץ בדנג' משהו גדול וחזק באמת.
ודי תיכננתי על אתמול אבל כבר עוד שהייתי ילדה קטנה הבנתי שכגודל הציפיה כך גודל ההאכזבה
אני שונאת לחשוב שהמשפט הזה נכון.
אני לוקחת את האחריות עליי שיכלתי להודיע הרבה קודם שאני לא מעוניינת ללכת, וגם שיכלתי לעודד אותו יותר ללכת בלעדיי אבל הכל קרה כל כך מהר והוא ישר התפשט והחליט על המשך הלילה מבחינתו הוא הרבה פעמים פועל ככה ישר מחליט שזהו ניגמר זהו להתנתק וניגמר. והמסקנות שתמיד נוצרות בעיקבות זה הם לפעמים רעות.
קנאה הוא אומר שאני מקנאה קנאה זאת לא הרגשה ששייכת לי אני מכירה אותה כהרגשה שאני עושה לאחרים אבל אני לא מקנאה באף אחד או אחת יש לי ביטחון עצמי מספיק חזק שהקנאה לא מצליחה להיכנס אליו ולהפך אני נהנת לראות אותו טיזר, נהנת ופורח מכל הבנות בדנג' הגירויים ובכלל זה רק מדליק אותי יותר ואני בכלל נהנת ושמחה לראות אותו מצליחן בכל תחום שהוא זה רק עוד יותר גורם ללב שלי לחייך.
אני לא מאמינה בתחושות האלו אני לא רציתי גבר כדי להרעיב אותו כמו שאני הייתי בעבר
אני רציתי מישהו שאנחנו נוכל להגשים את עצמנו לעשות הכל בלי גבולות ובלי מעצורים ובגלל זה אני לא מאמינה הרעבה נפשית

אתמול שהסתכלתי עליו שחזרנו הביתה ראיתי אותו והסתכלתי עליו במבט אוהב ולא סתם אוהב,
אוהב שמקפיץ את הלב. וחשבתי לעצמי פאק אחרי עשרה חודשים ואני מאוהבת בו לגמריי

ועכשיו אין כלום אני כאן במחשב הוא באולפן אני חושבת שהוא רוצה לדבר איתי הרי המצב הזה לא יכול להמשיך ואני רוצה שיגמר אני רוצה שנפרח נרחף ביחד

זהו סופית אני לא אוהבת את השיעמום הזה
כל דבר נעשה בצורה כל כך קשה ואפילו לנוח ממנו אי אפשר.
אני שונאת את המצב שבו האופציות הולכות ומצטמצמות
ובסופו של דבר האופציה האולטמיבית היא שינה.

ניראה לי שאני מתעצבנת על עצמי שאני לא מוצאת לעצמי משהו שאני אמצא בו עיניין.
אני מרגישה שמיצתי את כל הדברים שאפשר למרות שאני יודעת שיש לי עוד המון דברים שיעניינו אותי ושאני יכולה לעשות כדי להפיג את השיעמום

יש לי איזה תוחשה שמאז שנושי חזר מאילת עוד לא ממש יצא לנו להיות ביחד ממש רק אני והוא.
וזה לא נכון כי היינו שבוע שלם לבד אבל זאת התחושה שלי.
אולי כי לדעתי עוד לא סישנתי אותו כמו שצריך....
טוב נו המלפפון...

טוב די אין לי כוח לקיטורים.

אני מרגישה מוזר ממש מוזר אין לי חשק מיוחד למשהו או רצון לעשות משהו וזה לא שאני מרגישה עייפות סוג מסויים של שובע מהחיים.
אני לא מיניתי בשיט במקום מסויים זה מלחיץ אותי, אני לא מיניתי זה לא ממש נתפס אצלי.
ברגעיים כאלו אני מרגישה זקנה שיצאו לי קמטים ושערות לבנות אולי איזשה מייקאוור ישפר את המצב. אני לא מרגישה כבדה מיוחד.
אבל אני מרגישה שיש לי חוסר בעולם פנימי משל עצמי. ושאני מנסה לחשוב איזה דברים הייתי עושה שהייתי גרה בבית עם ההורים בנס ציונה ולא עולה לי שום מחשבה.
דבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה שאולי הקשר עם החברות ילדות שלי שחסר לי במקום מסויים הרי אנחנו היינו ביחד מגיל ממש קטן אפילו לפני בית הספר היסודי, ולא משנה מה ינסו לשכנע אותי שם לרוב אני הרגיש בחברות הכי אמיתית שאפשר למרות שגם פגשתי שתי חברות מדהימות בצבא (אחת הסיבות שנכנסתי לכלוב) ואני אוהבת אותן לא פחות אבל בחברות ילדות שלי יש משהו שהוא טהור ואמיתי ככה חשבתי ויכול להיות שאני סתם משלה את עצמי כבר הרבה זמן שאני לא ממש מוצאת איתן מכנה משותף לא פעם הן טענו שאני נועזת עד כדי מופרעות עבורן (במילים מסיומות) והרגשתי את זה כל הזמן שהייתי מספרת להם על החוויות המיניות הראשונות שלי עם גברים, נשים ושלישיות מסויימות. תמיד הרגשתי שאני חייה עשר שנים קדימה מהם וזה אפילו התבטא בהוצאת רישון הנהיגה שאני הוצאתי רישון מוקדם מהן. ועכשיו אני גרה בת"א והן באיזה בועה משל עצמן שאפילו לא באו לבקר אותי כאן. וזה ממש חסר לי. כי אני תמיד אוהב אותן והייתי ממש רוצה שהם יבוא לראות את החיים והעולם שלי.
וזה בעיקר מתבטא עם החברה הכי טובה שלי (יותר נכון הייתה אני לא ממש יודעת מה ניסגר עם זה היום) אשתי, שניסיתי כמה פעמים ממש לנסות לשכנע אותה לבוא לכאן קיבלתי את הרושם שזה כבד מידי עבורה וזה מציק כי במקום מסויים היא מעדיפה בילוי עם החברים של החבר שלה היא הולכת בלי בעיה אפילו עם זה כרוך בנסיעה לאילת. וגם ממש מפריעה לי שמילא לבוא לכאן זאת בעיה גדולה מידי עבורה היא אפילו לא הראתה נכונות לפגוש את נושי שאנחנו כבר 9 וחצי חודשים ביחד. ועד שכבר יזמתי מפגש היא נירדמה ומפגש בוטל אפילו לא נידחה.

ניסיתי לדבר איתה ולרוב שאני חוזרת לנס ציונה אני דואגת להיפגש איתה ועם חברה נוספת וזה מציק שממנה לא בא כלום ואם כן אז זה חייב לבוא על משהו שיהיה מאד מפריע והסיכוי שלו להתבצע הוא אפסי. כמו ביום ההופעה של נושי היא ידעה לבוא ולהציע ללכת לעשות קניות בת"א אבל לבוא להופעה- לא בא בחשבון.
וגם זה לא שהיא עובדת או עסוקה במיוחד בשביל להיפגש אבל בכל זאת אם אני רוצה לראות אותה אז אני חייבת להתקשר ואני חייבת לבוא ובקיצור אם זה לא בא ממני זה לא קורה.
כואב לי שככה החברות שלנו תלך היא מאד חשובה לי ואני אוהבת אותה מאד למרות מי שהיא
(ואני יודעת טוב מאד למה אני אומרת את זה)
יכול להיות שככה היא רוצה זה בסדר אני אוהב אותה תמיד ואני פשוט אקבל את המצב כמו שהוא אם היא רוצה ככה סבבה הכוחות שלי הולכים וניגמרים אם לא ניגמרו כבר.

אתמול לא כתבתי מהסיבה הפשוטה נושי חזר!!!!
פגשתי אותו בחנות המחשבים, זה הייה מדהים כל כך התגעגעתי אליו בעיניים.
חזרנו הביתה נושי קנה לי מתנות
מחזיק מפתחות של פרה -למי שעוד לא יודע יש לי פטיש מטורף לפרות.
כוס שלג שדומה לי, והמתנה האחרונה צמיד לרגל עדין יפה וורוד.
אני אף פעם לא זוכרת אותי הולכת עם תכשיטים לרוב זה מציק לי ואחרי כמה זמן אני מורידה אותם והם שוכבים בקופסא. והפעם אני דווקא מאד מתלהבת מהצמיד וכיף לי איתו שאני מסתכלת עליו אני ממש נהנת לראות עוד אלמנט נשי לרגל שלי.
אחר כך ראינו את הקלטת של אילת וניזכרתי למה אני לא אוהבת את אילת ביולי אוגוסט.
מאוחר יותר הייה לנו קצת זמן לבד וכמובן שניצלנו אותו לטובה.
זיון ונילי יחסית לנו מעולה. ממש התחרפנתי שהרגשתי את הידיים החסונות שלו עוברות על הגוף שלי
אורגזמה חזקה של שנינו ואחריה עוד קצת גיפוגים במיטה עד שקופיקו חזר ואז הכנתי אוכל אבל נושי לא הרגיש טוב ולא אכל.
ואז הדחף שלי לשחק בזין גבר והוצאתי את הזין שלו והתחלתי לשחק בו ובשניות הוא נעמד ואי אפשר הייה להתעלם ממנו........
ועוד קצת משחקים הוא קצת משחק בי ואני קצת משחקת בו ואז עוד גמירה מדליקה שלו מעבודת יד. אני ממש נדלקת מזה.
בשלב הזה העייפות הייתה כבר כבדה מידיי וסידרנו את הספה ונרדמנו תוך שניות.
בלילה נסיתי להתכסות בשמיכה שלו ושהבנתי שזאת לא השמיכה שלי ביקשתי סליחה.

אני כל כך שמחה שנושי חזר ממש ממש התגעגעתי אליו.
טוב שבאת הביתה נושי.
סופ"ש מוצלח ומהנה לכולכם.

3..2..1 ו...........
זהו עכשיו זה ממני מרחק של כמה שעות ספורות,
אני עוד מעט הולכת לעבודה ושאני אחזור אני כבר אראה אותו
אני מאד מתרגשת לקראת העובדה שאני הולכת לראות אותו
אחרי חמישה ימים שלא ראיתי
מלבד תמנות.

אחותי שמרה עליי הלילה הייה נחמד וכיף רק שהייתי ממש עייפה.
זה מצחיק אותי שאחותי שהיא קטנה יותר מחברות ילדות שלי
הרבה יותר זורמת וקלה מהם.
והיא כן מסוגלת לבוא לכאן.

אין ספק שהבדידות מייצרת דפוס שונה לגמרי של כתיבה
ולמדתי שהגעגועיים מתחלקים ככה:
ביום הראשון הם עוד לא מתשפטים לגמרי על הגוף רק קצת כמו ניחוח מציק הרי עוד כל הטעם הטוב והמתוק נישאר על השפתיים.
ביום השני הם כבר די נוכחים בחיים ועושים מאין פלאשים של תמונות של רגעיים קסומים.
ביום השלישי זה כבר ממש חזק הם התפשטו בכל הגוף מעציבים בלב בראש בידיים בפה ועוד על מיני חלקים בגוף. בשלב הזה יכולות לבוא גם הדמעות.
היום הרביעי זה עדיין חזק וכואב אבל נותן תחושה מעוררת לחיות כי כבר רואים את הסוף.
ומחר אני יודעת שברגע שאני אלך לעבודה ואני אחזור ממנה אני כבר יראה את נושי.


אוףףףף
דיברנו עכשיו והוא הייה מרוגז אין לי מושג למה התקשרות בנינו גם ככה מחורבנת לגמרי בשבוע הזה יש לי כל כך הרבה מה להגיד ועד שיוצא לי לדבר איתו אני כבר לא ממש זוכרת ולפעמים אני סתם מדברת על שטיות ודברים לא רלוונטים. אני ממש רציתי שיהנה מהחופש הזה ויבלה ויהנה ויחזור עם כוחות חדשים ואנרגיות מטורפות.

אני מרגישה שהכתיבה שלי בכיינית אני לא אוהבת להתבכיין סוג של רחמים עצמיים שאני לא ממש מתחברת אליהם ניראה לי שאני צריכה ללכת לישון

אין ספק התושיה שאני מגלה על עצמי בימים אלו בשמיים.
לפנות ערב החושך מתחיל לרדת אני מדליקה את האור והופ
הנורה נשרפת
שגרתי עם ההורים ניצלתי את העובדה שמנורה שלי מחוברת למאורר תקרה וזה עסק מסובך להחליף מנורה אז ככה שתמיד אבא דאג לזה וכאן אין אבא שיכול לעזור ואם לא אני לי אז מי לי???
אני לוקחת כיסא נעמדת באמצע הסלון
מתחילה לסובב את הנורה השניה שמסתבר שגם היא שרופה.
טוב אין מה לעשות וצריך לחפש מנורות בבית מחפשת פה ושם ואין כלום.
יאללה יורדים למטה לקנות מנורות.
וכנראה שמנרות זה לא דבר נזיל במיוחד.
מזל שאני גגרה ליד רחוב המנורות בת"א הליכה זריזה לרח' ולפסון ואני חוזרת אם שתי נורות חדשות
חשבתי גם על ספר אבל כבר לא היו לו עוד וזאת הייתה החונות היחידה שעוד נישארה פתוחה.
חוזרת לכסא ומחברת שתי מנורות חדשות.
אני גאה בעצמי.

היום האחרון שלי בבית לבד הגיע סוף סוף
במקום מסוים אולי אפילו שמחתי להיות לבד למדתי ממש להיות בוגרת
דאגתי סידרתי ואירגנתי די הרבה דברים טכנאית סאונד שכמותי..........
אבל טוב שזה ניגמר כי אני לא רוצה יותר את הלבד אני רוצה כבר את נושי.

אתמול יצא שרוב היום לא דיברנו וכל הזמן הרגשתי שהוא ניפגע ממה שהייה ביום שני. כל החצאי תקשורות האלו בנינו ממש לא עושות טוב הוא לא הבין אותי ואני לא אותו ואז המסקנות יוצאת גרועות.

אתמול במהלך ההתארגנות לדנג' מיצי המתוקה מתקשרת אליי בוכיה על הפסיכי. ישר הזמנתי אותה אליי הסברתי לה איך להגיע לפסז' גזית (הבניין בו איבדתי את בתוליי לפני שש וחצי שנים...) שמם היא תוכל לתפוס מונית לת"א והיא באה. מתארגנות ומתייפיפות לדנג' שתי כוסיות (או דיוות כמו שתום אמר) הייה נחמד המקום הייה די מלא והיו כמה סשנים נחמדים הצחיק אותי שמישהי שאלה אותי "איפה ונוס?" וחברה שלה אומרת "הוא עם קופיקו באילת, לא קראת?"
ואז מצאתי את עצמי מפהקת ונמש אומרת לי "כן, למיטה"
וחיפשתי את מיצי שהייתה גמורה לגמרי מוודקה (ואני חשבתי שעל רוסיות זה לא משפיע)
והמקום די התרוקן אז החלטנו ללכת הביתה והתחלנו לרדת לכיוון סלמה. מישהו הציע לנו טרמפ תמורת כמה הצלפות וויתרנו מה ניראה לו?!
מיצי רצתה פלאפל אבל אף אחד מהמקומות הפתוחים לא הייה פלאפל, ואיזה מוכר באבולפיה רצה לקחת מאיתנו 15 יורו על טוסט?!?!?!
הגענו הביתה נישכבנו במיטה וצחקנו ששתינו הזדיינו במיטה הזאת....
ודיברנו על סרטים שרק בנות יכולות לאכול. ונירדמנו.

בבוקר קמתי שעה לפני הזמן כי הייתי בטוחה שלא שמעתי את השעון ואני מאחרת לעבודה ואז הבנתי שקמתי שעה לפני הזמן. איזה בעסה.
בחזרה מהעבודה עשיתי קצת קניות קניתי מגב חדש למקלחת ו... מדליק!!!!

זהו אני כבר רוצה שנושי יחזור התקופה הזאת הזכירה לי תקופה דומה מהעבר שהאקס שלי הייה בצבא והייה יוצא רק לחמשושים ואני עוד בתיכון ויום חמישי הייתי כל כך מתרגשת מהחזרה שלו הביתה אבל זה שייך לעבר.
ועכשיו אני מאד מאד רוצה שנושי כבר יחזור אני פוחדת שאני אבכה שאני אראה אותו.
היו לי לא מעט פחדים בלילות כל הזמן פחדתי מהביודם ניראה הייה שמישהו שם ורוצה לקפוץ ולא זאת לא דנה... ):

אתמול הייה לי יום עמוס לא הגעתי הביתה עד 12 ומשהו
ובעבודה הייה לי ממש קשה לא הרגשתי טוב בשיט וכל הזמן רק רציתי לישון
שסיימתי לעבוד אמא שלי התקשרה שהיא בת"א והיא רוצה שנלך לאכול אני לא מתה על זה כי תמיד ניראה לי שהיא מפצה על העבר ומנסה לראות לי שהיא אמא מושלמת כשנוח לה והיא פנויה. אז עד שניפגשנו ועד שהחלטנו לקח יותר מידי זמן, בסוף התיישבנו לאכול אני כבר לא זוכרת איפה זה הייה, ואז נושי התקשר רציתי מאד מאד לדבר איתו לחבק אותו בטלפון והייתה שיחה ממש יבשה ועוד זירזתי את הסיום גם ברגע שהבנתי שזאת השיחה האחרונה שלנו להיום. אוףףףףףףףףףףףףףףףףף
אחר כך השארתי הודעה במזכירה אבל כבר הייה מאוחר מידי.
ואז הלכתי למסיבת שיחרור של חיילות שלי במקס ברנר ופגשתי הרבה חברים מהביסיס וזה העציב אותי לראות איזה כייף וצחוקים היו אבל הבנתי מהר מאד שאני מתגעגעת לתקופה שלא תחזור.
אחרי שסיימנו שם הג'ינגית שלי וידיד באו אליי הביתה, אבל כבר הייתי שפוכה לגמרי ורציתי לדבר עם נושי וללכת למיטה.
ובסוף הלכתי למיטה אבל בלי לתת חיבוק לנושי.
אני משתדלת להעסיק את עצמי כל הזמן אבל אוף כמה שאני מתגעגעת אליו.

נושי צדק הקירות באמת יודעים לצעוק.
חזרתי מהעבודה בדרך דיברתי עם חברה שלא מהכלוב וסיפרתי לה שנושי נסע ואני לבד בבית אז היא אומרת "אני יודעת אני קוראת" (גרמתי לה להתמכר...) והיא אמרה שמחר היא תבוא לבקר אותי.
כשהגעתי הביתה הייתי עייפה הלכתי למיטה בנסיון לישון ואחרי ארבע דקות זה ניגמר וקמתי התחלתי לסדר את הבית רציתי לשמוע מוזיקה שאני ארגיש את הקירות פחות.
אבל הסידי במחשב לא עובד ובאולפן יש לי פחד נוראי להיכנס ולגעת בכל מיני דברים.
אז סידרתי לצלילי ערוץ 24- הייה נוראי!
ואז נושי התקשר ודיברנו והוא דירבן אותי להפעיל את המוזיקה באולפן והצלחתי עכשיו אני הולכת להיות טכנאית סאונד.
מקודם הייה לי ממש משעמם שהתחלתי להוציא שערות מהרגלים עם פינצטה...ומי לא עושה את זה 😉
אני מקווה שאני אצליח לקדם כל מיני דברים שדי נתקעו לאחרונה.
זה באמת מוזר לחשוב שאף אחד לא אמור לדפוק בדלת או לצלצל בפעמון ולהיכנס.
טוב מספיק להתבכין עכשיו אני הולכת לדרדס לי משהו לאכול.